הסברא אומרת כשיש ס"ת אחד וצריך לקרוא בני מקומות כמו בחג הפסח שאין צריך להגביה ב' פעמים (בין עם הגבהה לפני קריה"ת ובין אחרי) היות שכל עניין הגבהה הוא לתת כבוד לס"ת ואם כן שקוראים באותו ס"ת אין שום כבוד להגביה שתי פעמים.
אבל ראיתי שכמה ספרים המדברים על ענייני קריאת התורה ציינו לספר רביד הזהב פ"ב אות טו ולא מצאיתיו באוצר החכמה (לצערי אין לי אלא דרך האתר ואני לא מינוי) שכתב שנוהגים כן להגביה ב' פעמים, והשאלה היא:
מה הסיבה לכך?
ומהיכן נשתרש המנהג הזה?
אשמח אם למישהו יש את הספר שיעלה כאן לפורום שאני יכול לראות בתודה מראש