ברים כתב:ועדיין נשמע לי שזה מהיר יותר מעני שהוא לש ואשתו מקטפת וכו'
איש_ספר כתב:איך אנשים לא נלאים ולא בושים למחזר ולהעלות גרה שקרים וסיפורים מצוצים מן האצבע.
כל גדולי ליטא כולם (זולת אחדים מהם) אכלו מצות מכונה, וביניהם משפחתו של החזו"א. אחיו ר' מאיר אכל כמובן, ומן הסתם ראה את זה אצל אביו.
החזו"א לגרמיה עביד, ורק אותם מבני המשפחה שהיו כרוכים אחריו כמו גיסיו הסטייפלער והרש"ג הם לא אכלו. אבל גם הם לא העלו בדעתם אף לא הרהור קל שיש חשש חמץ בדבר, והא ראיה, בין היתר, שאשתו של הסטייפלער אחות החזו"א אכלה מצות מכונה. הביטוי של החזו"א על מצות מכונה, היו על מצות בלתי שמורה, שהסטייפלער קנה לילדיו הקטנים.
הוא הדבר והוא הדין בענין שרויה, הסיפור עם החזו"א והחליטה מביא לידי גיחוך במשפחתו. מעשה שהיה כך היה, הרבנית חנה גריינמן היה לה "חזקה" להכין לחזו"א את הקניידלך, והיא כפי שקבלה מאמה ואמה מאמה וכו', קים להו שאין הקינדלך עולים יפה יפה, בבחינת אם אבן הוא נימוח, אלא כשיורים אותם ליורה מבעבעת, וכך עמדה אותה ריבה עם עיגולי מצה על שולחנה והמתינה לרתיחת הקדירה. עמדו תלמידים שלא שימשו כל צרכם, ואמרו מאי כולי האי, אין זה כי אם לחוש לחליטה. והרי זה גירסה מתנגדית לסיפור הראפשציער וגזיזת הצפורנים אחרי המקווה.
ומי שהזכיר כאן את הגר"ח מבריסק הרי הוא מסמא עיני ישראל, שכן אין המדובר שם אלא בליל ראשון, ומשום חידוש מוזר שיש טעם שלא לאכול מצה עשירה כל ליל חמישה עשר (השתא נודע לי שיש רמז לזה בכמה ראשונים, אעלה בהמשך)
והאחרון הגדיל, חידושו של כותב אחד. שמצת מכונה, אע"פ שהיא נראית כשלימה וכאפויה, אינה אלא אוסף חתיכות מפוררות שהחום מדביקם, והקמח מלפפם. ולכן בל יבואו במים. ויש לפלפל לענין לחם משנה ושלימה של עירוב, ויש להסמיך החידוש הנפלא לחקירת הצ"פ בדין הרכבה מזגית והרכבה שכנית. ואין קץ לדברי רוח.
פרנקל תאומים כתב:מרנא ורבנא הגרש"ז אויערבאך זי"ע כמעט כל שנותיו (עכ"פ מאז שנישא) נהג לאכול מצות מכונה אף בליל הסדר למצת מצווה, וכסברא שכתבו כאן מקודם,
דרומי כתב:יישר כח על העדות בנוגע להגרש"ז, אכן חידוש גדול הוא כי כמדומני פשוט בתפוצות ישראל לקחת בליל הסדר דוקא מצות יד, ובאמת יש לברר מה מקור דבר פשוט זה ומה מקורו של הגרש"ז בענין זה
[אגב, העדות מתקבלת בשיא הרצינות גם אם נסתפק בתוארים הרגילים על הגרש"ז ללא תוספות שהוא בודאי היה מוחה כנגדם...]
פרנצויז כתב:פרנקל תאומים כתב:מרנא ורבנא הגרש"ז אויערבאך זי"ע כמעט כל שנותיו (עכ"פ מאז שנישא) נהג לאכול מצות מכונה אף בליל הסדר למצת מצווה, וכסברא שכתבו כאן מקודם,דרומי כתב:יישר כח על העדות בנוגע להגרש"ז, אכן חידוש גדול הוא כי כמדומני פשוט בתפוצות ישראל לקחת בליל הסדר דוקא מצות יד, ובאמת יש לברר מה מקור דבר פשוט זה ומה מקורו של הגרש"ז בענין זה
[אגב, העדות מתקבלת בשיא הרצינות גם אם נסתפק בתוארים הרגילים על הגרש"ז ללא תוספות שהוא בודאי היה מוחה כנגדם...]
לשון "עדות" קצת לא מתאים כאן, כי אי אפשר לקבל "עדות" מכותב בפורום עם כינוי בעילום שם, (פרנקל תאומים אל תיעלב, אין הכוונה אליך אישית, ולא לנושא של מצות מכונה), כי מנלן שהוא כשר לעדות, הרי צריך להיות בטוח שהוא יהודי ובן חורין וזכר ובר מצוה ולא גזלן וכו', ואחר כל זה אולי יש לו נגיעות ממוניות וכד'. (וכ"ז מבלי להכנס לסוגיא של מפיהם ולא מפי כתבם).
ובכלל באפשרויות הטכנולוגיות של היום, אולי הכותב הוא רובוט ולא בן אדם! [וגם להוא אמינא שהנברא בספר יצירה יצטרף למנין, רובוט בודאי לא].
ולכן באופן כללי לא שייך להתיחס לכתיבה בפורום כ"עדות".
איש_ספר כתב:הוא הדבר והוא הדין בענין שרויה, הסיפור עם החזו"א והחליטה מביא לידי גיחוך במשפחתו. מעשה שהיה כך היה, הרבנית חנה גריינמן היה לה "חזקה" להכין לחזו"א את הקניידלך, והיא כפי שקבלה מאמה ואמה מאמה וכו', קים להו שאין הקינדלך עולים יפה יפה, בבחינת אם אבן הוא נימוח, אלא כשיורים אותם ליורה מבעבעת, וכך עמדה אותה ריבה עם עיגולי מצה על שולחנה והמתינה לרתיחת הקדירה. עמדו תלמידים שלא שימשו כל צרכם, ואמרו מאי כולי האי, אין זה כי אם לחוש לחליטה. והרי זה גירסה מתנגדית לסיפור הראפשציער וגזיזת הצפורנים אחרי המקווה.
איש_ספר כתב:והאחרון הגדיל, חידושו של כותב אחד. שמצת מכונה, אע"פ שהיא נראית כשלימה וכאפויה, אינה אלא אוסף חתיכות מפוררות שהחום מדביקם, והקמח מלפפם. ולכן בל יבואו במים. ויש לפלפל לענין לחם משנה ושלימה של עירוב, ויש להסמיך החידוש הנפלא לחקירת הצ"פ בדין הרכבה מזגית והרכבה שכנית. ואין קץ לדברי רוח.
פרנקל תאומים כתב:קניתי השנה מצות מכונה בית שמש אצל רעייתו של אחד ממנהלי המפעל. והנה בעוד אני ממתין שבעלת הבית תארוז עבורי את הקרטונים, הבחנתי בדמות דיוקנו של האדמו"ר מקלויזנבורג זי"ע ניבטת אליי מבין כתלי הבית. לשאלתי, אישרה בעלת הבית באוזניי שאכן הם נמנים על חסידות צאנז, וכאשר הבעתי את פליאתי על היותו של חסיד צאנז משמש כמנהל (אולי אפי' בעלים, אינני יודע) של מפעל מצות מכונה, אמרה לי שהרבנית מוצטען (אשת הג"ר פישל שליט"א רב קרית הבעש"ט בגני הדר) שהינה ביתו של הקלויזנבורגער זי"ע ואחותם של יבל"ח האדמו"רים מצאנז, אמרה לה שמצות מכונה כאלו לא היה זקנה ה'דברי חיים' אוסר, מפני שאין מה לאסור בהם, זאת לאחר שהיא (או בעלה הרב או שניהם) ביקרו במפעל וראו את ה'חבורות' ויצאו מכליהם מהתפעלות, הן מהבחינה הטכנית של המכונות והכלים המאפשרת ניקוי מוחלט וכו', והן מעבודת הניקוי בפועל הדקדקנית-נערוויסטית של ה'חבורות' במשך זמן רב מאד בכל פעם.
נ"ב:
אין בכוונתי לעשות פרסומת למפעל הספציפי שהוזכר, כ"א לשתף אתכם בעדותה של הגברת(אומנם נוגעת בדבר) בשם הרבנית (והרב?) מוצטען, שדי הפתיעה אותי.
איש_ספר כתב:איך אנשים לא נלאים ולא בושים למחזר ולהעלות גרה שקרים וסיפורים מצוצים מן האצבע.
כל גדולי ליטא כולם (זולת אחדים מהם) אכלו מצות מכונה, וביניהם משפחתו של החזו"א. אחיו ר' מאיר אכל כמובן, ומן הסתם ראה את זה אצל אביו.
החזו"א לגרמיה עביד, ורק אותם מבני המשפחה שהיו כרוכים אחריו כמו גיסיו הסטייפלער והרש"ג הם לא אכלו. אבל גם הם לא העלו בדעתם אף לא הרהור קל שיש חשש חמץ בדבר, והא ראיה, בין היתר, שאשתו של הסטייפלער אחות החזו"א אכלה מצות מכונה. הביטוי של החזו"א על מצות מכונה, היו על מצות בלתי שמורה, שהסטייפלער קנה לילדיו הקטנים.
הוא הדבר והוא הדין בענין שרויה, הסיפור עם החזו"א והחליטה מביא לידי גיחוך במשפחתו. מעשה שהיה כך היה, הרבנית חנה גריינמן היה לה "חזקה" להכין לחזו"א את הקניידלך, והיא כפי שקבלה מאמה ואמה מאמה וכו', קים להו שאין הקינדלך עולים יפה יפה, בבחינת אם אבן הוא נימוח, אלא כשיורים אותם ליורה מבעבעת, וכך עמדה אותה ריבה עם עיגולי מצה על שולחנה והמתינה לרתיחת הקדירה. עמדו תלמידים שלא שימשו כל צרכם, ואמרו מאי כולי האי, אין זה כי אם לחוש לחליטה. והרי זה גירסה מתנגדית לסיפור הראפשציער וגזיזת הצפורנים אחרי המקווה.
ומי שהזכיר כאן את הגר"ח מבריסק הרי הוא מסמא עיני ישראל, שכן אין המדובר שם אלא בליל ראשון, ומשום חידוש מוזר שיש טעם שלא לאכול מצה עשירה כל ליל חמישה עשר (השתא נודע לי שיש רמז לזה בכמה ראשונים, אעלה בהמשך)
והאחרון הגדיל, חידושו של כותב אחד. שמצת מכונה, אע"פ שהיא נראית כשלימה וכאפויה, אינה אלא אוסף חתיכות מפוררות שהחום מדביקם, והקמח מלפפם. ולכן בל יבואו במים. ויש לפלפל לענין לחם משנה ושלימה של עירוב, ויש להסמיך החידוש הנפלא לחקירת הצ"פ בדין הרכבה מזגית והרכבה שכנית. ואין קץ לדברי רוח.
פרנקל תאומים כתב:מרנא ורבנא הגרש"ז אויערבאך זי"ע כמעט כל שנותיו (עכ"פ מאז שנישא) נהג לאכול מצות מכונה אף בליל הסדר למצת מצווה, וכסברא שכתבו כאן מקודם, שעדיף לסמוך על סברות להקל בעניין ה'לשמה' שבכל מקרה אינו מעכב בדיעבד, מאשר להקל בחששות של חמץ גמור שהיו לדעתו מצויים באפיית מצות יד (העיקרון הוא שמכונה תמיד "יודעת" לרדד וכו' יותר טוב מבן אדם). בשנותיו האחרונות שכנעו אותו שה'חבורות' של יד השתפרו מאד, והוא החל לאכול של יד למצת מצווה, אך המשיך לאכול מכונה בכל שאר ימי החג, ומצות מכונה היו מונחים על שולחנו כל ימי החג למראית עין כל.
פעם הזדמנתי לדרשה של רב צאנזאי ביידיש בעניין מצות מכונה, כאשר הסיומת היתה בסגנון של "מילא מי שאוכל מכונה עפ"י רבותיו כל החג, אך לפחות למצת מצווה אוכל של יד, יש לו על מי לסמוך, אבל מכונה למצת מצווה.. גיוואלד געשריגען...מאן דכר שמיה..
אחרי התפילה שוחחתי שם עם האברכים החסידיים, וסיפרתי להם את הידוע לי אישית שגאון ישראל רבינו הקוה"ט הגרש"ז זי"ע, רוב שנותיו אכל מכונה אף למצת מצווה. מיד הרים עליי את קולו אחד מהבעה"ב החשובים דהתם, מהמבוגרים שבחבורה, הכחיש את שמועתי (הקרובה) בכל תוקף, והודיע שלא יתכן להאמין כזה דבר על הגאון ר' שלמה זלמן...
נ"ב:
אבי מורי שליט"א בעקבות הנ"ל אכן מסרב לאכול מצת יד כל ימי הפסח גם כשהוא מתארח על שולחנם של האוכלים אותה, דבר שאינו אופייני לו בדר"כ, וזה מחמת הנ"ל שכך ראה הנהגתו של רבינו זי"ע ושל בני המשפחה הפרושים דירושלים.
ישראל אליהו כתב:כי שם זה לא באמת מעבד את הבצק אלא רק מדקק אותו, ולכן התוצאה נראית כמו בצק אחיד
[בל נשכח שהבצק עבר חלק מתהליך העיבוד, ולכן כשאני מעביר עליו מערוך, כל חלקי הבצק נדבקים אחד לשני. אבל אין זה 'עיבוד'].
גם אם יעבירו שוב את הבצק בפינער עוד פעמיים-שלוש, כמנין המערוכים, זה לא יעזור. [אולי עוד 20 פעם, יועיל].
(ראיתי שפעמים שיש 'פקק' ברעדלען, הם מחזירים שוב את הבצק לפינער, ועדיין הבצק מתפורר.
וזה ראיה שהעריכה לא באמת עיבדה את הבצק).
אוצר החכמה כתב:ישראל אליהו כתב:כי שם זה לא באמת מעבד את הבצק אלא רק מדקק אותו, ולכן התוצאה נראית כמו בצק אחיד
[בל נשכח שהבצק עבר חלק מתהליך העיבוד, ולכן כשאני מעביר עליו מערוך, כל חלקי הבצק נדבקים אחד לשני. אבל אין זה 'עיבוד'].
גם אם יעבירו שוב את הבצק בפינער עוד פעמיים-שלוש, כמנין המערוכים, זה לא יעזור. [אולי עוד 20 פעם, יועיל].
(ראיתי שפעמים שיש 'פקק' ברעדלען, הם מחזירים שוב את הבצק לפינער, ועדיין הבצק מתפורר.
וזה ראיה שהעריכה לא באמת עיבדה את הבצק).
לא הבנתי. מה הראייה שלך שאם אקח מצות יד אחרי ה פארנעמען אעשה מהם גוש ואתן אותם לוועלגער והרעדלער ואכניס לתנור יש בזה איזה חסרון. אולי לא יהיו מצות טעימות אבל מבחינה הלכתית זה מה ששאלתי איפה כתוב דין עיבוד.
אוצר החכמה כתב:ישראל אליהו כתב:כי שם זה לא באמת מעבד את הבצק אלא רק מדקק אותו, ולכן התוצאה נראית כמו בצק אחיד
[בל נשכח שהבצק עבר חלק מתהליך העיבוד, ולכן כשאני מעביר עליו מערוך, כל חלקי הבצק נדבקים אחד לשני. אבל אין זה 'עיבוד'].
גם אם יעבירו שוב את הבצק בפינער עוד פעמיים-שלוש, כמנין המערוכים, זה לא יעזור. [אולי עוד 20 פעם, יועיל].
(ראיתי שפעמים שיש 'פקק' ברעדלען, הם מחזירים שוב את הבצק לפינער, ועדיין הבצק מתפורר.
וזה ראיה שהעריכה לא באמת עיבדה את הבצק).
לא הבנתי. מה הראייה שלך שאם אקח מצות יד אחרי ה פארנעמען אעשה מהם גוש ואתן אותם לוועלגער והרעדלער ואכניס לתנור יש בזה איזה חסרון. אולי לא יהיו מצות טעימות אבל מבחינה הלכתית זה מה ששאלתי איפה כתוב דין עיבוד.
הוד_והדר כתב:אל תשכחו שבחוץ לארץ כמעט ולא משתמשים בפינער ברוב המאפיות
אוצר החכמה כתב:לא הבנתי. מה הראייה שלך שאם אקח מצות יד אחרי ה פארנעמען אעשה מהם גוש ואתן אותם לוועלגער והרעדלער ואכניס לתנור יש בזה איזה חסרון. אולי לא יהיו מצות טעימות אבל מבחינה הלכתית זה מה ששאלתי איפה כתוב דין עיבוד.
כדכד כתב:פרנקל תאומים כתב:מרנא ורבנא הגרש"ז אויערבאך זי"ע כמעט כל שנותיו (עכ"פ מאז שנישא) נהג לאכול מצות מכונה אף בליל הסדר למצת מצווה, וכסברא שכתבו כאן מקודם, שעדיף לסמוך על סברות להקל בעניין ה'לשמה' שבכל מקרה אינו מעכב בדיעבד, מאשר להקל בחששות של חמץ גמור שהיו לדעתו מצויים באפיית מצות יד (העיקרון הוא שמכונה תמיד "יודעת" לרדד וכו' יותר טוב מבן אדם). בשנותיו האחרונות שכנעו אותו שה'חבורות' של יד השתפרו מאד, והוא החל לאכול של יד למצת מצווה, אך המשיך לאכול מכונה בכל שאר ימי החג, ומצות מכונה היו מונחים על שולחנו כל ימי החג למראית עין כל.
פעם הזדמנתי לדרשה של רב צאנזאי ביידיש בעניין מצות מכונה, כאשר הסיומת היתה בסגנון של "מילא מי שאוכל מכונה עפ"י רבותיו כל החג, אך לפחות למצת מצווה אוכל של יד, יש לו על מי לסמוך, אבל מכונה למצת מצווה.. גיוואלד געשריגען...מאן דכר שמיה..
אחרי התפילה שוחחתי שם עם האברכים החסידיים, וסיפרתי להם את הידוע לי אישית שגאון ישראל רבינו הקוה"ט הגרש"ז זי"ע, רוב שנותיו אכל מכונה אף למצת מצווה. מיד הרים עליי את קולו אחד מהבעה"ב החשובים דהתם, מהמבוגרים שבחבורה, הכחיש את שמועתי (הקרובה) בכל תוקף, והודיע שלא יתכן להאמין כזה דבר על הגאון ר' שלמה זלמן...
נ"ב:
אבי מורי שליט"א בעקבות הנ"ל אכן מסרב לאכול מצת יד כל ימי הפסח גם כשהוא מתארח על שולחנם של האוכלים אותה, דבר שאינו אופייני לו בדר"כ, וזה מחמת הנ"ל שכך ראה הנהגתו של רבינו זי"ע ושל בני המשפחה הפרושים דירושלים.
בענין הנהגת הגרש"ז אוירבך - עד כמה שזכור לי ב"הליכות שלמה" כתבו בשמו שבשנים האחרונות אמר שעדיף לאכול מצות יד בליל הסדר בשל הידור ה"לשמה" משום שהאפיה השתפרה ואין לחוש למה שחששו פעם במצות היד והעדיפו מכונה.
לעומקו של דבר כתב:פעם שמעתי איזה סיפור שבעל המאפייה הנ"ל רצה לקנות איזה עליה לאדמו"ר מצאנז שליט"א בימים נוראים והסכים האדמו"ר רק באם יזנח את העסק במאשין מצה ולא הסכים לוותר פרנסתו.
===
ישראל אליהו כתב:אוצר החכמה כתב:לא הבנתי. מה הראייה שלך שאם אקח מצות יד אחרי ה פארנעמען אעשה מהם גוש ואתן אותם לוועלגער והרעדלער ואכניס לתנור יש בזה איזה חסרון. אולי לא יהיו מצות טעימות אבל מבחינה הלכתית זה מה ששאלתי איפה כתוב דין עיבוד.
צריך שהמצות יהיו מעובדות כגוש בשעת הכנסתן לתנור. [עם פינער/יד/שם קדוש].
עכשיו, המכונות המעבדות הם עושים את אותה פעולה בדיוק כמו המכונות המרדדות, רק שבעיבוד - הריוח שבין המערוכים גדול יותר, וכך עובר יותר בצק בפחות זמן.
ע"כ העובדות.
אז כמו שבמערוכים הגדולים [פינר] גם כשהוסיפו עוד ג' פעמים פינר, בכ"ז לא נעשה גוש, זה ראיה שגם המערוכים הדקים לא באמת עושים אותו גוש.
לי כן זכור השזה נאמר שם כהורה או הנהגה לאחרים, אבל ניתי ספר וניחזיפרנקל תאומים כתב:כדכד כתב:פרנקל תאומים כתב:מרנא ורבנא הגרש"ז אויערבאך זי"ע כמעט כל שנותיו (עכ"פ מאז שנישא) נהג לאכול מצות מכונה אף בליל הסדר למצת מצווה, וכסברא שכתבו כאן מקודם, שעדיף לסמוך על סברות להקל בעניין ה'לשמה' שבכל מקרה אינו מעכב בדיעבד, מאשר להקל בחששות של חמץ גמור שהיו לדעתו מצויים באפיית מצות יד (העיקרון הוא שמכונה תמיד "יודעת" לרדד וכו' יותר טוב מבן אדם). בשנותיו האחרונות שכנעו אותו שה'חבורות' של יד השתפרו מאד, והוא החל לאכול של יד למצת מצווה, אך המשיך לאכול מכונה בכל שאר ימי החג, ומצות מכונה היו מונחים על שולחנו כל ימי החג למראית עין כל.
פעם הזדמנתי לדרשה של רב צאנזאי ביידיש בעניין מצות מכונה, כאשר הסיומת היתה בסגנון של "מילא מי שאוכל מכונה עפ"י רבותיו כל החג, אך לפחות למצת מצווה אוכל של יד, יש לו על מי לסמוך, אבל מכונה למצת מצווה.. גיוואלד געשריגען...מאן דכר שמיה..
אחרי התפילה שוחחתי שם עם האברכים החסידיים, וסיפרתי להם את הידוע לי אישית שגאון ישראל רבינו הקוה"ט הגרש"ז זי"ע, רוב שנותיו אכל מכונה אף למצת מצווה. מיד הרים עליי את קולו אחד מהבעה"ב החשובים דהתם, מהמבוגרים שבחבורה, הכחיש את שמועתי (הקרובה) בכל תוקף, והודיע שלא יתכן להאמין כזה דבר על הגאון ר' שלמה זלמן...
נ"ב:
אבי מורי שליט"א בעקבות הנ"ל אכן מסרב לאכול מצת יד כל ימי הפסח גם כשהוא מתארח על שולחנם של האוכלים אותה, דבר שאינו אופייני לו בדר"כ, וזה מחמת הנ"ל שכך ראה הנהגתו של רבינו זי"ע ושל בני המשפחה הפרושים דירושלים.
בענין הנהגת הגרש"ז אוירבך - עד כמה שזכור לי ב"הליכות שלמה" כתבו בשמו שבשנים האחרונות אמר שעדיף לאכול מצות יד בליל הסדר בשל הידור ה"לשמה" משום שהאפיה השתפרה ואין לחוש למה שחששו פעם במצות היד והעדיפו מכונה.
הלא הן הן הדברים שכתבתי, ואכן כדבריי נכתב גם ב'הליכות שלמה' בהערות, אלא שאאל"ט לא כתוב שם שבשנותיו האחרונות אמר שעדיף לאכול 'של יד' למצת מצווה בשביל להדר ב'לשמה', אלא שהיות והשתכנע שאפיית ה'של יד' השתפרה, הידר בעצמו לגבי ה'לשמה' והחל לאכול 'של יד' בליל הסדר(בלבד), לא שאמר כן כהוראה לאחרים, אלא שנהג כן בנפשיה וכנ"ל.
מה איתך? קטניות הינן איסור גמור לאשכנזים מימי הראשונים, ולא חומרא מאוחרת שהמקור הקדום ביותר שלה הוא השו"ע הרב.סגי נהור כתב:שאלה נוספת, מה עדיף לתת לפעוטות - שרויה או קטניות. מצד אחד קטניות זו כמובן גזירה קדומה יותר, אבל לאידך הרי למעשה אין חשש חמץ, משא"כ בשרויה לדידן.
איש גלילי כתב:כמה הערות קטנות:
זקני שהיה חסיד באבוב (-צאנז) היה קונה לפסח מצות עבודת יד לעצמו, ולילדים היה קונה מצות מכונה, מפני הקושי שהיה אז להשיג מצות עבודת יד. נראה, שבעבר גם חסידי צאנז לא לקחו את דברי הד"ח כמשמעם.
הרה"ק ר' משה מרדכי מלעלוב זצ"ל היה קונה מצות מכונה לפסח, ושם אותם במקום גבוה כדי ללמד את ילדיו שמצות אלו אינם חמץ, ויש יהודים שאוכלים את זה בפסח (כן שמע מו"ח מבנו הרה"ק ר' שמעון נתן נטע זצ"ל).
לעניין הגרש"ז זצ"ל, שמעתי מנכדו, שבשנותיו האחרונות הפסיק להשתמש במצות מכונה, מפני שהיה במאפייה וראה שם דברים שלא היו לרוחו (אינני זוכר בדיוק את הפרטים, אני צריך לשואלו שוב). לכן מחודשת בעיני עדותו של הרב פרנקל תאומים, ואולי יש ליישב שרק המשיך להחזיק את המצות על שולחנו ולא אכל מהם (משהו בדומה למנהגו של האדמו"ר מלעלוב).
פרנקל תאומים כתב:לעומקו של דבר כתב:פעם שמעתי איזה סיפור שבעל המאפייה הנ"ל רצה לקנות איזה עליה לאדמו"ר מצאנז שליט"א בימים נוראים והסכים האדמו"ר רק באם יזנח את העסק במאשין מצה ולא הסכים לוותר פרנסתו.
===
ושמא הסיפור הזה הוא שטיקל לשוה"ר או חמור מכך הוצאת ש"ר ובאמת לא היה ולא נברא?
פרנקל תאומים כתב:מה איתך? קטניות הינן איסור גמור לאשכנזים מימי הראשונים, ולא חומרא מאוחרת שהמקור הקדום ביותר שלה הוא השו"ע הרב.סגי נהור כתב:שאלה נוספת, מה עדיף לתת לפעוטות - שרויה או קטניות. מצד אחד קטניות זו כמובן גזירה קדומה יותר, אבל לאידך הרי למעשה אין חשש חמץ, משא"כ בשרויה לדידן.
ולידיעתך, המציאות היא גם בזמנינו שמעורב חמץ בהרבה קטניות ויש חשש אמיתי שמעורב בהם אף ממשות חמץ בעין, וחמץ בפסח במשהו ולדידן לא בטל אף שנתערב קודם הפסח. ובאמת גם אלו מעדות המזרח המשתמשים בקטניות צריכים לבדוק אותם היטב קודם הפסח(אם לא שוועד כשרות מוסמך כבר עשה את הבדיקה הזו), ומה שלא בדקו היטב צריך למכור במכירת חמץ.
פרנקל תאומים כתב:עזריאל ברגר כתב:קטניות הותר לכתחילה לקטנים, ובטל ברוב, ואם יש עליו הכשר לפסח (אפילו רבנות, לכאורה) - אין סיכוי למצוא בו חמץ.
הותר לקטנים בתנאי שנבדק ונברר היטב, ומאן יימר לך שהכשר רבנות סגי להכי?
אומנם קטניות מתבטל ברוב אך החמץ לא מתבטל ברוב(כי לדידן הוא חוזר וניעור בפסח).
בכל אופן, לעצם השאלה, אתה כמובן צודק בהערתך שלמעשה קטניות(שנבדקו היטב) הותרו לקטנים.
משולש כתב:העלו פה את הטענה שמצות יד זה "מסורת מדורי דורות" לעומת ה"חידוש" של מצות מכונה, נראה שהטוענים כן אינם יודעים שמצות יד כצורתם (קרקרים עגולים מחוררים ודקים) הם חידוש של כשלוש מאות שנה (כמדומני לצורך מסחרי של שמירת טריות וכדומה), ולפני כן כולם אכלו פיתות כשרות לפסח.
(הרבה מאוד ממנהגי ליל הסדר שלנו בנויים לפי המצות העבות ועדיין לא הוחלפו, למשל ג' מצות מספיקות לכל המסובין, כורך, הנחת המצות על הקערה יחד עם שאר הסימנים, חומרת שרויה?, ועוד הרבה).
עזריאל ברגר כתב:פרנקל תאומים כתב:עזריאל ברגר כתב:קטניות הותר לכתחילה לקטנים, ובטל ברוב, ואם יש עליו הכשר לפסח (אפילו רבנות, לכאורה) - אין סיכוי למצוא בו חמץ.
הותר לקטנים בתנאי שנבדק ונברר היטב, ומאן יימר לך שהכשר רבנות סגי להכי?
אומנם קטניות מתבטל ברוב אך החמץ לא מתבטל ברוב(כי לדידן הוא חוזר וניעור בפסח).
בכל אופן, לעצם השאלה, אתה כמובן צודק בהערתך שלמעשה קטניות(שנבדקו היטב) הותרו לקטנים.
חלילה לי להאכיל לקטנים בפסח קטניות שההכשר שלהן הוא רבנות בלבד.
התכוונתי רק לומר, שהסיכוי למצוא חמץ בגרגרי קטניות בהכשר הרבנות הוא אפסי, ולכן נוהגים בזה היתר גמור לגבי ב"י וב"י ואיסור הנאה וכו'.
פרי יהושע כתב:עזריאל ברגר כתב:חלילה לי להאכיל לקטנים בפסח קטניות שההכשר שלהן הוא רבנות בלבד.
התכוונתי רק לומר, שהסיכוי למצוא חמץ בגרגרי קטניות בהכשר הרבנות הוא אפסי, ולכן נוהגים בזה היתר גמור לגבי ב"י וב"י ואיסור הנאה וכו'.
חלילה??, מעיקר דינא אין בזה איסור כלל, לא יעלה על הדעת איסור ספיה במנהגים, [מה דעת הרב שו"ע הזקן, האם פוסק כהרשב"א יבמות].
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 31 אורחים