לכאורה פשוט בסברא דאדם הבא לזכות בדבר מן ההפקר אינו יכול לומר שרוצה לזכות רק בקנין פירות
וטעמו של דבר או משום דגם כלפי הבעלים ליכא כלל חלוקה שיש לו בעלות על גוף ובעלות על פירות אלא יש לו בעלות ורק כלפי אחר יכול ליצור הוא חלוקה כזאת ,ובהפקר אינו יכול ליצור חלוקה זו כיון שאינו עסק עם השני [וכן שמעתי משמיה דהגרח"ש זצ"ל] וכ"כ החזו"א אבהע"ז סימן עד' סקי"ח.
ובאמת נראה דבזכיה מהפקר ג"כ ל"מ דיני תנאי ואינו יכול לומר שהוא זוכה בדבר בתנאי שכך וכך
וכמו"כ אינו יכול לעשות קנין לאחר ל' בזכיה מהפקר.
אבל לכאורה העומד לנגדי ממש"כ הרמ"א שו"ע חו"מ סימן קנד' סעיף יח' דפותח חלון בשל הפקר א"א להאפיל עליו וכיוצ"ב בסימן קנה' סעיף יד' בזכות דוושא והרי לא זכה אלא בזכות תשמיש וגרע מקנין פירות ?