יבנה כתב:עי' א"ת כרך י"ז ערך חשד; מראית עין שהאריכו בעניינים אלו, ובפרט בהערה 6 .
פרי יהושע כתב:לפו"ר אפשר לומר שאין חשש מפני הרואים רק היכא שעכ"פ לא הוי לכתחילה, ולכן לא בכל מקום מצינו כן, ואדרבא לפעמים יש עניין ללמד לעם את ההלכה, ולהודיעם שכשר, וכנראה זה היה טעם ר"ע שיצא אם חצי אתרוג ביום השני, ולא שהיה תאב עד כדי כך לאכול את חציו השני, לסעודת יו"ט.
אליהו בן עמרם כתב:יבנה כתב:עי' א"ת כרך י"ז ערך חשד; מראית עין שהאריכו בעניינים אלו, ובפרט בהערה 6 .
אין בידי. האם תוכל להעתיק?
יבנה כתב:אליהו בן עמרם כתב:יבנה כתב:עי' א"ת כרך י"ז ערך חשד; מראית עין שהאריכו בעניינים אלו, ובפרט בהערה 6 .
אין בידי. האם תוכל להעתיק?
הערך הוא כמאה עמודים, אך אעתיק חלקו.
אנציקלופדיה תלמודית כרך יז, חשד; מראית העין [המתחיל בטור תקסז]
א. גדריהם. החיוב להוציא את עצמו מחשד הבריות מצינו בשני עניינים: בתורת כלל, שצריך אדם לצאת ידי הבריות, ולמדים אותו מהאמור: והייתם נקים מה' ומישראל, ומעוד פסוקים, ובתורת טעם לדינים פרטיים, שאמרו שאסור לעשות מעשה מסויים, או שחייב לעשותו, למנוע חשד שעבר עבירה או שלא קיים מצוה, ופעמים שסמכוהו על האמור: והייתם נקים וגו'.
דברים מותרים - מסויימים - הנראים שהם מעשים אסורים אסרו חכמים לעשותם משום מראית העין, לפי שהרואים יאמרו מותר לעשות כן,6 ויבואו לידי תקלה לעשות אף הם באופן האסור מן הדין, או כדי שלא יחשדוהו הרואים [טור תקסח] בדבר עבירה. ויש ראשונים שכתבו באיסור של מראית העין, שרמז יש לו מהאמור: והייתם נקים וגו'.
אנציקלופדיה תלמודית הערות כרך יז, חשד; מראית העין, טור תקסז הערה 6
6. רש"י עירובין פח ב ד"ה אי משום וסוטה מג ב ד"ה כל וכריתות כא ב ד"ה שכנסו וחולין מא ב ד"ה לשם עולה ועה ב ד"ה הפריס וריו"נ מא ב, ומאירי פסחים, הובא להלן: במצוות התלויות בארץ ציון 407, ועי' שו"ת חסד לאברהם (תאומים) או"ח סי' כא ושו"ת זכר יהוסף סי' פה ושד"ח מערכת מ סוף כלל פ בשם פאת השדה. ועי' להלן שיש סוברים שברבים אין מה"ע לפי שרבים אינם חשודים. ומוכח שאין טעם איסור מה"ע משום שיאמרו מותר לעשות כן, ועי' להלן ציון 81.
הרואה כתב:בישיבת פוניבז' אין תאורה בשבת אחה"צ שלא יאמרו שיצא שבת
החזו"א לא היה מטלטל ביו"ט
אליהו בן עמרם כתב:יבנה כתב:הערך הוא כמאה עמודים, אך אעתיק חלקו.
אנציקלופדיה תלמודית כרך יז, חשד; מראית העין [המתחיל בטור תקסז]
א. גדריהם. החיוב להוציא את עצמו מחשד הבריות מצינו בשני עניינים: בתורת כלל, שצריך אדם לצאת ידי הבריות, ולמדים אותו מהאמור: והייתם נקים מה' ומישראל, ומעוד פסוקים, ובתורת טעם לדינים פרטיים, שאמרו שאסור לעשות מעשה מסויים, או שחייב לעשותו, למנוע חשד שעבר עבירה או שלא קיים מצוה, ופעמים שסמכוהו על האמור: והייתם נקים וגו'.
דברים מותרים - מסויימים - הנראים שהם מעשים אסורים אסרו חכמים לעשותם משום מראית העין, לפי שהרואים יאמרו מותר לעשות כן,6 ויבואו לידי תקלה לעשות אף הם באופן האסור מן הדין, או כדי שלא יחשדוהו הרואים [טור תקסח] בדבר עבירה. ויש ראשונים שכתבו באיסור של מראית העין, שרמז יש לו מהאמור: והייתם נקים וגו'.
אנציקלופדיה תלמודית הערות כרך יז, חשד; מראית העין, טור תקסז הערה 6
6. רש"י עירובין פח ב ד"ה אי משום וסוטה מג ב ד"ה כל וכריתות כא ב ד"ה שכנסו וחולין מא ב ד"ה לשם עולה ועה ב ד"ה הפריס וריו"נ מא ב, ומאירי פסחים, הובא להלן: במצוות התלויות בארץ ציון 407, ועי' שו"ת חסד לאברהם (תאומים) או"ח סי' כא ושו"ת זכר יהוסף סי' פה ושד"ח מערכת מ סוף כלל פ בשם פאת השדה. ועי' להלן שיש סוברים שברבים אין מה"ע לפי שרבים אינם חשודים. ומוכח שאין טעם איסור מה"ע משום שיאמרו מותר לעשות כן, ועי' להלן ציון 81.
האם בכל המקורות הללו יש מקור נוסף להתחשבות במי שלא יודע את ההלכה?
לתשומת לב: שבמקרה שהבאתי, יש חילוק ברור, בין אם כבר קרה לו הדבר, שכשר בדיעבד, ולא חייבוהו לתקן מפני החשד (לדברי מר, היה צריך לתקן אם נקרע לו - מפני החשד), לבין הדין שצריך לעשות אימרה לטליתו כדי למנוע מצב של מי שלא יודע את ההלכה שיראהו בכך.
הנושא של חשד שהביא מר, כי הרואים לא מבינים מה הם רואים ודנים אותו לכף חובה וחושדים בו שהוא בעל עבירה וכיוצ"ב. (עיי"ש בבית יוסף שהביא זאת בתור טעם נוסף)
אך מה שהבאתי מדברי רבינו הבית יוסף, זה מדבר אודות ההתחשבות באלה שאינם יודעים את ההלכה.
ועל זה שאלתי אם יש דוגמאות נוספות כה"ג, ומה הגדר בזה? עד כמה צריך להתחשב במי שלא יודע את ההלכה? והאם זה משתנה ממקום למקום? בין קהילת תלמידי חכמים לבין קהילת עמי הארץ? וכו' וכו'
הרואה כתב:החזו"א לא היה מטלטל ביו"ט
הגיונות כתב:אליעזר בלוי כתב:הרואה כתב:החזו"א לא היה מטלטל ביו"ט
פלא גדול הלא לטלטל ביוט האם יש מקורות ברורים ומה הטעם
על אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש זצ"ל מסופר שלא היה מטלטל בראש השנה ברשות הרבים, וכשהלך ל'תשליך' היה מוסר את הסידור ואת המשקפיים למישהו מהבחורים ('ליובאוויטש וחייליה', עמ' 29).
וב'רשימות דברים' (א, עמ' קפ) מסופר שבנו האדמו"ר הריי"צ הקפיד על אחד מהאברכים שנשא את טליתו בידו ביו"ט.
אליעזר בלוי כתב:הגיונות כתב:על אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש זצ"ל מסופר שלא היה מטלטל בראש השנה ברשות הרבים, וכשהלך ל'תשליך' היה מוסר את הסידור ואת המשקפיים למישהו מהבחורים ('ליובאוויטש וחייליה', עמ' 29).
וב'רשימות דברים' (א, עמ' קפ) מסופר שבנו האדמו"ר הריי"צ הקפיד על אחד מהאברכים שנשא את טליתו בידו ביו"ט.
וכנראה שזה מקורו של החזוא
ישכ
אליעזר בלוי כתב:וכנראה שזה מקורו של החזוא
ישכ
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 212 אורחים