בזמן המשנה שרק הפותח והחותם בירכו, וכל שאר הקרואים עלו וקראו בלא ברכה לפניה ואחריה, במה יוודע איפוא שיש כאן שבעה קרואים? (אם לא שנזדקק לחידושם המפליג של הפנ"י והחת"ס שאמירת ברכו לכל אחד מהקרואים נהגה גם בזמן המשנה).
ועכצ"ל שהא מיהת שיש כאן שבעה קוראים שונים, בזה מתקיים דין של שבעה קרואים.
ולפי"ז איך נדון בזה"ז, שהעולים אינם קוראים, והעולה היה גרדי משער האשפות וכל ברכתו - שלפניה ושלאחריה - נתבלעה בלשונו, האם ביטלו הקהל דין של שבעה קרואים?