חיוב קטנים ב'שמיעה'

[עושה חדשות]

ראבי''ה מגילה תקס''ט.png (86.21 KiB) נצפה 3832 פעמים

דברי הראבי"ה הובאו גם בב"י סי' תרפט.

ויל"ע, דאמנם חלוק החיוב של נשים מגברים, כי היות וחיובן של הנשים הוא רק משום שהיו בנס, לכן לא חוייבו בקריאה אלא בשמיעה. אבל הקטנים, למה חובת חינוכם איננה על הקריאה, ומהיכ"ת בהם חיוב חדש של שמיעה.

אלא דבאמת כך הוא לש' הירושלמי שם "בר קפרא אמר צריך לקרותה לפני נשים ולפני קטנים שאף אותם הוו בספק".

ואולי איכא למילף מינה דגדר חובת נשים וקטנים, הוא חובת הגברים להשמיע להם. ועצ"ע.

וכעת ראיתי בד' הגר"א במגילת אסתר - ואולי א"ש:

הגר''א אסתר.png (15.63 KiB) נצפה 3832 פעמים

ועכ"פ מצינו באמת שאין לאשה לקרות המגילה בעצמה לבדה, עי' מג"א תרפט-ו בשם זוהר רות.

ואולי גם זה שייך.

מה יש להוסיף?

[רון]

[

[פרי יהושע]

לא זכיתי להבין כלל, מה התמיה בראבי"ה, מה הובא כאן מדברי הגר"א, כלום, אני ממש בגדר "לא הבישן למד", יועיל בטובו הרב עו"ח לבאר לנו את רמיזותיו בבקשה.

אולי אבאר מעט מה שאני לא מבין יקל לבאר לי. הראבי"ה נשמע פשוט שאולי אף דתרווייהו גם נשים וגם קטנים מדרבנן, אולי אינן כסוג אחד, ולכן לא מוציא הקטן את האישה גם בנ"ח, אדרבא אם המצווה בו הייתה השמיעה כמו שהביא קצת ממשמעות הירו' לא היה יכול להוציא אף אחד. הגר"א אומר בפשיטות שמצוותו הקריאה לא כן?.

[עושה חדשות]

אצרף לך מאמר מקיף מתוך ספרו של הרה"ג ר' שמעון כהן (בית וגן), אולי יוטב בעיניך.

תורת רפאל - הרב שמעון כהן.pdf

(1.72 MiB) הורד 347 פעמים

[קנין דעת]

לשון התוס' מגילה ד.

וי"ל דסלקא דעתך דלא יועיל קריאתן אפילו להוציא הנשים קמ"ל דחייבין דהכל חייבין בשמיעה עבדים נשים וקטנים:

[עושה חדשות]

לשון התוס' מגילה ד.

וי"ל דסלקא דעתך דלא יועיל קריאתן אפילו להוציא הנשים קמ"ל דחייבין דהכל חייבין בשמיעה עבדים נשים וקטנים:

ועמד ע"ז בא"ר סי' תרפט.

[עושה חדשות]

רק אסכם בקצרה שיש בזה נפקותא לב' הצדדים, א' לומר שאין כאן חיוב חינוך רגיל, ב' לומר שיש כאן חיוב מיוחד של שמיעה.
הלום ראיתי את ד' הגר"א בהג' שו"ע סי' תרפט שכתב -
ואינו אלא חינוך כמו בכל מצות
ודו"ק.

ובמקו"א רמז הרב סעדיה להסבר מענין, עי' כאן.

[לענין]

ראבי''ה מגילה תקס''ט.png

דברי הראבי"ה הובאו גם בב"י סי' תרפט.

ויל"ע, דאמנם חלוק החיוב של נשים מגברים, כי היות וחיובן של הנשים הוא רק משום שהיו בנס, לכן לא חוייבו בקריאה אלא בשמיעה. אבל הקטנים, למה חובת חינוכם איננה על הקריאה, ומהיכ"ת בהם חיוב חדש של שמיעה.

מה יש להוסיף?

בקיצור נמרץ
כשהראבי"ה כותב 'שמיעה' ולא קריאה, פירושו של דבר הוא שחייבים רק כתרי דרבנן ולא חד דרבנן [שהרי ודאי אין כוונתו שאין בהם מצות קריאה, דא"כ איך אשה מוציאה אשה אחרת? וע"כ שזו הכוונה שאינן יכולות להוציא אנשים, כיון שהם תרי דרבנן ולכן אינן בתורת 'קריאה'. ועוד ראיה דאי לא תימא הכי - אז מה תסביר בחנוכה, איזה קריאה ושמיעה יש שם ?].
והואיל וגם קטן הוא תרי דרבנן [מגילה-חנוכה, חינוך] נסתפק הראבי"ה אם חיובה שוה לאשה שגם היא תרי דרבנן [מגילה-חנוכה, באותו הנס], או דילמא תורת חיוב אחרת להם.
ומ"מ אחרי שבסי' תתמ"ג כתב הראבי"ה שנשים מדליקות נר חנוכה עבור האנשים, רואים שחזר בו הראבי"ה ונקט שנשים אינן בגדר תרי דרבנן [דא"כ לא היו מדליקות לאנשים], וקטנים גריעי מינייהו [שהם באמת תרי דרבנן]. דאי אמרת שקטן יכול להדליק נר חנוכה לאשה, תקשי לך מפני מה אמרו בגמ' שבת כ"ג א' שאינו מדליק לאיש, והרי אם אשה מדליקה לאיש, וקטן מדליק לאשה, נמצא שקטן יכול להדליק לאיש.

[ביקורת תהיה]

והא דאמר רבי יהושע בן לוי 'נשים חייבות במקרא מגילה', פירושו לשמוע מקרא מגילה, ובהלכות גדולות גרסינן 'במשמע מגילה'. (ראבי"ה)

וטעמם נראה, כי לא יתכן לחייב נשים במצות קריאה אלא בדבר שמצותו קריאה על פה, כגון קריאת ההלל, אבל לא בדבר שמצותו קריאה מתוך הספר, שהרי אין הנשים יודעות לקרוא מתוך הכתב.
ותו לא מידי.

[ביקורת תהיה]

איך אשה מוציאה אשה אחרת?

א. מצות קריאת המגילה בשרשה היא מצות זכירה, שיהיו ימי הפורים נזכרים בכל שנה ושנה לדורי דורות. ותיקנוה שתהא הזכירה בפה ובספר.
ב. זכירה זו מתקיימת באחד משני אופנים: האופן האחד - קריאת המגילה מתוך הספר (ואז אע"פ שלא השמיע לאזניו יצא); והאופן השני – שמיעת המגילה מפי הקורא מתוך הספר.
ג. אשה הקוראה את המגילה מתוך הספר, אף לדעת הני רבוותא שאין הנשים בכלל חיוב קריאה, מ"מ לא גרעה משומעת, והרי היא מקיימת בקריאתה את מצות הזכירה בפה ובספר. ולפיכך:
א) אף על פי שלא השמיעה לאזנה – יצאה ידי חובתה.
ב) מוציאה אף אחרות ידי חובתן.

[עושה חדשות]

והא דאמר רבי יהושע בן לוי 'נשים חייבות במקרא מגילה', פירושו לשמוע מקרא מגילה, ובהלכות גדולות גרסינן 'במשמע מגילה'. (ראבי"ה)

וטעמם נראה, כי לא יתכן לחייב נשים במצות קריאה אלא בדבר שמצותו קריאה על פה, כגון קריאת ההלל, אבל לא בדבר שמצותו קריאה מתוך הספר, שהרי אין הנשים יודעות לקרוא מתוך הכתב.
ותו לא מידי.

סברא יפה. האם יש לזה מקור בספרי רבותינו?