תלמוד בבלי מסכת שבת דף קכט עמוד ב
מעלי יומא דעצרתא - סכנתא. וגזרו רבנן אכולהו מעלי יומא טבא משום יומא טבא דעצרת. דנפיק ביה זיקא ושמיה טבוח. דאי לא קבלו ישראל תורה - הוה טבח להו לבשרייהו ולדמייהו.
משנה ברורה סימן תסח
(לח) שלא להקיז - דבערב שבועות יצא שד דשמו טבוח ואלו לא קיבלו ישראל את התורה הוי טבח להו לבשרייהו ולדמייהו וגזרו רבנן על כל עיו"ט משום ערב שבועות ושרעפי"ן שקורין באנקע"ס או קעפ זעצי"ן יש מתירין מלבד הו"ר שהוא יום הדין [לג] ועכ"פ בערב שבועות יש להחמיר ובלילה שלפני עיו"ט מותר להקיז דם חוץ מליל הו"ר. ועיו"ט אחרון של פסח הכל מותר דאינו רגל בפ"ע. וכ"ז כשרוצה להקיז לבריאות אבל משום סכנה כבר דשו בו רבים ושומר פתאים ה' [לד] ואפילו בערב שבועות התיר בא"ר כשצוו הרופאים בחולי שיש בו סכנה אבל בלא"ה לא:
מחצית השקל אורח חיים סימן תסח ס"ק טו
(טו) שלא כו'. נפק זיקא כו'. ונודע דבכל הזמנים שאירע לאבותינו ענין מה, כשיגיע זמן ההוא שוב מתעורר קצת מעין אותו דבר וענין ההוא.
מהרש"א חידושי אגדות מסכת סנהדרין דף מג עמוד ב
ע"פ דרך זה יתיישב מ"ש פרק מפנין מעלי יומא דעצרת נפיק ביה זיקא ושמיה טבוח דאי לא קבילו ישראל התורה היה טבח להו לבשרייהו כו' דלכאורה קשה דלא ה"ל לקרותו טבוח אלא טובח שבא לטבוח אחרים אבל לפי מה שאמרו הכא שהכובש את יצרו ומנצחו הוא זובח יצרו במתן תורה נמי דודאי ההוא זיקא שהוא השטן הוא יצר הרע הוא רוח מ"ה שבא לטבוח את ישראל אילו לא קבלו התורה אבל כיון שקבלו התורה וכבשו את יצרם הרי אדרבה זבחו ישראל את היצר הרע ושפיר מקרי טבוח
ונראה לומר שכל שנה עד כמה שחסר בקבלת התורה גובר קיטרוג.
ולכן יש להמנע מהגברת הסכנה על ידי הקזה כעניין
השטן מקטרג בעת הסכנה אמנם קשה איך הסכנה היא בערב חג מתן תורה, והרי אם לא היו מקבלים את התורה הוא היה הורג אותם אחר כך דהיינו משעת מתן תורה ואילך.
ואפ"ל
שיום קודם מתן תורה , זה היה הזמן שבו שאלו את עם ישראל אם הם מקבלים את התורה.
ועוד י"ל שבאמת שעת הסכנה הוא עצרת עצמה אלא שנאסר להקיז בערב החג שלא יישאר מסוכן בחג שבו יוצאת הזיקה וקצת משמע כך בלשון הגמ' "משום
יומא טבא דעצרת דנפיק ביה זיקא", ולא משום
מעלי יומא טבא דעצרת
לפי זה ברוב הפעמים יש להתיר בימינו
1. בד"כ בימינו ההקזה היא משום סכנה שמותר ע"פ המ"ב ועוד שבמקרה שבהמנעות הוא מגביר את הסכנה המידית לכאורה היא מסוכנת יותר "משום
יומא טבא דעצרת דנפיק ביה זיקא".
2. יש מקום לומר שרק הקזת דם בזמנם שהייתה עם כמות גדולה של דם ולא היתה סטריליזציה היה בכך סכנה אולם בימינו שלא שכיח כלל סכנה בהקזת דם שמא מותר.
3. אפשר שבדיקת דם של ימינו היא כמו דברי המ"ב על "שרעפי"ן שקורין באנקע"ס או קעפ זעצי"ן" דהיינו כוסות רוח שיש מתירים.
4. אם נאמר שהסכנה היא ביום טוב שבועות עצמו, אז בימינו אחרי כמה דקות כבר אין זכר לבדיקת הדם ואינו נכנס מסוכן לשבועות (כיום מוציאים במחט סטרילית ואילו בעבר הוציאו דם בעלוקות ובכוסות רוח).
לכאורה
1 בניתוח שאין בו שום דחיפות ויכול לדחות אותה מעט לכאורה פשוט שיש להימנע גם בימינו. (שגם בימינו יש ברוב הניתוחים סכנה כלשהי, גם בימינו בד"כ אותה סכנה נמשכת גם ליום טוב, ובתנאי שבדחייה אין כלל חשש ורבב סכנה).
2. בבדיקת דם שאין בה
כל דחיפות רפואית ואפילו תרומת דם שאינה דחופה איםן בהם בימינו סכנה ושונים מהקזת דם של זמנם לכאורה היה צריך להיות מותר, ואולי יש להתייחס לכך כספק וכדברי המ"ב בכוסות רוח שיש להחמיר לכה"פ בערב שבועות וכן בהו"ר שהוא יום דין
אולם בדבר שיש בו משום סכנה בדחייתו אסור לדחות
אמנם שמועה לא בדוקה שמעתי שהגר"ח קנייבסקי מורה להחמיר, ולכאורה יש לברר אם אכן כך הורה.