שבע כתב:והאשה שצפרניה גדולים צבועים לנו(?) כאשר תעשינה הנשים הערביות
שבע כתב:מילה / אליהו
עוד שם, דף קעב, ב:
"ובכל מילה הגונה שהנימול עתיד להיות טוב וכשר - יבא אליהו הנביא ז'כור ל'טוב שם,
כמ'ו ש'כתבתי בספר דברי הימים בשם ר' יהודה החסיד ז"ל".
שבע כתב:שם, דף קמט, ב:
"...ומלך זה בן מלך צרפת היה, ושמו קאלרו"ש, אדון ארץ פרובינציא, ואוהב ישראל היה. הוא אשר לכד איציקליא מיד בן הקיסר פברי"ק".
שבע כתב:עוד שם, דף קמז, ב:
"א'ני ה'צעיר י'צחק ד'מן ע'כו יושב ומסתכל במלת ח'ק'ת' אשר(?) עשיתיה למעלה סימן לשלש מעלות גדולות נתן הקב"ה למ'שה ר'בינו ע'ליו ה'שלום לתתם לבני ישראל, אשר בהם נעשינו סגולה בג' העולמים, להיות היכלינו מקיף בכל האומות במושלינו עליהם, ולהיות נפשינו מקפת בשלשת העולמים הואיל ודבקה באדון יחיד ובשמו הגדול ב'רוך ש'ם כ'בוד מ'לכותו.
ובעודי משתכל בה ראיתי שהזוכה לתורה שבכתב ותורה שבע'ל פ'ה להבין פשטם ומדרשם בלי סוד ופנימיות, רק נגליהם לבד - יקרא בעל תורה, אבל לא חכם משכיל. ואשר זכה גם לנסתריה ומושכלותיה ע'ל ד'רך הנסתר לבד - יקרא גם חכם, אבל לא יקרא מקובל. ואם זכה גם לסתרי תורה ומושכליה ע'ל ד'רך האמת - אזי יקרא גם מקובל. ואם על כל אלה זכה למדות טובות הגונות מאד, גם ליראת שמים כראוי וחסידות - הרי זה ודאי יקרא גם קדוש. ונתקיים בו סימן ח'ק'ת' - זאת חקת התורה, יהיה כפרה אדומה המטהרת הטמאים ומטמאה הטהורים, שר"ל ממית ומחיה, ממית את הרשע ואם (= ואפילו) הוא גבור וחזק ובריא כאולם - וברוח שפתיו ימית רשע. ומחיה את הצדיק ואם (= ואפילו) הוא חלש נטוי למות - בתפלתו וברכתו יחייהו ויחזקהו. ח'ק'ת' - נוטרי'קון: ח'כמה ק'דושה ת'ורה. ואם זכה לכל זה ויזכה להשכיל סתרי התורות והמציאות המחודש על פי דרך האמת האמתית הנכונה שהיא כולה בעצם שמו של הקב"ה, ממנו ובו הגיע למדרגת הנבואה".
שבע כתב:לדידי לא ניחא לי בהשלמת הטקסט: [בא]בן הבוחן,
ולכן אני מצ"ב את צילום כתה"י, אולי ימצא אחד החכמים את הנוסח המדוייק:
שבע כתב:עוד שם, דף קפג, א:
"עוד השתכלתי בדברי הנביאים והחכמים על תוקף גלות ישראל, הוא מה שאמ'ר הנביא ע"ה: ימים רבים לישראל ללא תורה וללא כהן וללא אלהי אמת. וא'מרו ז"ל עתידה תורה להשתכח מישראל. וראיתי כי כל זה נתקיים עד עת בא הרב המאמין באי"ו המיל"ה (= הרמב"ם) במצרים, ור' יעקב נזיר והראב"ד בפרובינצא, והרב הנאמן לאי"ו המיל"ה (= הרמב"ן) בכתלוניא, והרב ר' יעקב כהן ור' יוסף גיקטיליא בשגוביא, וספר הזוהר לרשב"י ז"ל בספרד. שעל ידי אלה גדלו מורי ההוראות בלא יגיעה, וגדל השכל ע"י השכל הפילוסופיא לאשר חננו האל רוח פילוסופיי ולא רוח קבליי, וקדושת הקבלה לאשר חננו האל רוח קבליי ולא פילוסופיי. אמנם אשרי האיש אשר חננו האל ג' רוחות אלה כאחד: רוח הוריי הוא התוריי, ורוח פילוסופיי, ורוח קבליי, כי הוא ודאי השלם, וראוי שתשרה עליו שכינה אלא שדורו אינו ראוי לכך, ובלבד שיהא ירא אלהים כראוי במדותיו המתוקנות תיקון נכון".
שבע כתב:'והחכם השלם החסיד {בענוה ר' יצחק סגי נהור בנו (= של הראב"ד), אשר [קבל] מהחכם החסיד} ר' יעקב הנזיר ז"ל שהלך לדרוש ולחקור נתיבי דרכי החכמה האלהית המקובלת בקצוי הארצות, ועבר מעבר לים (לשמו) [לשמע] הרב הגדול החכם רמב"ם ז"ל וישב עמו ששה חדשי'ם ודבר עמו מסתרי חכמה זו. ואחר שנפרד מהרב, הלך אל עיר הגדולה טוליטלה לראות פני החכם ר' יהודה בן זיזא שהיה מקובל גדול, והמתיק עמו סודותיו. ואחר ששב לעיר מונפישליר כי שם ביתו, מסר כל סתרי קבלתו אל הרב הגדול ר' יצחק סגיא נהור הנזכר, אשר ידוע בחכמה הזאת ומפורסם בניסים, והוא פירש ספר היצירה על דרך החכמה הנעלמה'
שבע כתב:והנה הרבה דברים גדולים נתחדשו כאן, והעיקר שמות בעלי המעשה: בתו של ר' מאיר, ור' יוסי הכהן.
שבע כתב:בספר "אוצר חיים" לר' יצחק דמן עכו, כ"י מוסקבה גינצבורג 1062, כתיבה ספרדית, מאה י"ד-ט"ו, דף רמא, א:
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 365 אורחים