נשר כתב:המ"ב מביא ב' דעות בזה האם כשלא ביטלו גם כן אמרינן להשהות. (או אול אתה שואל על הדעות שאסרו)
וכתב שיכול לומר לגוי להשליכו לבית הכסא או לפוררו.
לגבי ביטול איסור הנוב"י סובר שביטול איסור יבש ביבש הוא איסור דאורייתא לכולי עלמא.
עזריאל ברגר כתב:1. ביטול ברוב מסתמא אסור מדרבנן, והעמידו דבריהם במקום לאו.
2. לומר לגוי שיאכלנו - זה הנאה, ואסור מדאורייתא!
3. אכן איכא למ"ד שאפילו מקיים בזה מ"ע דתשביתו, ומו"ר הרב ברוך שלמה בליז'ינסקי כתב על זה קונטרס שלם.
אליהו בן עמרם כתב:עזריאל ברגר כתב:1. ביטול ברוב מסתמא אסור מדרבנן, והעמידו דבריהם במקום לאו.
2. לומר לגוי שיאכלנו - זה הנאה, ואסור מדאורייתא!
3. אכן איכא למ"ד שאפילו מקיים בזה מ"ע דתשביתו, ומו"ר הרב ברוך שלמה בליז'ינסקי כתב על זה קונטרס שלם.
1. כתב מר "מסתמא אסור מדרבנן" - ואדרבה למה? נא הבהר דבריך
2. שאלתי היא באופן שאין לו הנאה מאכילת הגוי, למה אי אפשר כך?. וגם אם נימא שעבר על איסור הנאה, מי נימא שניצל מאסור ב"י?
3. אשמח ואודה להעברת הקונטרס של הרב הנזכר, או לכל הפחות עיקרי דבריו.
עזריאל ברגר כתב:אליהו בן עמרם כתב:1. כתב מר "מסתמא אסור מדרבנן" - ואדרבה למה? נא הבהר דבריך
1. א. אין מבטלים איסור לכתחילה. ב. מוקצה. ג. מבטל "כלי" מהיכנו - שהאוכל המותר נאסר באכילה. (חוץ מזה שבד"כ זה לא מעשי פרקטית).
עזריאל ברגר כתב:ייתכן שאין איסור גמור בדבר, והטעם שלא הובא בפוסקים משום שזה בד"כ לא מעשי: מאיפה תמצא דברים הכשרים לפסח שנראים בדיוק כמו חתיכת החמץ שמצאת כדי לבטל אותה בהם?
הצעיר באלפי כתב:בגוף הנידון אי מקיימין תשביתו ע"י ביטול ברוב ראה בשו"ת רעק"א סי' י"ט (בהגה"ה סו"ד) שכתב דאין מקיימין, אך באבני נזר סי' של"ו (ו'-י"ד) סובר דכן מקיימין ע"ש.
אמיר כרמי כתב:לגבי השאלה השלישית שמעתי לא מזמן שיש תשובה מאהבה שאומר שמקיימים בזה תשביתו אם מאן דהו יוכל למוצאו בחיפוש כלשהו נשמח.
לגבי השאלה הראשונה ענו לך שתי תשובות
1. לנודע ביהודה לבטל איסור יבש חד התרי זה איסור דאורייתא. הכוונה לעצם הביטול
2.פרקטית אין כמעט אפשרות כזאת ואין מה לשער וכו' ואם תמצא היכי תימצי שהחמץ דומה למצה או משהו כזה הרי זה נדיר ואין מה לדון בזה
ואוסיף עוד תשובה מעצמי
אדם שמצא חמץ בפסח אם סופו לבערו לדעת התוספות למפרע הרי שלא עבר על האיסור
ועוד תשובה מרבי
כפיית הכלי היא גופה סוג של ביעור(ולהכי כתבו הרמבם והשוע עד הערב/לילה שלא נטעה לומר שכיוון שכפה את הכלי די בכך. והדברים ארוכים.)
אמיר כרמי כתב:לגבי השאלה הראשונה ענו לך שתי תשובות
1. לנודע ביהודה לבטל איסור יבש חד התרי זה איסור דאורייתא. הכוונה לעצם הביטול
2.פרקטית אין כמעט אפשרות כזאת ואין מה לשער וכו' ואם תמצא היכי תימצי שהחמץ דומה למצה או משהו כזה הרי זה נדיר ואין מה לדון בזה
אליהו בן עמרם כתב:אמיר כרמי כתב:לגבי השאלה הראשונה ענו לך שתי תשובות
1. לנודע ביהודה לבטל איסור יבש חד התרי זה איסור דאורייתא. הכוונה לעצם הביטול
2.פרקטית אין כמעט אפשרות כזאת ואין מה לשער וכו' ואם תמצא היכי תימצי שהחמץ דומה למצה או משהו כזה הרי זה נדיר ואין מה לדון בזה
מצא ויסקי ביו"ט וביטלו בקוניאק או ביין או במים כשרים לפסח...
עזריאל ברגר כתב:לעצם הענין של ביטול איסור ביו"ט - מצאתי היתר לזה בשו"ע אדה"ז תנז,כא עיי"ש וש"נ.
עזריאל ברגר כתב:אליהו בן עמרם כתב:עזריאל ברגר כתב:1. ביטול ברוב מסתמא אסור מדרבנן, והעמידו דבריהם במקום לאו.
א. אין מבטלים איסור לכתחילה. ב. מוקצה. ג. מבטל "כלי" מהיכנו - שהאוכל המותר נאסר באכילה. (חוץ מזה שבד"כ זה לא מעשי פרקטית).
אמיר כרמי כתב:אגב הנושא יש לדון בשאלה נוספת
1. למה לא אמרו שיטלטל מן הצד?
שיבעט את החמץ החוצה מביתו(או לים כשאפשר)
עזריאל ברגר כתב:אמיר כרמי כתב:אגב הנושא יש לדון בשאלה נוספת
1. למה לא אמרו שיטלטל מן הצד?
שיבעט את החמץ החוצה מביתו(או לים כשאפשר)
כי זה לא מועיל.
חמץ של ישראל לאחר זמן איסורו חייב בביעור ממש, ולא מועיל להוציאו מרשותו.
אמיר כרמי כתב:עזריאל ברגר כתב:אמיר כרמי כתב:אגב הנושא יש לדון בשאלה נוספת
1. למה לא אמרו שיטלטל מן הצד?
שיבעט את החמץ החוצה מביתו(או לים כשאפשר)
כי זה לא מועיל.
חמץ של ישראל לאחר זמן איסורו חייב בביעור ממש, ולא מועיל להוציאו מרשותו.
זה ודאי יותר טוב מלכפות כלי
ושנית כשאפשר להשליכו לים בצורה כזאת הרי זה ביעור ממש.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 94 אורחים