טעם הוספה זו מתבאר מתוך דברי רס"ג בפירושו לישעיה (ו, ז). הפירוש כבר נדפס ע"י רצהבי, תחילה במאמר בסיני ואח"כ בחיבורו פירוש רס"ג לישעיה, עמ' רסג. אך הוא קרא רק חלק מהדברים, ככל הנראה משום שהשתמש במיקרופילם שבסה"ל. בכך איבד טובה הרבה. אולם הדברים נמצאים בקטע הגניזה קיימברידג' T-S Ar.23.41, ומעיון בצילום טוב יותר של הקטע, הזמין היום ב"ה בפרויקט פרידברג, הושלמו חסרונות ההעתקה שם. להלן התצלום, ההעתקה והתרגום.
- Image.jpg (1.2 MiB) נצפה 1970 פעמים
אקרב [פי] בן טבאל אן יכון בן רמליהו [והדא] מן עאדתהם אן יקלבון אלאסמא אחיאנא [פי גמ]טריא כמא קלבה בבל ששך [באת] בש. וכדאלך כשדים לב קמי. וכדאלך בן טבאל בן רמלא באלבם. והדא ממא ידל עלי אן הדא אלאסתעמאלאת כלהא קדימה.
ותרגומו: הקרוב ב'בן טבאל' שהוא בן רמליהו [וזה] ממנהגם שיחליפו השמות לפעמים [בגימ]טריא כמו שהחליפו בבל – ששך בא"ת ב"ש וכמו כן כשדים – לב קמי, וכמו כן בן טבאל – בן רמלא באלב"ם. וזה ממה שיורה שהשימושים הללו כולם קדומים. עכ"ד.
שלושת החילופים הללו נמצאים גם בקבצי מדרשים שעריכתם מאוחרת לתקופת רבינו. במדרש במדב"ר הנזכר מובא גם חילוף טבאל – רמלא בא"ל ב"ם, ובמדרש משנת רבי אליעזר (פרשה ב מידה ל) נזכר חילוף לב קמי - כשדים. מדרש זה קדום יותר, אך מאוחר לחיתום התלמוד (ע' ספר בר אילן, יא, תשל"ג, עמ' 183-223) ואין הכרע אם קדם לרס"ג.
יצויין שפירוש 'טבאל' – רמלא מובא בספר הגלוי לריק"ם (ערך עלם) בשם 'יש מפרשו' וכן ברש"י ורד"ק על אתר בשם 'יש מפרשים'.
לחידושו של רס"ג קמו מתנגדים, ובראשם דונש בהשגותיו (לג) שכתב: ופתר את בן טבאל כי הוא בן רמליה בגימטריא. מן אל בם. וכאשר חילפנו אותיות רמליה באותיות טבאל, לא נתכן, אלא רמליה יתכן להיות כן אילו היה טבאשע. הבן ולא תשמע פתרון אלא על המשקל והדקדוק, ע"כ.
כנגדו כתב אבע"ז בחיבורו שפת יתר לישוב השגות דונש (
כ"י פטרבורג Evr. I 550 דף 4ב): בן טבאל, אמר הגאון ע"ה כי הוא בן רמליה בגמטריא. ור' אדונים תפשו בעבור שבא רמלא ולא רמליא. והגאון ע"ה רדף אחרי הקדמונים ושבעים פנים לתורה. ויש אומרים הטוב אלינו והוא יעשה אַל, כמו אֶל בשלש נקודות. והנכון בעיני שהוא שר וגדול יהיה אהוב לשני המלכים. ע"כ. [אכן בפירושו לישעיה דחה אבע"ז פירוש רבינו וכתב שהוא הבל].
ולמדנו מלשון רבינו בישעיה ומדברי אבע"ז בדעתו, שכדי לקיים דברי הקדמונים שהתורה נדרשת במידת חילוף אותיות, ביאר כמה מקומות שהמקראות מתפרשים כך, ומכך הוכיח קדימותה של מידה זו. לכן טורח רס"ג להוכיח ש"השימושים הללו כולם קדומים", ולכך מכוונים דברי אבע"ז ש"רדף אחרי הקדמונים".
ונראה שלכן גם כאן הוסיף במהדו"ב של הפירוש לאיכה אחר 'ששך' וביאר שהיא בבל בגימטריא, וק"ל.
מה שעדיין צריך ביאור והשלמה: האם שימושו של רס"ג במידה זו והוכחתו לקדימותה נובע מפולמוס כלשהו? אולי נגד הקראים, ונועד לחזק את דברי חז"ל "הקדמונים" הדורשים יהיה - בגימ' שלושים וכיוצ"ב, ולכן קורא לכל החילופים הללו "גימטריא"? האם יש מידע על שימושם של הקראים במידה זו או התנגדותם אליה?