עושה חדשות כתב:גם זו לטובה כתב:רמב"ם (דעות ג,ג) ישים על לבו שיהא גופו שלם וחזק כדי שתהיה נפשו ישרה לדעת את ה', שאי אפשר שיבין וישתכל בחכמות והוא רעב וחולה או אחד מאיבריו כואב, וישים על לבו שיהיה לו בן אולי יהיה חכם וגדול בישראל.
א' למה לא קאמר שישים אל לבו שמקיים מצוות בוראו "פרו ורבו"
ב' טעם הרמב"ם צ"ת הרי רק בודדים זוכים לבן שהוא "חכם גדול וישראל" האם כל המטרה רק עבור צד רחוק?
ג' מ"ט הפליג הרמב"ם עד חכם וכו' ולא קאמר שיהא לו בן ששומר תורה ומצות.
האם התחדשו תשובות לשאלות אלו?
והנה דברי רבינו במלואם:
המנהיג עצמו על פי הרפואה אם שם על לבו שיהיה כל גופו ואבריו שלמים בלבד ושיהיו לו בנים עושין מלאכתו ועמלין לצורכו
אין זו דרך טובה, אלא ישים על לבו שיהא גופו שלם וחזק
כדי שתהיה נפשו ישרה לדעת את ה', שאי אפשר שיבין וישתכל בחכמות והוא רעב וחולה או אחד מאיבריו כואב וישים על לבו שיהיה לו בן,
אולי יהיה חכם וגדול בישראל.
נמצא המהלך בדרך זו כל ימיו עובד את ה' תמיד אפילו בשעה שנושא ונותן ואפילו בשעה שבועל, מפני שמחשבתו בכל כדי שימצא צרכיו עד שיהיה גופו שלם לעבוד את ה' ואפילו בשעה שהוא ישן אם ישן לדעת כדי שתנוח דעתו עליו וינוח גופו כדי שלא יחלה ולא יוכל לעבוד את ה' והוא חולה נמצאת שינה שלו עבודה למקום ברוך הוא ועל ענין זה צוו חכמים ואמרו
וכל מעשיך יהיו לשם שמים והוא שאמר שלמה בחכמתו
בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך.
כלומר הרמב"ם מבאר שגם כאשר אדם עוסק בצרכיו הגשמיים, הוא צריך להציב לעצמו שמטרתם היא "לדעת את ה'", וא"כ לא רק כאשר הוא מתפלל/לומד/עוסק במצוות רק אז הוא "עובד את ה'", אלא גם כאשר עוסק בצרכיו הגשמיים אם יכוון למטרה הנ"ל, גם אז הוא עובד את ה'. זה תמצית דבריו.
כידוע, גם למצוות עצמן יש מטרות, וכדאיתא בדברי הרמב"ן המפורסמים סוף פרשת בא:
"....וכוונת כל המצות ש
נאמין באלוהינו ו
נודה אליו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה, שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה, ואין אל עליון חפץ בתחתונים מלבד ש
ידע האדם
ויודה לאלוהיו שבראו..."
וא"כ, כל השאלות נתיישבו לכאורה באחת, והיא, שהרמב"ם מדבר על הכוונה הסופית (מטרתן של המצוות עצמן) ולא רק על המטרה האמצעית (קיום המצוות), שגם היא (קיום המצוות) איננה המטרה (בה"א הידיעה) אלא היכי תמצי להגיע למטרה שלמעלה ממנה.
וגם, בן "חכם וגדול בישראל" - סביר להניח שיגיע אל המטרה הנ"ל - לדעת את ה' - יותר מאשר מי שאינו, כי סביר להניח שאותו חכם וגדול יכוון כל מעשיו הגשמיים וקיום מצוותיו למען המטרה הנעלה של "לדעת את ה'", ולא יישאר בעשיית צרכיו הגשמיים לשם עצמם ו/או בקיום המצוות לשם קיום מצות בוראו גרידא (או חלילה פחות מזה).
ואולי גם, כאשר מדברים על כוונות ומטרות, הרמב"ם מורה לנו "לכוון גבוה" ולא "להסתפק במועט", ולכן למרות שכתב "
אולי יהיה חכם...", כלומר יכול להיות שזה "צד רחוק" (כפי שאלת השואל), אך "לחלום" מותר, וגם צריך, כפי שהרמב"ם אומר. (ו"חלומות שווא ידברון?"....)
(אמנם כבר לעייל כתבו טובים ממני כה"ג, אך כל מה שבאתי, זה רק להבהיר ולחדד)