הודעהעל ידי דורש מבקש » ד' מרץ 29, 2017 9:06 pm
אמרי בינה דיני הלואה סימן עב
ובב"י אה"ע (סי' ע"ג) כ' מתשובת רשב"א דאף אם הושכן שלא לרצונה חייבת עכ"פ להחזיר הדמים מטעם תקנת השוק. (ובסי' צ') הביא משם מ"כ דמוציאין ובס' בית מאיר מדחיק עצמו בשיטת המ"כ דלמה לא שייך תקנת השוק. אולם הטעם הוא בפשיטות וראיתי שתליא במחלוקת הראשונים אם אחד הפקיד אצל חבירו חפצים והשכינם הנפקד אצל אחר אם יש בזה תקנת השוק דבש"מ ב"מ (דף ע') בהא דנכסי דיתמי היכא עבדינן דהקשו הראשונים הא אף אם אתי מרי' ויהיב סימנין מ"מ יתחייב להחזיר הדמים מטעם תקנת השוק וכ' רשב"א דיש מתרצין דלא עשו תקנ' השוק רק בגנב וגזלן וליתא כיון ששלח בו יד הוי גזלן. אולם משם ריטב"א כ' דאפילו תימא בשולח יד בפקדון כי האי דלא עביד בו חסרון גזלן הוא לא עשו תקה"ש אלא בגנב וגזלן גמור אבל לא בכיוצא בזה וכ"ש הא דל"ח גזלן אלא כשומר שמסר לשומר שהרי דעתו לפדותו שאינו אלא לבטחונו על העסק שהוא מקבל הרי דס"ל דבממשכן של חבירו דלא עשו בזה תקנת השוק. ומ"מ הרשב"א חולק בזה וכדמשמע שם מכל הראשונים דאף בכה"ג שייך תקנת השוק ואין מוציאין מן המוחזק אף דיש לדון לא יהיה אלא ספק בתקנה אזלינן בתר דין תורה וכיון דיש לנו ספק אם בכה"ג עשו תקנת השוק ניזל בתר דין תורה וגם י"ל כיון דלהחזיר בין כך ובין כך מחויב ואין הספק רק על חיוב התשלומין מצד תקנת השוק הוי האשה מוחזקת ודומה להא דאילן סמוך לעיר דבספק אמרינן כיון דלמיקץ קיימ' הוי בעל האילן המוציא ואינו יכול להוציא מספק וה"נ דכוותיה: