הודעהעל ידי ש. ספראי » ג' יוני 27, 2017 8:20 pm
מתוך ס' ויאמר שמואל:
לקיחת עיתונים מתיבת השכנים
בתיבות הדואר של תושבי העיר מחולקים עיתונים ללא תמורה, פרוספקטים וחוברות מידע שונות. לעיתים אנו מתוודעים ללקיחת העיתונים הללו ע"י שכנים ועוברי אורח, תלמידים ממוסדות שבאזור וכדומה, האם הדבר מותר?
א] בשו"ע (חו"מ סי' ר' וכן בשו"ע הגר"ז דיני מציאה סי' ד' סעיף י') נפסק שחצר המשתמרת קונה לאדם שלא מדעתו וכשהחצר אינה משומרת, קונה חצרו רק כשעומד לידה או בתוכה (עי' ברמ"א שם). נראה פשוט כשהעיתון תחוב עמוק בתיבת הדואר וקשה לשולפו, נחשבת תיבת הדואר ל"חצר המשתמרת", שהרי ישנם רבים המניחים דברי ערך מידי פעם בעמקי התיבה, לכן בכה"ג כשהעיתון תחוב היטב בתיבת הדואר, יאסר לקחת את העיתון משום גזל. שהרי בעל התיבה קנאו. והיינו לדעת הנתיבהמ"ש (סק"ג) כשהחצר מוקפת מחיצות נחשבת לחצר המשתמרת. וכן פסק הערוך השולחן. אולם לדברי המקנה קו"א (סי' ל' סעיף ט') בעי' חצר המוקפת במחיצות הנעולה במנעול ובריח.
כמו"כ מסתבר שמאחר ואיש אינו משאיר את חפציו בתיבתו בצורה שחציו בולט החוצה, וגם את העיתונים נוהגים רבים לתחוב עמוק פנימה, לבל יקחום אחרים. לכן עיתון המונח חציו בפנים וחציו בחוץ, נחשבת התיבה לגביו כחצר שאינה משתמרת. במקרה שכזה עלינו לדון האם בעל התיבה זכה בו או לא, וכדלהלן:
ב] נחלקו הראשונים האם חצר שאינה משתמרת קונה לבעליה מכר או מתנה, כאשר "דעת אחרת מקנה" ושומרת עבורו את החפץ, (עיין שו"ע ורמ"א שם, והש"ך נקט דהוא ספיקא דדינא). ממחלוקת זו הסיק הקצוה"ח (סק"ב) שהדברים אמורים דוקא כשהאחר משמרה לבעל החצר, אך כשלא משמרה אינו קונה אותה לכו"ע. אולם הביא הוא את דברי השיטמ"ק (ב"מ י"ב ע"א) שכאשר ישנה "דעת אחרת מקנה" קונה בעל החצר הגם שהחצר אינה משומרת כלל. הקצות כותב ש"דבריו נחמדים מפז" ומביא שכ"נ מדברי הגהת מיימוני (קושטנטינא, פ"ג ממכירה הי"ב) המובאים בב"י סי' ר"ב סעיף ז'. לאור דברי הקצוה"ח הללו כתב בס' אמרי יעקב (להגרי"מ שטרן שליט"א, סי' ד' אות נ') שעיתונים ולוחות שנה המחולקים בתיבות הדואר, גם אם נחשבים לחצר שאינה משתמרת, מ"מ הבעלים והלוקחים עובר משום איסור גזל, מפני שמחלקי העיתונים והמולי"ם מקנים לבעלי התיבות את עיתוניהם.
ג] נראה שיש להרהר בדבר. ראשית, הנתיהמ"ש סק"ב נחלק ע"ד השיטמ"ק הללו. וגם הערוה"ש (סעיף ט') כתב בבירור שאין הלכה כדעה זו, שרוב הראשונים נחלקים עליה. זאת ועוד, מבירור שערכתי בין מו"ל עיתוני הסביבה הוברר שבד"כ מבחינתם כאשר לשכן א' נלקח העיתון או שהוא לא קבלו משום מה, יכול הוא לקחת את עיתונו של שכנו. מבחינתם החלוקה צריכה להתחלק בכל תיבות הדואר בעיר, ואם כאשר יחסר לאחד התושבים עיתון, יכול הוא לקחתו מתיבת השכן. אם כי הודגש שלעיתים הדבר מזיק להם, כגון שהעיתון נלקח לאחד התושבים שפירסם בעיתונם מודעה וכדומה. מול"י העיתון הדגישו שכל הנ"ל אמור דוקא בתושבי בתי העיר, אך לא בבני ישיבות ומוסדות שונים. העיתונים, לדבריהם, מיועדים למשפחות בני העיר ולא לתלמידים, ואם ברצונם לקרוא עיתונים, עליהם לקחתם ממוקדי החלוקה המרכזיים ולא מתיבות הדואר הפרטיות.
נמצא שיתכן וכשאחד השכנים רוצה לקחת את עיתון שכנו, יכול הוא לקחתו, מפני שהמולי"ם אינם מקנים ומזכים את העיתון דוקא לבעל תיבת הדואר וממילא אין "דעת אחרת מקנה" בחצר זו שאינה משתמרת, כאשר הזוכה הוא שכן אחר בבנין שלא קיבל עיתון, אך לתלמידים הלומדים באזור ייאסר לקחת את העיתון. הפרטים שלפנינו יוכלו להשתנות כמובן לפי רצונותיהם המוגדרים של עורכי העיתונים, והמציאות הקיימת בכל מקום צריכה בירור. (ויש שהאירוני בזה דאפשר והידיעה על שעת הגעת העיתון מחשיבה אותו ל"מדעתו", ויל"ע).
ד] עוד יש להוסיף בזה דהנה הקצוה"ח הוכיח כדברי השיטמ"ק מדברי הגמ' בב"מ (ק"ב א') גבי יצא לו שם מציאה בעיר ואמר כל המציאות שיבואו היום לחצרי תזכה לי חצרי, דקנה אפילו בחצר שאינה משתמרת. ופירשו בגמ' שמכיון ויצא לו שם מציאה, מיבדל בדילי אינשי מיניה והו"ל כחצר המשתמרת. וכתב הקצות: "ומכל שכן בדעת אחרת מקנה דמיבדל בדילי אינשי מיניה, כיון שאין דעת הנותן להם".דבריו אלו הביאונו להרהר שיתכן שמכיון ורבים וטובים מורים היתר לעצמם לקחת את עיתוני החינם מתיבות אחרים, א"כ קשה לומר ש"מבדל בדילי אינשי מיניה". ואמנם על דבר זה יש לפרסם את איסור הדבר שיגרום ל"בדילי אינשי".
ה] והנה לכאורה ישנה סיבה חשובה נוספת שתאסור לקחת את עיתון חבירו. מפני שיתכן ובעל התיבה יצא מביתו, הוציא את העיתון מהתיבה ועיין בה מעט. באופן זה הרי זכה הוא בעיתון בהגבהתו וממילא הגם כשהשיבו לתיבתו כבר זכה הוא בו ושוב ייאסר לקנותו.
כמו"כ גם באופן שהמקרה הנ"ל לא מסתבר (כגון שהעיתון מקופל בצורה שמחלק העיתונים מכניסו), עדיין יתכן ובעל התיבה, שעבר לידה ורצה בעיתון, זכה בו. להשיטות הסוברות שכשבעל החצר עומד ליד חצרו שאינה משתמרת זכה הוא בחפצים המונחים בה, עיין שו"ע ונו"כ שם. ולפי"ז ראוי לחוש לאיסור גזל החמור ולהמנע מלקחת את העיתון.
ושאלתי להגר"ח קנייבסקי האם תיבות הדואר נחשבות לקנין חצר המשתמרת, ויהיה אסור לאחרים ליקח ממנה דברי דואר חינם, והשיב: יש אומרים שכן.
ו] ואחר פרסום מאמר זה בעירנו יצ"ו התקשרו עימדי מפיצי היומונים החרדים "יתד נאמן" ו"המודיע" באלעד וביקשו להודיע בשער בת רבים שמו"לי העיתונים הנ"ל מקנים אותם למפיצי העיתון ומפיצי העיתון אינם מקנים אותם גם כשהם מונחים בתיבת הדואר, אלא רק כשהמנוי בעל התיבה נוטל את העיתון ליד, כאשר עד לזמן זה שייך העיתון למפיץ בקנין גמור והוא מצידו אינו מרשה לאיש לעיין בעיתון, לקחתו לביתו גם ע"מ להשיבו לאחר מכן וכדומה, מפני שהדבר גורם היזק ממוני רב למפיצי העיתון ובגין זה פוטרו לעיתים מחלקי העיתונים.
ואמנם האירוני דבעיתונים אלו שמשלמים עליהם, א"צ לזה, דהא יש עליהם בעלים בוודאות, או המו"ל או המנוי. וא"כ אם החצר משתמרת, א"כ קנאו המנוי ואסור ליקח ממנו, ואם לא קנאו דהוי חצר שאינה משתמרת וכו' וכנ"ל, א"כ המו"ל נשאר בעליו. ונצרכנו לזה רק באופן שאחד מהם מאפשר לאחרים לקרוא בו והשני אינו מאפשר. ומשא"כ בעיתוני חינם דשפיר אפ"ל דבעלי העיתון מפקירים אותם אחר שהניחום ואין להם חפץ בהם.
ועוד הארני ידידי הרה"ג ר' אליהו שפירא דיל"ע באיזה קנין הקנוהו למפיצים, דהרי החצר אינה שלהם אלא של מקום הדפוס ואינו מושכר לעיתונים החרדיים שם. ואפשר דהוא נקנה בקנין אודיתא, [וראה קצוה"ח סו"ס קצ"ד בגדרי קנין אודיתא, ובאמרי בינה (הלוואה סי' ט"ז) הביא לדברי הרמ"ה גבי אודיתא, דכתב וז"ל: "וה"ה לענין מילי דלא מיקנו במתנה, כגון דבר שלא בא לעולם ודבר שאינו ברשותו כגון מלוה וגזל וכיוצא בהן, אע"ג דלא מיקנו במתנה, מיקנו בהודאה". ויעויין בד' החזו"א ב"ק סי' י"ח סק"ו שכתב: "נראה דהודאה מהני אפילו בדבר שאינו ברשותו, דהודאה אינו קנין, אלא כח הדין לדון ע"פ הודאתו כל שאינו חב לאחרים אלא לעצמו, וממילא כל התוצאות קובע הדין כפי הודאתו, וזהו שקראוהו הפוסקים קנין אודיתא. וא"כ הדין נותן דמהני אפילו בדבר שאינו ברשותו, וכ"כ הרמ"ה וכו' ובתשובת הגרע"א סי' קל"ב הקשה בהא דאמרו בב"ב קכ"ז א' ולר"מ דאמר אדם מקנה דשלב"ל יכיר למה לי, הלא לא יוכל להקנות מעות דאין מטבע נקנה בחליפין, ולא מצינן לתירוצי בהודאה, דלא שייך הודאה על דשלב"ל, דודאי אפשר שיהיה לו נכסים. ומש"כ ברמ"ה דהודאה מהני אפילו לדשלב"ל, היינו כגון שהודה שזה אחיו וממילא יורש עמו בנכסי אביו, עכ"ל, וע"ע בטבעת החושן להגרח"פ שיינברג שם ובמש"כ בס"ד בדין קנין אודיתא בעניני קנינים בכרטיס אשראי, עי"ש]. ובאמת העצה הטובה ביותר היא שהמו"ל עצמו לא יקנה את העיתונים עד שיגיעו לידי המנויים. ועוד האירוני רבים גבי מש"כ דהמולי"ם מתירים לשכנים ולא לתלמידים, דזה אינו, דאם המולי"ם הוציאום כבר מרשותם א"כ דעתם אינה חשובה. וקשה לומר שמשאירים אותם ברשותם עד שאחד מדיירי הבנין יקחום.