קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם:
בכפר קטן דרו שני שכנים זה אצל זה, זה פונה לזיתו ולכרמו, וזה פונה לבהמתיו ולתבואותיו, פעם אחת באישון הלילה, ראה אחד אצל שכינו פרה בריאה ויפה, הוא לא חישב פעמיים ובאישון הלילה העביר הפרה לחצירו כאילו לא היה.
הבוקר אור והשכן רוצה להתחיל בעבודתו, והנה הפרה איננו, והתחיל לבקשו אנה ואנה אבל אין קול ועונה לשועתו, וגם השכן כששמע שנאבד פרה יקרה משכינו, בתמימות הלך עמו לחפש אחר הפרה.
ויהי היום גילה בעל הפרה שפרשתו נמצאת בחצר שכינו, ניגש לשכינו בטענה שיחזיר לו בדין הפרה שלו, והשכן התכחש לו באמרו שאינו שלו וכבר נמצאת ברשותו מימים ימימה מזמן שלקחו.
ענה בעל הפרה לשכינו שיוכיח לו למי הצדק, שיפתח שערי חצירו, ואם הפרה שייך לו ישאר הפרה בשדהו, ואם הפרה הוא שלו, ימהר וירוץ לחצרו בעל הפרה הקודם שהיה רגיל אצלו זה כמה ימים ושנים.
באין ברירה הסכים השכן להצעה זו, ופתח חצירו ומיד רץ משם הפרה לחצירו הראשון של בעל הפרה האמיתי שהיה רגיל שם.
והנה בני ישראל הם עם קדוש בני א-ל חי ואוהבים בכל לב ונפש התורה ומצותי' ורוצים לקיימה בכל אות נשם הטוב, אלא שהם דחופים וטרודים ונאלצים במשך ימי החול לעסוק בפרנסתם, ובמשך ימות השבוע אין ביכולתם לעסוק בלימוד התורה הקדושה כראוי וכיאות, אולם מקומם האמיתי אינו בתוככי תאות וחומריות הגשמיות אלא נפשם עורגות ומבקשת להגיע אל הרחניות.
לכן כאשר נפתחו הדלתות כאשר מגיע יום השבת קודש וכל אדם חפשי מעול הפרנסה וכל עניני הגשמי, מיד הם רצים בשמחה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ועוסקים בהתורה הקדושה למלא את נפשם השוקקה לעשות רצון הבורא ברוך הוא ולעסוק בתורת ה' תמימה משיבת נפש.
מזה מוכיח שהם אינם שייכים לעולם הגשמי והתוהו של החומריות אלא לעולם החיים עולם התורה, לאבינו שבשמים והוא יוצרינו ומשפיע לנו כל טוב בכל עת ובכל זמן.