ראה בחזקוני חידוש מופלא בביאור הכתוב, ד'הרם' לשון הסרה וסילוק כמו וממנו הורם התמיד, הרימו מכשול מדרך עמי, והרים העטרה, כלומר הסר את מטך, ובנטיית ידך גרידא תבקע את הים, וכן הוא אומר ויט משה את ידו על הים.
וצ"ב מהו היחוס לעשות הבקיעה ביד ולא במטה, שהרי באמת הרי כח המטה מבואר בתרגום יונתן בן עוזיאל [להלן יד,כא] שזהו המטה שנברא בע"ש בין השמשות וחקוק בו השם הגדול והקדוש. ואולם נראה דגם כאשר בקע משה את הים בידו היה זה בכח שם ה' המפורש, דהנה יעויין ברש"י סוכה מה,א ד"ה אני והו, ומובא בחזקוני כאן, דכל אחד מן הפוסקים להלן, ויסע ויבא ויט, יש בו ע"ב אותיות ומהם יוצא שם בן ע"ב אותיות, והוסיף החזקוני שבו קרע משה את הים, וא"כ נמצא שבאותו כח של המטה קרע משה את הים בידו, ומאי נפ"מ בזה.
ברם, כיוצא בזה מצינו בחטא מי מריבה, וכך איתא בילקוט פר' חוקת: ודברתם אל הסלע, והכיתם לא נאמר. א"ל כשהנער קטן רבו מכהו ומלמדו, כיון שהגדיל בדיבור הוא מייסרו. כך אמר לו הקב"ה למשה כשהיה סלע זה קטן הכית אותו שנאמר והכית בצור, אבל עכשיו ודברת אל הסלע, שנה עליו פרק אחד והוא מוציא מים מן הסלע.