הבכור שהוא בריא ויודע שלא ימנע מקיום מצות הלילה, יתענה ולא יסמוך על הסיום.
מרחביה כתב:ודאי לא נעלם מעיני פותח האשכול האמור בסידור עולת ראיה ח"ב עמ' רמג:הבכור שהוא בריא ויודע שלא ימנע מקיום מצות הלילה, יתענה ולא יסמוך על הסיום.
שאלה בנדון תענית בכורי' בע"פ אם מהני הסיום שאינו בזמנו להשהותו עד ע"פ ולעשותו. הנה בגוף הדין אם ראוי כלל לשהות הסיום על זמן אחר עיין בחבורי שנות חיים שהבאתי ראי' לכאן ולכאן אך זה אם ראוי לעשות כן או לא אבל לדחות תענית בכורים דהוי מדינא זה לא מהני רק סיום בזמנו אבל לא לעכבו מזמן אחר לע"פ ודאי אין ראוי לעכבו ולא מהני לדחות התענית בזה.
ועל סיום איזה נביא החילוק כך, אם למד לפי תומו וסיים בערב פסח, יכול להיות אפילו על סיום נביא אחד, אפילו הוא קטן בקפיטלין; אבל אם למד כדי להיות לו סיום, אז על מסכת גדולה, כיון דהוי מעלת הלימוד, לו יהא דהוי שלא לשמה, נמי נחשב סיום. אבל אם לומד איזה נביא כדי לעשות סיום, אין זה סעודת מצוה.
דע כי מה שהוריתי אני בזה כך הוא מנהגינו להורות בכל שנה להשואל בזה וכך ראינו מורים מכבר, והטעם לזה הוא כי היתר אכילה להבכורות בע"פ בסעודת מצוה הוא שורשו מן מהר"ש הלוי ז"ל א"ח סי' ג' והוא אעפ"י שהתיר סיים והמחמיר תע"ב, והנה הרב ב"ד א"ח סי' רמ"ה הביא דברי מהר"ש הלוי ז"ל ופקפק בראיה שלו שלמד זה מדין התענית שאחר החג וכתב שאני תענית בכורות שמצינו דוחה כמה דברים כי בחודש ניסן שאסור להתענות מן הדין והוא ערב יום טוב וגם יום שיש בו קרבן פסח וכו' ע"ש וכן בשו"ג הביא דברי הר' ב"ד ז"ל ע"ש הרי יש פקפוק בהוראה זו. גם הר' פר"ח ז"ל הביא דברי מהר"ש הלוי ז"ל הנז' וכתב דצריך עכ"פ התרה ורק סיים כיון דנהגו לאכול בסעודת ברית מילה א"כ כל המתענה אדעתא דהכי מתענה דכשאירע ב"מ יאכל ולכן המיקל בבכורות אף בלא התרה בסעודת מצוה לא הפסיד ע"ש, ונראה דהאי טעמא דהפר"ח דאדעתא דהכי התחיל להתענות אינו ברור כ"כ כמנהג עירנו יע"א יען כי פה עירנו אין המנהג הזה פשוט כ"כ כי יש כמה וכמה בכורות אין רוצים לפטור עצמם מן התענית ע"י סעודת מצוה אפי' אם תזדמן לפניהם המעט מן המעט הם אשר יבואו לשאול לפטור עצמם בכך משום חולשא וכיוצא ואין המקום הפיטור הזה ידוע ומפורסם לכל...
ולכן מה שנהגו פה עירנו להקל להורות לבכורות אעפ"י שאינם בעלי ברית בסעודת מצוה. ואף על גב דלא עבדי התרה וגם אין פורעים יום אחר אין להיתר זה סמך גמור כי הגאון חוט השני לא מלאו לבו להתיר אלא רק כשהבכורות עצמן בעלי הברית ולא באחרים וכל גדולי אחרוני אשכנז תפסו דברי חוט השני עיקר ולא התירו באחרים ג"כ אלא רק מהר"ש הלוי ז"ל וגם עליו קרא ערער הר' האחרון ב"ד ז"ל ולכך לא נהגנו להקל פה עירנו באחרים הבאים לסעודת מצוה אא"כ ישלימו אותו היום בתענית כדין נדר להתענות יום זה ושכחו ואכל כזית דמשלים אותו היום בתענית וכאשר פלפל הגאון חוט השני בדין זה בתחלת תשו' הנז' ע"ש.
נשאלתי האם אפשר לסמוך על המנהג שמצטרפים בכורים בערב פסח לסעודת סיום שעושים אחרים, ופוטרים עצמם עי"ז מלצום.
ובעיקר דבר זה כידוע נחלקו בו האחרונים, שהגאונים הנוב"י (כמובא בשו"ת תשובה מאהבה ח"ב סימן רסו) והחת"ס (כמובא בספר ליקוטי בית אפרים בח"ת בסוף ספרו אות כ"ט) החמירו שלא להקל לאכול בסעודת סיום ליפטר בכך מתענית בכורים, והמג"א (בסימן ת"ע) הביא משו"ת מהר"ש הלוי דהקיל שיכול הבכור להשתתף בסעודת מילה ולפטור עצמו עי"ז מהתענית, וכתב ע"ז המג"א ובמדינתנו נהגו להחמיר, ואולם כידוע כיום נהגו להקל כהפוסקים שהקילו בזה, והטעם שנהגו להקל מאד בצום זה כיון שלא נזכר בש"ס ורמב"ם ועיקרו הוא רק מנהג, דאף שנזכר במסכת סופרים פרק כ"א ה"ג כמובא בטור, מ"מ דנו האחרונים דלא הובא כחיוב אלא כמנהג. (עיין בספר "תענית בכורים" שליקט דברי האחרונים בזה ע"ש), ולכן נהגו להקל בסיום מסכתא, אף שההיתר רפיא מאד, וכמ"ש.
וביותר נראה שאפילו אם נימא שמותר לאכול בסיום מסכתא היינו דוקא בסעודה ממש, כיון דשורש הדין דסעודת סיום נחשבת סעודת מצוה הוא ממ"ש בשבת קיח. ד"אמר אביי תיתי לי דכי חזינן צורבא מרבנן דשלים מסכתי' עבידנא יומא טבא לרבנן", וכתב ע"ז היש"ש במס' בבא קמא ונדפס בסו"פ מרובה מכאן נהגו כל ישראל לסיים בשמעתא וליתן שבח והודי' למקום ולפרסם אותה שמחה שזכה לכך שעושין סעודה בשעה שמסיימין, וכן פסק הרמ"א ביו"ד סימן רמ"ו סעיף כ"ו, וא"כ הסעודה חשיבא כסעודת מצוה רק כשנעשית סעודה בקביעות לפרסם ולשבח להשי"ת, ולא בחלוקת מעט מזונות דרך עראי, דלא חשיבא, ותו לא חשיב כסעודת מצוה לפטור בזה חיוב צום בכור.
והיום נהגו להקל מאד, ונהגו להקל לאכול אף שלא שמעו הסיום רק משתתפים באכילה, ושמעתי שהסכים לכך מרן הגר"י קניבסקי זצ"ל, ויסוד ההיתר נראה משום שגדול כח המנהג, ומאחר ששורש האיסור עיקרו רק מנהג, והיום שהתרופף מצב הבריאות וחולשה ירדה לעולם לכן נהגו להקל כה"ג, ויש לסמוך על זה ולהקל בחיוב שעיקרו ושורשו אינו מדינא. (ומיהו נראה שצריכים לאכול בסעודת הסיום שיעור ככותבת שבזה ביטל העינוי, אבל אם משתתף בפחות עדיין הוא מעונה, ואם ימשיך להתענות עדיין יהי' בכלל מתענה, וממילא חייב להמשיך ולהתענות, דהא כל הטעם דמועיל השתתפות בסעודת מצוה, הוא משום דבעת שמזומן לפניו סעודת מצוה מותר להשתתף בה אף דהוא יושב בתענית, וכיון שע"י אכילתו בהיתר נתבטל כבר תעניתו אף אם מעתה לא יאכל לא יהי' זה בגדר תענית ממילא נפטר מלהמשיך לצום, אבל באופן שאכל פחות מככותבת עדיין נשאר בחיובו לצום ביום זה, ולכן אני מזהיר לאכול ככותבת או לשתות משקין מלא לוגמיו בסעודה לאחר הסיום בע"פ.
ומיהו פשיטא שאם יש סעודת ברית מילה בסביבה עדיף שיהדר להשתתף בה, ולא יסמוך על השתתפות בסעודת סיום, וכן בסיום מסכתא אם אפשר בסעודה גמורה עדיף, רק מפני טירדות היום דערב פסח והקושי לסדר סעודה בע"פ נהגו להקל גם כה"ג, ואין לשנות ממנהג שנהגו בו בית ישראל ולכן לא מצאתי מקום להורות בזה להחמיר.
נוטר הכרמים כתב:
והגאון הרי"ח הטוב מבגדד בספרו שו"ת רב פעלים ח"ד או"ח סי' לה החמיר מאוד בענין, וז"ל:דע כי מה שהוריתי אני בזה כך הוא מנהגינו להורות בכל שנה להשואל בזה וכך ראינו מורים מכבר, והטעם לזה הוא כי היתר אכילה להבכורות בע"פ בסעודת מצוה הוא שורשו מן מהר"ש הלוי ז"ל א"ח סי' ג' והוא אעפ"י שהתיר סיים והמחמיר תע"ב, והנה הרב ב"ד א"ח סי' רמ"ה הביא דברי מהר"ש הלוי ז"ל ופקפק בראיה שלו שלמד זה מדין התענית שאחר החג וכתב שאני תענית בכורות שמצינו דוחה כמה דברים כי בחודש ניסן שאסור להתענות מן הדין והוא ערב יום טוב וגם יום שיש בו קרבן פסח וכו' ע"ש וכן בשו"ג הביא דברי הר' ב"ד ז"ל ע"ש הרי יש פקפוק בהוראה זו. גם הר' פר"ח ז"ל הביא דברי מהר"ש הלוי ז"ל הנז' וכתב דצריך עכ"פ התרה ורק סיים כיון דנהגו לאכול בסעודת ברית מילה א"כ כל המתענה אדעתא דהכי מתענה דכשאירע ב"מ יאכל ולכן המיקל בבכורות אף בלא התרה בסעודת מצוה לא הפסיד ע"ש, ונראה דהאי טעמא דהפר"ח דאדעתא דהכי התחיל להתענות אינו ברור כ"כ כמנהג עירנו יע"א יען כי פה עירנו אין המנהג הזה פשוט כ"כ כי יש כמה וכמה בכורות אין רוצים לפטור עצמם מן התענית ע"י סעודת מצוה אפי' אם תזדמן לפניהם המעט מן המעט הם אשר יבואו לשאול לפטור עצמם בכך משום חולשא וכיוצא ואין המקום הפיטור הזה ידוע ומפורסם לכל...
ולכן מה שנהגו פה עירנו להקל להורות לבכורות אעפ"י שאינם בעלי ברית בסעודת מצוה. ואף על גב דלא עבדי התרה וגם אין פורעים יום אחר אין להיתר זה סמך גמור כי הגאון חוט השני לא מלאו לבו להתיר אלא רק כשהבכורות עצמן בעלי הברית ולא באחרים וכל גדולי אחרוני אשכנז תפסו דברי חוט השני עיקר ולא התירו באחרים ג"כ אלא רק מהר"ש הלוי ז"ל וגם עליו קרא ערער הר' האחרון ב"ד ז"ל ולכך לא נהגנו להקל פה עירנו באחרים הבאים לסעודת מצוה אא"כ ישלימו אותו היום בתענית כדין נדר להתענות יום זה ושכחו ואכל כזית דמשלים אותו היום בתענית וכאשר פלפל הגאון חוט השני בדין זה בתחלת תשו' הנז' ע"ש.
גאולה בקרוב כתב:האם ידוע על גדולי ישראל בדורות האחרונים שלא סמכו על סיום מסכת?
בסתם אנשים הוא חומרא שיכולה לבא לידי קולא, בחוסר ישוב הדעת בליל הסדר.
ר' גרונם יקום פורקן כתב:יש ספר גדול בנושא מאת ר' זושא קינסטליכער, תענית בכורים וסעודות מצוה בערב פסח, ב"ב תשמ"א.
נוטר הכרמים כתב:מהרש"ק בספרו שם או"ח סי' שפו, מיקל מאוד בסיום שאינו 'מתוזמן' אלא איתרע בדיוק בו ביום, שאף סיום על 'נביא' הכי קטן נחשב לסיום
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 53 אורחים