הרב אפרים יצחק פרייסקעל זצ"ל

[ארזי הלבנון]

בס"ד

הרב אפרים יצחק פרייסקעל זצ"ל חיבר שני ספרים סביב ה'עקידת יצחק' - 'זרע יצחק' ו'פתרון החזה' [בעברית] וספר אחר על עקרי הדת [באידיש].

האם ידוע לכם אודותיו, מי היה ובמה פעל?

[חלמישצור]

כל המלוקט להלן מתוך ספריו בלבד.

אפרים יצחק ב"ר ברוך ורחל גיטל פרייסקל. שו"ב בווילקומיר. אחיו הנזכר שמו משה. אביהם ר"ב דור תשיעי מהגאון ר' פיווש מקרקוב, רבו של הט"ז ותלמיד השל"ה. אמם בת ר' יעקב שפירא, מיהודי פוניבז'. בניו הנזכרים בספר: נפתלי משה, צבי זאב ויחיאל אליעזר.

ספרון נוסף ממנו הוא "כבוד אכסניא", ווילנה תרס"ד, בו "שבח התורה ותומכיה שעץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר, ויבואר משכר של עולם הבא ותחיית המתים".
מאוד תמוה בעיני שבאף ספר מספריו אין הסכמה מרב כלשהו.

[ארזי הלבנון]

יישר כח על ההחכמה, כמו גם על ההערה שבסוף דבריך.

בתחילת ספרו 'פתרון החזה' כתב דברים מחודשים:
בעוד שבפירושו של ר' ישראל קיטובר לעקידת יצחק, כתב במפורש שלימוד הש"ס הוא העיקר ואילו ההתעסקות בפילוסופיה היא לצרכים מסויימים, יעויין שם. ר' אפרים יצחק פרייסקעל כותב דווקא שכעת כל אחד יבחר לעצמו את הנושא אליו הוא נמשך, גם אם הוא פלוסופיה. כתבתי את הדברים מזכרוני, ובקיצור נמרץ. לדיוק בדברים ניתן לעיין בדבריו

[ספרן]

בתחילת ספרו 'פתרון החזה' כתב דברים מחודשים:
בעוד שבפירושו של ר' ישראל קיטובר לעקידת יצחק, כתב במפורש שלימוד הש"ס הוא העיקר ואילו ההתעסקות בפילוסופיה היא לצרכים מסויימים, יעויין שם. ר' אפרים יצחק פרייסקעל כותב דווקא שכעת כל אחד יבחר לעצמו את הנושא אליו הוא נמשך, גם אם הוא פלוסופיה. כתבתי את הדברים מזכרוני, ובקיצור נמרץ. לדיוק בדברים ניתן לעיין בדבריו

"ישנם שיצאו לתרבות רעה, מפני שבדרך למודם והשלמתם הרוחנית בגדו בתכונתם האישית המיוחדת. הרי שאחד מוכשר לדברי אגדה, ועניני ההלכה אינם לפי תכונתו להיות עסוק בהם בקביעות, ומתוך שאינו מכיר להעריך את כשרונו המיוחד הוא משתקע בעניני הלכה, כפי מנהג המורגל, והוא מרגיש בנפשו נגוד לאלה הענינים שהוא עוסק בהם, מתוך שההשתקעות בהם אינה לפי טבע כשרונו העצמי. אבל אם הי' מוצא את תפקידו וממלאו, לעסוק בקביעות באותו המקצוע שבתורה, המתאים לתכונת נפשו, אז הי' מכיר מיד שהרגשת הנגוד שבאה לו בעסקו בעניני ההלכה לא באה מצד איזה חסרון בעצמם של הלמודים הקדושים והנחוצים הללו, אלא מפני שנפשו מבקשת מקצוע אחר לקביעותה בתורה, ואז הי' נשאר נאמן באופן נעלה לקדושת התורה, ועושה חיל בתורה במקצוע השייך לו, וגם עוזר על יד אותם שידם גוברת בהלכה, להטעימם מנעם האגדה. אמנם כיון שאינו מכיר את סבת הרגשתו הנגודית בלמוד, והוא מתגבר נגד טבעו, תיכף כשנפתחים לפניו איזה דרכים של הפקר הוא מתפרץ ונעשה שונא וער לתורה ולאמונה, והולך מדחי אל דחי, ומהם יצאו מה שיצאו מבני פריצי עמנו, המתנשאים להעמיד חזון ולסמות עינו של עולם. - ובחלוק המקצעות השונים בסדרי הלמוד, לפי התכונות הנפשיות השונות, יש מי שנטיתו חזקה לחכמות מיוחדות, שגם הוא צריך ללכת לפי נטיתו הפנימית, ויקבע עתים לתורה. וזה וזה יעלה בידו, כי יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, וכבר נסתפקו ה"תוספות ישנים" בשלהי יומא בזה, מה שיהיה עיקר וטפל, ובכלל הדבר תלוי לפי התכונה וטבע הנפש של כל אחד ואחד" ['אורות התורה' להראי"ה, ט, ו ]

[ארזי הלבנון]

"ישנם שיצאו לתרבות רעה, מפני שבדרך למודם והשלמתם הרוחנית בגדו בתכונתם האישית המיוחדת. הרי שאחד מוכשר לדברי אגדה, ועניני ההלכה אינם לפי תכונתו להיות עסוק בהם בקביעות, ומתוך שאינו מכיר להעריך את כשרונו המיוחד הוא משתקע בעניני הלכה, כפי מנהג המורגל, והוא מרגיש בנפשו נגוד לאלה הענינים שהוא עוסק בהם, מתוך שההשתקעות בהם אינה לפי טבע כשרונו העצמי. אבל אם הי' מוצא את תפקידו וממלאו, לעסוק בקביעות באותו המקצוע שבתורה, המתאים לתכונת נפשו, אז הי' מכיר מיד שהרגשת הנגוד שבאה לו בעסקו בעניני ההלכה לא באה מצד איזה חסרון בעצמם של הלמודים הקדושים והנחוצים הללו, אלא מפני שנפשו מבקשת מקצוע אחר לקביעותה בתורה, ואז הי' נשאר נאמן באופן נעלה לקדושת התורה, ועושה חיל בתורה במקצוע השייך לו, וגם עוזר על יד אותם שידם גוברת בהלכה, להטעימם מנעם האגדה. אמנם כיון שאינו מכיר את סבת הרגשתו הנגודית בלמוד, והוא מתגבר נגד טבעו, תיכף כשנפתחים לפניו איזה דרכים של הפקר הוא מתפרץ ונעשה שונא וער לתורה ולאמונה, והולך מדחי אל דחי, ומהם יצאו מה שיצאו מבני פריצי עמנו, המתנשאים להעמיד חזון ולסמות עינו של עולם. - ובחלוק המקצעות השונים בסדרי הלמוד, לפי התכונות הנפשיות השונות, יש מי שנטיתו חזקה לחכמות מיוחדות, שגם הוא צריך ללכת לפי נטיתו הפנימית, ויקבע עתים לתורה. וזה וזה יעלה בידו, כי יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, וכבר נסתפקו ה"תוספות ישנים" בשלהי יומא בזה, מה שיהיה עיקר וטפל, ובכלל הדבר תלוי לפי התכונה וטבע הנפש של כל אחד ואחד" ['אורות התורה' להראי"ה, ט, ו]

נראה שדברי הרב קוק זצ"ל מדברים על לימוד ספרי אמונה. אולם דברי הרב אפרים יצחק פרייסקעל נסובים על לימוד ספרי חקירה [וכך גם חילק בפניי חכ"א]. שכך כתב בהקדמתו:
"הראשונים הניחו התנצלות, כגון הרמב"ם בפתיחה של המורה כשעשה ספרי מחקר, וכן בעל העקידה בהקדמה על מה שביטלו מהלימוד של הלכות שהוא העיקר ועסקו בדרוש ומחקר, ועל זה אמרו 'עת לעשות לה' הפרו תורתך' לפי שעשו לשם שמים לכך היה מותר להם לבטל מן לימוד הלכות, וזאת ההתנצלות לא הוצרכה אלא לאנשים כמותם, ובפרט בזמניהם שהרי היו יכולים לעשות חידושים של הלכות, ובמועד קטן ט' אמרו חז"ל שכתוב אחד אומר 'פלס מעגל רגלך' וכתוב אחד אומר 'אורח חיים פן תפלס' כאן במצוה שאפשר לעשות על ידי אחרים - פלס, וכאן במצוה שאי אפשר לעשות על ידי אחרים - בזה כתוב 'אורח חיים פן תפלס'.
ולכך, לפי שהיו גדולי הזמן והיו יכולים לעשות חיבורים של הלכות ,ועשו ספרים כאלה, לכך הצריכו התנצלות, אבל אנשי ערכינו, ובפרט בזמנינו אין שייך התנצלות כזה אלא להיפוך - כמה שאמרו חז"ל 'אמר רבא האי קרא מרישא לסיפא מידרש ומסיפא לרישא מידרש, מרישא לסיפא - עת לעשות לה' וכו', ומסיפא לרישא - הפרו תורתך משום עת לעשות לה''. וזה שייך אצלינו שממילא הפרו תורתך מאתנו, ובפרט מי שהוא טרוד ואין לו זמן על לימוד הלכות ולכך עת לעשות לה' לעשות כל מה שביכולת כמו חיבורים כאלה, או התפלה שגם על זה שייך עת לעשות לה' כמו שאמרו חז"ל 'מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה' שהיא שורש מהאמונה לבטוח על ה' שיעשה בקשתינו".

הרב פרייסקעל מודה כי יש להתנצל על לימוד חקירה על חשבון לימוד ההלכה מחד, אולם מאידך מודה הוא שיש הבדל בין דורות הראשונים לדורות אלה, שבזמנינו "אין שייך התנצלות כזה, אלא להיפוך", משום שבדורותינו "הפרו תורתך מאתנו, ובפרט מי שהוא טרוד ואין לו זמן על לימוד הלכות", ולכן "עת לעשות לה'" להתאמץ בספרי חקירה דווקא, או תפלה. הרב קוק לעומת זאת מסכים כי יש ללמוד אמונה על פני הלכה לכתחילה משום שלשם נפשו נמשכת, ואף לא חילק בין דורות ראשונים לאחרונים, שכן הביא ראייתו מתוספות ישנים.