בן ירושלים כתב: רק אציין שהיו שנים שלמד עם החברותא שלו את התורה שבכתב ודלה ממנה את דרשות חז"ל וישבו על כל דרשת חז"ל להבין איך הדברים מוכרחים לדרוש כך ולא אחרת.
בן ירושלים כתב: . וכולם יושבים על שתיה ורוגלאך וסיגריות והיו הדברים שמחים כנתינתם.
.
והר סיני עשן כולו...בערל כתב:בן ירושלים כתב: . וכולם יושבים על שתיה ורוגלאך וסיגריות והיו הדברים שמחים כנתינתם.
.
??
בערל כתב:בן ירושלים כתב: . וכולם יושבים על שתיה ורוגלאך וסיגריות והיו הדברים שמחים כנתינתם.
.
??
שומע ומשמיע כתב:בערל כתב:בן ירושלים כתב: . וכולם יושבים על שתיה ורוגלאך וסיגריות והיו הדברים שמחים כנתינתם.
.
??
זה היה חלק מהכיבוד.
היינו מגיעים ב12 בלילה והוא היה קם אז מאיזו מנוחה, מגיש עוגות וסיגריות [נו תאכלו תיקון ליל שישי, בחיוך רחב], ומדבר בשמחה עצומה כשעתיים על סוגיות שהוא לא היה מונח בהם.
בינוני כתב:ג
אף שגם מדבריי הקודמים ניתן להבין בקל כמה ענוותן היה, אך יש צורך לייחד דברים על מידה זו שהיה מאופיין בה ביותר. האדם הגדול הזה לא החזיק מעצמו כלום כלפי אחרים! ממש לא יאומן כי יסופר. מעולם לא שמענו ממנו אף רמז קל שבקלים שיש בו איזו מעלה יתר על אחרים. גינוני יקר וכבוד לא תפסו אצלו מקום כלל וכלל, כאילו היה האדם הכי פשוט מן השורה. דווקא משום כך מתאימה כל כך כותרת האשכול "רבי שמואל ברנד איננו", זה בדיוק מה שהיה כותב על עצמו, לא הרה"ג ולא הגאון, לא זצ"ל ולא זצוקללה"ה.
הכל תלוי במזל, אפילו ספר תורה שבהיכל. וכלפי ר' שמוליק הדברים אמורים במיוחד. הוא היה ספר תורה שבהיכל, אך גם הוא היה תלוי במזל, שלא היה לו. למרות שנחשב מצעירותו מחשובי למדני פוניבז' (יחד עם חבירו וידידו הרה"ג אשר אריאלי יבלחט"א) עוד בזמנו של הגרש"ר, ולמרות שיעוריו הרבים שמסר לעשרות ומאות בחורים ואברכים מכל הישיבות, ולמרות ספריו וקונטרסיו הרבים בעומק סוגיות הש"ס ובאגדות החגים, מ"מ לא שפרה עליו מזלו לשמש מורה לתלמידים בצורה מבוססת וקבועה. (חוץ מתקופה קצרה ביותר ששימש כר"מ בישי"ג של המתמידים.)
הוא היה ממשיל עצמו לפרה גדושה בחלב שאין לה למי להניק, וכל שקורא לה היא באה...
אוי ר' שמואל כמה תחסר לנו. מי יתן לנו תמורתך.
ת.נ.צ.ב.ה
בן ירושלים כתב:הבן סיפר בהספד ששאל את אביו איפה יש ציווי בתורה של "כבד את בנך ובתך". האבא על אתר השיב שזה בעשרת הדברות -אנכי ה' אלקיך" (לא הצלחתי להבין את ההסבר- זה היה ביידיש ותוך כדי בכי).
הגרח כתב:[זן ירושלמי נדיר שילוב של חריפות ופשטות נטול אמוציות לנסות לחנך את הדור נהפוך הוא להייטיב עם חיוך עם ויץ זן שמצוי בסכנת הכחדה כתוצאה ממינים פולשים שאינם יודעים להעריך את תרומתו לאיכות האויר והמחשבה החופשית נטולת שיקולי יוקרה וכדאיות ואחרי ככלות הכל אם ניתן לדובב שיפתותיו בחידוד או אמרה או יסוד......או שגם עכשיו אין לו מזל....
בן ירושלים כתב:ר' שמואל שילב במהותו קנאות רעיונית עם רוחב דעת בצורה שהכל ניתן לדיון, הקפדה מלאה על מסורת הישיבות (ר' חיים, הגרי"ז, הרב שך) עם קנאות ירושלמית (ר' יהושע לייב ור' חיים זוננפלד, לצד "איך אנחנו מבינים את הענין בשכלנו"? היו בו אהבת כל אדם באשר הוא לצד הקפדה על קוצו של יוד. הבן סיפר שלמרות האוירה הפתוחה והמשוחררת שהיתה בבית, והתארחו שם מכל הזרמים , תמיד היתה הקפדה על כל הכללים, הילדים הבנים לא היו בקשר עם הבנות האורחות, והכל בטבעיות מבלי שהיה לאי מישהו תחושה לא טובה.
הד"ת שאמר בשבת הכילו רעיונות עמוקים ומקוריים אך הוא "הוריד" זאת בנעימות, בפשטות שגם בעלי ובעלות תשובה יכלו להזדהות ולהבין היטיב. לעומת זאת הבחורים יכלו להעלות סוגיות בלימוד ואז היה עונה להם בלימוד, אם כי היה עונה בד"כ בקצרה מבלי להכנס לכל הענין. לפעמים "התגבר עליו יצרו" ועיין בסוגיה, ברמב"ם וכו' ואז "שכח עצמו" בתוך עומק הסוגיה.
שמעתי פעם ממנו סיפור שהיה מוטו לו עצמו. כשהקימו את היכל שלמה, והגרי"ז לחם נגד זה מלחמת חרמה, כידוע, הזמין הרה"ר הרב הרצוג את ר' איסר זלמן להנחת אבן הפינה , כמדומני, ור' איסר זלמן הבטיח שיבוא. הגרי"ז שמע על כך ושלח מכתב נוקב לר' איסר זלמן ובו דורש/מבקש ממנו לא ללכת ולתת הכרה להיכל שלמה. ואכן ר' איסר זלמן לא הלך לבסוף. הרב הרצוג נפגע מהענין ובא בטענות לר' איסר זלמן :" הרי לדעתך אין כאן בעיה, ומה אתה מפחד מהרב מבריסק?" רא"ז השיב לו: , ממה אתה חושב שאני מפחד?שהגרי"ז יעשה לי משהו? שהוא ישלח לי משטרה? צבא? ישים אותי בבית סוהר? הרי אני מפחד מהיראת שמים של הגרי"ז , כי מול אדם כמוהו עם כזאת יראת שמים אי אפשר לעשות כלום.
גם ר' שמואל שלא חת מכלום, שהיה עצמאי בכל הלך רוחו, ביראת השמים שלו פחד מהיראת שמים של גדולי הדור : , הגרי"ז, הסטייפלער, הרב שך, הסאטמער רב וכו'
הגרח כתב:סולובייציק יש בי את החשש שכתיבתך היא בבחינת "טענינן ליתמי מה דלא טעין אבוהון "
יחד עם זאת כתיבתך והגיונותיך המדוייקים בהגדרתם של בני ציון הינם "יפים אף נעימים"כך שיכול אתה להנות מן הספק ....
כמו רבים מחברי יש בי ביקורת פנים ליטאית ...ובכל זאת המנוח ...יכל להנות מהכתרים שקשרת לראשו ללא צורך להקטין ולקטננן את מרבץ הדשא שכולנו רעינו בו...אהבת הבריות שמשתקפת מדמותו מעלה תהיה למידת הסכמתו להתכבד בקלונם של אחרים ....וכבר אמרו חזל שלאחר מותם הם בבחינת "התם קאימנא"..
ואין אומרים אלא דבריו של מת וכמדרשו..
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 326 אורחים