כעת ראיתי בחידושי רבי מאיר פישלס לברכות יז ע"א שמפרש בפירוש הראשון:
ולמקללי - בצירי - נפשי תדום. לכאורה צריך לומר 'ולמקללי נפשי תדום', 'ו[ל]מקללי' בצירי, ו'נפשי' קאי אדלעיל, שאותן המקללים אותי ידום ה' את פיהם.
האם אמנם ניתן על פי כללי לשה"ק לפרש "תדום" בהוראת "תשקיט אותם"?
ויותר מזה לא זכיתי להבין את פירושו השני של מהרש"א בחידושי אגדות לברכות שם:
נפשי תדום כו'. שנפשי תדום מלהשיב להם. או שפי' תדום, שאותן מקללי – תדום, שידומו כאבן מלקלל אותי עוד.
האם ניתן לפרש כן לפי הפשט?