הרמ"א יו"ד רמו,ה כ' וכל חידושי סופרים דהיינו מה שנתקן מדרבנן מותר ליטול שכר ללמדו, ומקורו הוא מהגהות מיימוני שכ' מדאמרינן דלמ"ד שכר שימור מ"ט לא אמר שכר פיסוק טעמים דקסבר שכר פיסוק טעמים דאורייתא פירוש ניתן למשה מסיני מכלל דלמ"ד שכר פיסוק טעמים קסבר לא ניתן למשה מסיני להכי מותר ליקח שכר מהן, מכאן מדקדק רבנו שמחה דכל חידושי סופרים מותר ליקח שכר ממנו. וכן מבואר בדברי הגר"א שציין שזהו מקור דברי הרמ"א שעל דברי סופרים מותר ליטול שכר.
ולכאורה יפלא עד מאד הרי פשוט כביעתא בכותחא שהלומד דיני דרבנן מקיים מצוות תלמוד תורה גמורה מן התורה, ודין עירובין וביצה כיבמות ובבא קמא, וא"כ מאי טעמא יהיה מותר ליטול שכר על לימוד דיני דרבנן ולא הוי כשאר מצות ת"ת שיש בלימוד דינים דאורייתא שצריכה להיות בחינם בלי שיטול המלמד אותה שכר.
[בקרן אורה (ד"ה פיסוק) כ' שיש לומר דדווקא פיסוק טעמים שאינו אלא הבנת המקרא הוא דסבירא לן שאם הוא מדרבנן אינו בכלל חוקים ומשפטים ומותר ללמדו בחינם אבל שאר דברי סופרים הרי הם בכלל לא תסור והם כשאר דיני התורה, וכעי"ז כ' הערוך השולחן סי"ח שפיסוק טעמים אינו אלא לנגן המקראות כהלכתן ולא יותר ומשו"ה שרי ליטול שכר, והניחו דברי הרמ"א בצ"ע.]
ואחד מגדולי דורנו שליט"א כתב שמחמת עוצם הקושי יש לדחוק שכוונת הרמ"א לומר שעל עשיית דיני דרבנן מותר ליטול שכר דהיינו אם מלמד לחברו היאך לעשות עירוב וכדו' שרי ליטול שכר אבל באמת לכו"ע על לימוד תורה של דינים דרבנן אסור ליטול שכר, אך לכאורה זה אינו, ראשית דא"כ חזינן מדברי הרמ"א שעל עשיית דיני דאורייתא כגון סוכה וכדו' יהיה אסור ליטול שכר ומאי שנא, ועוד שהרמ"א דיבר להדיא על חידושי סופרים וא"א להעמיס בלשונו שכוונתו על עשיית המציאות של דיני הסופרים.