עלה בליבי כעת ספק לדון בו,
כידוע אין העיסה מחמיצה אלא אם עברו עליה ח"י רגעים בלי התעסקות, או לחילופין אם כבר נתעסקו בה והיא מתחממת עי"ז, החימוץ מתחיל מהר יותר. ולש' הפוס' דבשהייה של רגע היא כבר מחמיצה, אבל כבר עמד בזה הביאוה"ל שאין הכוונה 'רגע אחד' ממש, (והרי א"א להימלט מזה), אלא הכוונה לשיעור מסויים של זמן, שהוא קטן מח"י רגעים.
ולכן מזדרזים מאד בעלי החבורות למנוע שהיות אפילו מועטות ביותר, ע"י כל מיני תכסיסים וכו'. ומ"מ כבר נשמעו בזה שיעורים שונים, (כמו למשל "חצי דקה" ששמעתי בשם הגריש"א, ועוד כהנה, ועדיין צריך להיזהר כמובן גם מצירופי שהיות וכו').
והנה אם אדם מזדרז כדי לא להיכנס לספיקות של שהייה, ודאי יש בזה קיום מצויין של "ושמרתם את המצות", אבל השאלה היא האם יש ענין לקצר את הזמן, גם כאשר ודאי אין הבדל מבחינת החימוץ, (וכגון שאדם מזדרז שהשהיות יהיו רק 8 שניות ולא 9, ואין שם שיטה או צד שזה הזמן הקובע, או אם מתחילה הוא מזדרז שלא יהיה הפסקה של ה' רגעים, ואינו 'סומך' על השיעור של ח"י, וכיו"ב).
מחד גיסא י"ל דאין בכך כלום, "ושמרתם" היינו לשמור מחימוץ ואפילו בצד רחוק, אבל לא כאשר זה חסר משמעות. ומאידך י"ל דבכל גוונא שמקצר את זמן הכנת המצה הרי הוא מתרחק מאפשרות החימוץ, ומקיים בזה תוספת שימור.
אשמח לפשוט את הספק.