הודעהעל ידי באג2000 » א' מרץ 12, 2017 2:06 pm
התוס' בכתובות קב ע"א כותבים, שיכול אדם לכתוב בשטר לחבירו "חייב אני לך מנה" ויתחייב, אף שאין קנין. והוכיח שם בקובץ שיעורים מדין זה, שאם יש גמירות דעת מוחלטת לקנין, החפץ נקנה אף שלא היה מעשה קנין!
ולפי זה, אולי כוונת הגמרא "ממון משום דאיתיהיב למחילה": דאע"ג שאנו לא נלמד מדין ערב שיש כזה קנין, בכל זאת החפץ יעבור בעלות בגלל הגמירות דעת, וממון איתיהיב למחילה פירושו רק שאני יכול לשלוט בבעלותו גם נגד הדין: חפץ שאדם חייב לי, ברצוני, אני מוחל עליו, וא"כ התורה נתנה לי שליטה על הבעלות של החפץ, גם נגד החוקים הרשמיים, ואז יש מקום לומר שגם על מעשה קנין שבכ"מ נדרש ע"פ התורה, ברצוני אפשר לדלג עליו, ולהעביר בעלות גם בלי המעשה.
משא"כ בקידושין שצריך דוקא מעשה קנין, (שזה גם איסור וא"א לדלג על חלקים שנדרשים ע"פ התורה) האשה לא תהא מקודשת.