קראקובער כתב:מי אתה מצטט לגבי שחמט?
הרע במיעוטו כתב:כנראה כוונת המלקט למהר"א ששון המובא במג"א סי' שלח וכן ראיתי מביאים שהחיד"א ועוד כמה אחרונים חששו לזה שימשך לביטול תורה ולא אדע אם כוונתם כלפי המשחק עבור כסף או אף בסתמא.
והנה המג"א כתב דצריך ליחד לשבת כלי שחמט מכסף כדי שלא יראה כעובדין דחול וא"כ כנראה היתה אז רגילות להמר על כסף דאל"כ מאי עובדין דחול איכא
יזל מדליו כתב:
אבל בימינו שזהו צורך לאדם לבריאות של עצמו קצת להתאוורר ויש לומר שאדרבה אחרי זה לומד יותר טוב א"כ זה לא גרע מכל דבר גשמי כגון אכילה שאם אדם מכוון בזה שיהיה לו כח ללמוד אז באכילה יש שטיק תורה ה"ה בכל המשחקים הנ"ל.
יזל מדליו כתב:הגדר של לץ לפי הרמח"ל במסילת ישרים בפרק ה' [במפסידי הזהירות] וז"ל אך השני הנה הוא קשה מאד והוא השחוק והלצון כי מי שטובע בו כאילו טובע בים הגדול והוא מאבד לב האדם וכו' שכמו שכל מציאות הזהירות תלוי בשימת הלב על הדבר כן כל עצמו של השחוק אינו אלא מסיר הלב מן המחשבות הישרות והעיוניות ונמצא שלא יבואו הרהורי היראה בלבו כלל וכו' כי בליצנות אחד ובשחוק קטן יפיל האדם מעליו ריבוי גדול מן ההתעוררות וההתפעלות, מה שהלב מתעורר ומתפעל בעצמו מדי ראותו או שמעו ענינים שיעירוהו אל החשבון וכו'.
כלומר הלץ הוא אחד כזה שאינו מתפעל ומסיר מהלב מן המחשבות הישרות והעיוניות.
ובדעת תורה [לר' ירוחם] חומש שמות עמ' קט"ז [ישנו מאמר ארוך בגדר לץ] כתב שההיפך מלץ זה שימת לב ולהחשיב דברים.
ואולי מה שפסלו את כל המשחקים וכל דבר שאינו תורה זה לפי דרגתם שראו בזה סתם בזבוז זמן "ומסיר מהלב מחשבות ישרות ועיוניות" דהיינו התורה.
אבל בימינו שזהו צורך לאדם לבריאות של עצמו קצת להתאוורר ויש לומר שאדרבה אחרי זה לומד יותר טוב א"כ זה לא גרע מכל דבר גשמי כגון אכילה שאם אדם מכוון בזה שיהיה לו כח ללמוד אז באכילה יש שטיק תורה ה"ה בכל המשחקים הנ"ל.
הגרח כתב:נלע"ד שמושב ליצים הוא לפי ערך היושבים .כמבואר בשלהי יומא שחילול ה הוא לפי ערך התח .וזהו ששינו שנקיי הדעת שבירושלים היו יושבים בסעודה רק לפי ערכם כי מה שנחשב אצל אחד שמחה המותרת. לפי ערכו של נקי הדעת עלול להחשב כליצנות ופשוט
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 184 אורחים