דורש מבקש כתב:בספר טעמא דקרא מדבר מזה.
ארגמן כתב:דורש מבקש כתב:בספר טעמא דקרא מדבר מזה.
תודה רבה על ההפניה.
הוא אכן מדבר על 4 המקומות בהם כתוב 'המן בן המדתא'.
עדיין חסרה לנו התשובה על פרק ח' פסוק ג' שם כתוב 'המן האגגי.'
בקרו טלה כתב:ארגמן כתב:דורש מבקש כתב:בספר טעמא דקרא מדבר מזה.
תודה רבה על ההפניה.
הוא אכן מדבר על 4 המקומות בהם כתוב 'המן בן המדתא'.
עדיין חסרה לנו התשובה על פרק ח' פסוק ג' שם כתוב 'המן האגגי.'
עי' שוב בדבריו
עזריאל ברגר כתב:מענין לענין באותו ענין:
אצלנו בחב"ד נוהגים "להכות" בהמן רק במקומות שהוא מוזכר עם תואר - האגגי, הרע וכיו"ב, שהם בסה"כ 8 מקומות כנגד שמונה העיגולים שבפיקות....
כדכד כתב:עזריאל ברגר כתב:מענין לענין באותו ענין:
אצלנו בחב"ד נוהגים "להכות" בהמן רק במקומות שהוא מוזכר עם תואר - האגגי, הרע וכיו"ב, שהם בסה"כ 8 מקומות כנגד שמונה העיגולים שבפיקות....
ראיתי בספר זיו המנהגים שכן היה גם מנהג רבותיו ואבותיו (שלא היו מחב"ד וחיו לפני המצאת הפיקקות)
בקרו טלה כתב:ארגמן כתב:דורש מבקש כתב:בספר טעמא דקרא מדבר מזה.
תודה רבה על ההפניה.
הוא אכן מדבר על 4 המקומות בהם כתוב 'המן בן המדתא'.
עדיין חסרה לנו התשובה על פרק ח' פסוק ג' שם כתוב 'המן האגגי.'
עי' שוב בדבריו
לעומקו של דבר כתב:כדכד כתב:עזריאל ברגר כתב:מענין לענין באותו ענין:
אצלנו בחב"ד נוהגים "להכות" בהמן רק במקומות שהוא מוזכר עם תואר - האגגי, הרע וכיו"ב, שהם בסה"כ 8 מקומות כנגד שמונה העיגולים שבפיקות....
ראיתי בספר זיו המנהגים שכן היה גם מנהג רבותיו ואבותיו (שלא היו מחב"ד וחיו לפני המצאת הפיקקות)
יש בזה תוכן כמו שיש תוכן באלו שמכים בראשון ובאחרון. חיפשו לקיים את המנהג רק כמה פעמים ולא בכל אזכורי המן, ומצאו סימן לדבר. באותה המידה היו יכולים לומר אחד כן אחד לא. אלא שחששו שיהיו כאלו שיפספסו "המן" אחד וממילא אלו יכו בזה ואלו יכו בזה ומה הועילו חכמים.
כדכד כתב:אין נראה לומר כן לא על מנהג חב"ד ולא על מנהג רבותיו של זיו המנהגים שהיו מקפידים על מנהגיהם
לעומקו של דבר כתב:כדכד כתב:אין נראה לומר כן לא על מנהג חב"ד ולא על מנהג רבותיו של זיו המנהגים שהיו מקפידים על מנהגיהם
בוודאי שמקפידים. דמקיימים בזה דין גמור דאורייתא בלי צחוק! "ואהבת" "לא תונו" בזה שלא מקשים על ישישים ו/או בעלי מיגרנה, וכן שלא להכביד על האנשים שעוד לא שברו את הצום.
אין הרבה מנהגים שבזכותם מקיימים דין דאורייתא.
סגי נהור כתב:לעומקו של דבר כתב:כדכד כתב:אין נראה לומר כן לא על מנהג חב"ד ולא על מנהג רבותיו של זיו המנהגים שהיו מקפידים על מנהגיהם
בוודאי שמקפידים. דמקיימים בזה דין גמור דאורייתא בלי צחוק! "ואהבת" "לא תונו" בזה שלא מקשים על ישישים ו/או בעלי מיגרנה, וכן שלא להכביד על האנשים שעוד לא שברו את הצום.
אין הרבה מנהגים שבזכותם מקיימים דין דאורייתא.
בפועל לא נראה שמקיימים דין דאורייתא, כי מכים באריכות יתירה ב"המנים" הבודדים שנותרו להם, וכמעט שיצא שכרם בהפסדם.
דרומי כתב:ואכן מסתבר ש'מנהג חבד' וכן מנהג קהילות אחרות בנידון הוא ענין טכני כדי להקל על הציבור ולא מאיזה טעם קבלי או משהו בסגנון. ואם שגיתי ה' יכפר.
הגיונות כתב:דרומי כתב:ואכן מסתבר ש'מנהג חבד' וכן מנהג קהילות אחרות בנידון הוא ענין טכני כדי להקל על הציבור ולא מאיזה טעם קבלי או משהו בסגנון. ואם שגיתי ה' יכפר.
יש מקורות קדומים לנהוג להכות את המן רק בעת תואר וכדומה, כך שסביר להניח שאין זה רק "עניין טכני"...
ראה במ"ש הרב גדליה אוברלנדר בספרו 'מנהג אבותינו בידינו' (עמ' רלח-רנא) וב'אוצר' של מונדשיין.
לעומקו של דבר כתב:הגיונות כתב:דרומי כתב:ואכן מסתבר ש'מנהג חבד' וכן מנהג קהילות אחרות בנידון הוא ענין טכני כדי להקל על הציבור ולא מאיזה טעם קבלי או משהו בסגנון. ואם שגיתי ה' יכפר.
יש מקורות קדומים לנהוג להכות את המן רק בעת תואר וכדומה, כך שסביר להניח שאין זה רק "עניין טכני"...
ראה במ"ש הרב גדליה אוברלנדר בספרו 'מנהג אבותינו בידינו' (עמ' רלח-רנא) וב'אוצר' של מונדשיין.
זה שהדבר קדום לכשעצמו אינו מוכיח כלום. וכי פעם לא היה לאנשים מיגרנה?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 28 אורחים