באיכה רבתי ועוד שמתי מדבר היו מכינים לעצמם הקברים [הו' ברש"י תענית ל: ורשב"ם ומאירי ב"ב קכא.], אולם לכאו' הוא לא סתמו מעליהם הקבר בגולל ועדיין נזקקו החיים לקבור [כמובן, שזה עדיין חסך המון זמן], כך דא"ש הדמוכיח ביבמות עא: מאבותינו שקיבלו הזאה כשהן טמאים, ופרש"י שהיו טמאים שקברו אבותיהם מתי מדבר, אך הרמב"ן השיגו שכ"א היה חופר לעצמו, וכוונתו צ"ב מאחר שעדיין נזקקו לקבור כדין חובת קבורה בכ"מ.
אלא שבב"ב עד. תא אחוי לך מתי מדבר אזלי חזיתינהו ודמו כמאן דמיבסמי וגנו אפרקיד והוה זקיפא ברכיה דחד מינייהו ועייל טייעא תותי ברכיה כי רכיב גמלא וזקיפא רומחיה ולא נגע ביה, ולפשטות פשוטו הרי מבו' שאכן השאירום מגולים בקבריהם, ולא כיסום, כך שמחד תימה על רש"י [אא"כ נימא שאינו כפשוטו וכדו'], אך מאידך תימה למה לא כיסום בקבר כדין חובת קבורה,
האם חלק מעונש מתי מדבר היה שלא יקברו?.