סיפורי מופתים שמוזכרים בשו"תים ובפוסקים

[קראקובער]

הבאר היטיב מביא שלסטים פעם תפסו יהודי ולפני שהרגו אותו בקש שיתנו לו לקיים מצווה אחרונה וזה היה קידוש לבנה ופתאום העננים העלו אותו למקום בטוח וניצל.

(אולי זה המקור לא לקדש הלבנה תחת הגג...)

יש את החתם סופר הידוע לגבי עומדים צפופים ומשתחווים רווחים.

מה ידוע לחכמי הפורום.

[יוסף שלום]

יתכן שהשתמש בלשון מליצה ורק להמחיש שהיה פה איזה נס גדול, כגון שהגוים ברחו משם, או שנהיה בדביקות גדול בשעת קידוש לבנה וכו'.

[ברוז]

יתכן שהשתמש בלשון מליצה ורק להמחיש שהיה פה איזה נס גדול, כגון שהגוים ברחו משם, או שנהיה בדביקות גדול בשעת קידוש לבנה וכו'.

התחלתם עם השטויות.

[קאצ'קלה]

יתכן שהשתמש בלשון מליצה ורק להמחיש שהיה פה איזה נס גדול, כגון שהגוים ברחו משם, או שנהיה בדביקות גדול בשעת קידוש לבנה וכו'.

התחלתם עם השטויות.

הסיפור ידוע מתוך כמה מקורות, ביניהם אור חדש, ומשם בבאר היטב. הסיפור מובא באופן שונה קצת, ביוסף אומץ לר"י האן, סי' תעו, ומשם יש מקום להסתייע שלאו דווקא רוח חזקה היא מה שהפרידה בינו לבין הליסטים. והבוחר יבחר [וזכורני שיש באלפא ביתא תניתא של רש"א מאמר על זה]. בין כך ובין כך, נראה שהיה כאן מעשה שלא כדרך הטבע.

יוסף אומץ סימן תעו.png (51.53 KiB) נצפה 8133 פעמים

[נהר שלום]

אולי זה נחשב סיפור מופת
מספרים כי האדמו"ר ר’ מנחם מנדל מקוצק אמר פעם לחסידיו על חתנו הגאון רבי אברהם מסוכטשוב בעל האבני נזר, שפעם אירע ביום פורים, שכל העולם היו עוסקים בזמן אחד בסעודת פורים ושאר מצוות היום, ובדיוק באותה שעה ישב אביו של האבני נזר הרה"ג מביאלא ועסק בתורה, ונעשה רעש גדול בשמים מזה, כי אלמלא הוא היה כל העולם נמצא באותה שעה ללא תורה, ולכן נתנו לו מן השמים נשמה גדולה בדמותו של הגאון האבני נזר שהאיר את העולם בתורתו הקדושה. (חזו"ע פורים עמ’ קפ"א בהערה).

[בסדר]

איני יודע אם פותח האשכול כיוון גם לזה, אבל בשו"ת מנחת יצחק הובא סיפור נפלא מה ששמע מחמיו, מהרה"ק משינאווא זצ"ל עם עגונה שמצאו אותו בדרך נס ע"י האדמו"ר. לא זוכר את המ"מ

[בקרו טלה]

איני יודע אם פותח האשכול כיוון גם לזה, אבל בשו"ת מנחת יצחק הובא סיפור נפלא מה ששמע מחמיו, מהרה"ק משינאווא זצ"ל עם עגונה שמצאו אותו בדרך נס ע"י האדמו"ר. לא זוכר את המ"מ

שו"ת מנחת יצחק חלק י סימן יט

האב"ד היה אז הגאון המפורסם רבי משה הערש פוקס זצ"ל בעל שו"ת יד רמ"ה, מתלמידי בעל הכת"ס זי"ע. ואכתוב לך גם המעשה שהיה בענין העגונה. כשחותני כבר ישב כששה חדשים בגראסוורדיין, יום אחד הגיעה אשה אחת ממדינת פולין לבית חותני, ובידה מכתב אליו מאת רבו מרן משינאווא, חותני שנתמלא התרגשות שמחה לקבל מכתב ממרן זי"ע, פתח את המכתב לראות את מבוקשו, וקורא כדלהלן: בהיות שבעלה של האשה הזאת עזב אותה כבר יותר מעשר שנים והשאירה עגונה, על כן מבקש אותו שיעזור להאשה הזאת לחפש את בעלה להתירה מכבלי עיגונה ע"כ, חותני שאל את האשה מה פתאום עלתה בלבה לנסוע דוקא לגרוו"ד, ענתה בתום לבה שהיא לא רצתה לנסוע לכאן, אלא אחרי שבכתה והתחננה לפני מרן משינאווא על צרתה שיתפלל בעדה שתמצא את בעלה, הורה לה בלי הסבר שתסע לגראסוורדיין ושם יחפשו אחר בעלה, ונתן המכתב בידה, מיד סידר לה חותני אכסניה באחד מבתי הכנסת אורחים בעיר, והבטיח לה לעשות כמיטב יכולתו לעזור לה, אם אמנם שחותני היה עדיין כגר בארץ נכריה ולא הכיר את העיר ואנשיה שידע לחפש את בעלה של האשה, אך לא הסתכל על שום עיכוב וגמר בלבו לעשות ככל יכלתו למלא בקשת רבו, כי סמוך היה ובטוח אחרי ששלח אותה רבו לפה מסתמא תהיה הישועה מכאן. דרכו הראשונה בפעולה היתה כמובן לבית הגאון האב"ד, והראה לו המכתב ממרן משינאווא וסיפר לו כל המעשה, הגאב"ד ג"כ התפלא מאוד מדוע שלח אותה לפה, חסיד משינאווא לא היה, אבל כמובן שהיתה לו הערכה מלאה ורצה לקיים מצות הרה"ק משינאווא לעזור בחיפוש בעירו אחר בעלה. תיכף ומיד קרא להאנשים אשר היו ממונים על בתי הכנסת אורחים שיצאו בכל העיר אולי ימצאון איש בשם כזה, משלא מצאו פנו לשוטרי הגבול אולי נרשם אצלם איש בשם כזה וג"כ אצלם אין זכר לזה, הלכו והסתובבו בכל העיר ואף באותם המקומות בהם אפשר להתגנב ולהכנס באופן בלתי רשמי, ולא מצאו שיהיה בעיר איש בשם כזה, ובינתיים עברו כמה שבועות אשר חותני יחד עם האב"ד לא נחו ולא שקטו אולי ימצאון את בעלה של האשה, ומדי בוקר היתה באה האשה הזאת לשאול את חותני אם מצאו את בעלה ולא היה בידו מה להשיב לה.

עד שיום אחד פנה האב"ד הגרמ"ה ז"ל אל חותני ואמר לו: הלוא עיניכם הרואות שעשינו ככל שהיה אפשר לנו לעשות למצוא את בעלה של האשה הזאת, ואין שום זכר או סימן ממנו, ע"כ לדעתי - אומר לו האב"ד - בכאן איננו רואה יותר שום תקוה שתמצא את בעלה, ואני חושב שאין בזה שום תועלת בשהותה יותר בעירנו, חותני שהבין בצדקת דבריו מסר הדברים להאשה כי מוטב שתחזור כבר לביתה כי בכאן לא יצמח לה שום תועלת בענינה, אך האשה סירבה בכל תוקף, באמרה שלא תלך מפה עד שתקבל ע"ז הוראה ממרן משינאווא, כי הוא הקדוש שלח אותה הנה ולא תוכל לשנות מפקודתו, באין ברירה ערך חותני מכתב למרן משינאווא בו גלל לפניו את כל מה שעשה בנידון בקשתו ולא מצא כלום, (חותני עשה חשבון כי אם ישלח את זה דרך הבי - דואר כבר יהיה לו תשובה משינאווא אחרי יומיים, וכן עשה ששלח המכתב לשינאווא) וחיכה בקוצר עינים לתשובה משינאווא מה יעשו להלאה עם האשה. לא עבר שני ימים והנה בבוקר אחד נכנס שליח מהאב"ד לחותני שיסור לביתו תיכף ומיד, מבלי שהיות רץ לבית האב"ד, ומה מאוד גדלה השתוממותו לראות את האשה הזאת ולצידה עומד שוטר ומחזיק יהודי אחד שלא יברח, וברוב התפעלות אמר לו האב"ד: זו האשה וזה בעלה! האב"ד (שאף הוא היה מלא התפעלות) התחיל לספר לו פרטי הדברים והקדים: מ'זאגט אז אמונת צדיקים איז גרויס ס'איז גרויס, הנה האשה, והנה בעלה! ומעשה שהיה, כך היה: בעלה - האיש הזה - לא הי' לו פרנסה במקום מושבו בעירו בריגל, והיה דרכו להיות נע ונד מעיר לעיר לחפש מקור לפרנסתו, עד שמרובי נדודיו הגיע לעיר בוקארעסט ברומניה, וגם שם לא הצליח מאומה, בטלן היה ועל כן לא עלה בלבו לכתוב לביתו להודיע על מקום הימצאו, ואשתו חשבה שנעלמו עקבותיו, לפני שלושה שבועות (והיה לפלא כי זה היה בדיוק באותו יום שהגיעה האשה על פי פקודתו של מרן משינאווא לגראסוורדיין) עלה בדעתו עד מתי אשב כאן (ברומניה) בלי פרנסה, אנסה את מזלי במדינה אחרת, והחליט לשום פעמיו למדינת אונגארין, המסילת הברזל מרומניה לבודאפעסט עוברת דרך גראסוורדיין ויש לה שמה תחנת ביניים, כסף לנסיעה לא היה לו ע"כ החליט לנסוע עם הרכבת מעיר לעיר לקבוץ על יד עד שיגיע למחוז חפצו, ובדרך נסיעתו עבר דרך פה גרוו"ד, וכאן לא התכוון לשהות זמן מה, רק יען היה רעב וצמא ושמע שבפה גרוו"ד גרים הרבה יהודים החליט להכנס העירה ולסעוד את לבו באחד מבתי הכנסת אורחים ולהמשיך בנסיעתו, ומן השמים סיבבו שנכנס לבית בה התאכסנה האשה - אשתו - והיא הכירה מיד שזה בעלה ועצרה את רגשותיה מכיון שפחדה שמא לכשיראה אותה יברח משם, על כן יצתה מדלת אחורית והלכה לבית המשטרה לבקש מיד את אחד השוטרים שיבוא ליקח את בעלה תומ"י לבית הרב, והיא הלכה מאחוריהם שלא ירגיש בה בעלה, ומיד בהכנסם לבית הרב התחילה צועקת בקולי קולות שזה בעלה שעזב אותה כבר יותר מעשר שנים!, עתה - סיים האב"ד הגרמ"ה - גלוי לפנינו גודל הכח של אמונת צדיקים, הבעל היה במדינה אחרת, ומרן משינאווא ידע ברוח קדשו שביום זה מחליט הבעל ללכת למדינת אונגרין ולעבור דרך עירנו ושלח את האשה לכאן, ונשתחררה מכבלי עיגונה, וחזר הרב עוה"פ: אמונת צדיקים זאגט מען אז ס'איז גרויס ס'איז גרויס!, ע"כ המעשה.

וכמובן שמופת ברוה"ק גלוי כזה התפרסמה חיש מהר בכל ארץ פולין ומדינת גאליציא, וחותני שמאז ומתמיד הרבה לנסוע לשינאווא, בהגיעו שם פעם הראשונה אחר מעשה זו. הקיפוהו האריות חסידי הרה"ק לשמוע מפיו פרטי הדברים ממקור בעל המעשה, ובתוך כך עבר לפניהם מרן הרה"ק משינאווא זצ"ל, וכשהתעניין אצלם במה הם שוחחים כ"כ בעיון ובהקשבה, ענו לו שמשוחחים על המופת מהעגונה מבריגל. פתח הרה"ק ואמר בלשונו הק': ביי אייך חסידים איז אלעס א מופת, איך האב פארשטאנן אז גרויסוורדיין איז א גרויסע שטאט מסתמא איז ער גיפאהרין דארטין, אויף א פאסט בריף וואס ער האט איינמאהל געשריבן איז אויך געשטאנין אז ער קומט פון יענעם געגנט, עכלה"ק. וכשספרתי זה לפני הרה"ק רבי איציקל מפעשוורסק שהיה חסיד שינאווא זי"ע, בנוכחות חתנו הרה"צ רבי יענקלה שליט"א, לקח תיכף עט ודף ורשם את כל המעשה, אך בספר אוהל קדושים תולדות אדמו"ר הרה"ק משינאווא זי"ע - שגם כן שמעו העובדא ממני - לא נעתקה שם המעשה כמו שכתבתי לך.

[בסדר]

וכמובן שמופת ברוה"ק גלוי כזה התפרסמה חיש מהר בכל ארץ פולין ומדינת גאליציא, וחותני שמאז ומתמיד הרבה לנסוע לשינאווא, בהגיעו שם פעם הראשונה אחר מעשה זו. הקיפוהו האריות חסידי הרה"ק לשמוע מפיו פרטי הדברים ממקור בעל המעשה, ובתוך כך עבר לפניהם מרן הרה"ק משינאווא זצ"ל, וכשהתעניין אצלם במה הם שוחחים כ"כ בעיון ובהקשבה, ענו לו שמשוחחים על המופת מהעגונה מבריגל. פתח הרה"ק ואמר בלשונו הק': ביי אייך חסידים איז אלעס א מופת, איך האב פארשטאנן אז גרויסוורדיין איז א גרויסע שטאט מסתמא איז ער גיפאהרין דארטין, אויף א פאסט בריף וואס ער האט איינמאהל געשריבן איז אויך געשטאנין אז ער קומט פון יענעם געגנט, עכלה"ק.

תודה על הבאת סיפור הנפלא!
לפי דברי הרה"ק משינאווא עצמו אין מקום לסיפור זה באשכול זה...

[הא לחמא עניא]

גם אצל רבינו האור החיים הק' זיע"א מובא מה שהוא עצמו העיד בספריו הק' על הניסים שהיו במדינתו מאז שפירסם את איסורו באכילת הארבה, כמפורט בקובץ המצורף.

[יבנה]

שו"ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן קצז
"ועוד רגע אדבר כי שמות הקודש הם פעולות אמתיות ממה שראיתי בעיני מאיש מופת מורי כהן צדק זצ"ל"

[פלוריש]

החכם צבי מספר שזקנו רבי אליהו אבד"ק חלם (של גרמניה, לא של פולין) ברא גולם.
וזכורני שיש למהרא"ל צינץ היתר עגונה על פי חלום של דייג אחד.

[הגהמ]

עוד כמה דוגמאות מקופיא:

א] הג"ר יעב"ץ במור וקציעה מספר על הנס שאירע לו בהצלתו מאש שהתלקחה סביבו בעת שנרדם ע"ג ספרו.

ב] היש"ש בב"ק ראה סימן מן השמים בבלבול השמחה בעת שרצה לתקן ברכת שהחיינו על סעודת שמחה של מצוה.

ג] כעי"ז אירע להגר"א ותלמידו הגר"ח כשניסו להתקין ברכת כהנים בכל יום בגולה (ראה שו"ת משיב דבר ח"ב סי' קד).

[בסדר]

גם ידוע הניסים הנפלאות של הפני יהושע כשביתו בלבוב נשרף כליל, ומשפחתו ועוד 36 נפשות נהרגו, אבל הוא בדרך נס ניצל, אחר שקיבל עליו להתעמק בלימוד התורה, וזה מה שהביאו להוציא לאור את ספריו, עי' כאן שמתאר אותו באריכות בהקדמה לספרו

[יוסף שלום]

חלומות וחזיונות אצל יחודי סגולה זהו ענין אחר.

[בסדר]

חלומות וחזיונות אצל יחודי סגולה זהו ענין אחר.

איזה סיפור כאן הוא חזיון או חלום?

[קראקובער]

גם ידוע הניסים הנפלאות של הפני יהושע כשביתו בלבוב נשרף כליל, ומשפחתו ועוד 36 נפשות נהרגו, אבל הוא בדרך נס ניצל, אחר שקיבל עליו להתעמק בלימוד התורה, וזה מה שהביאו להוציא לאור את ספריו, עי' כאן שמתאר אותו באריכות בהקדמה לספרו

מביאים דבריו הלכה למעשה בנוגע להלכות הצלה:
ויעוין בהקדמת ה"פני יהושע", שכתב שם שנדר להשי"ת שילון בעמק העיון בתורה, כשנפל תחת מפולת בתים שנהרסו עד לעפר, ובאו הרבה להציל "ורבים אשר המיתו ברמיסתם, יותר מאשר בראשונה, אף דלא הוי סגי בלאו הכי, שכוונתם להציל ולפקוח הגל" עכ"ל. מלשונו משמע קצת שטוב עשו המצילים, מכיון דלא הוי סגי בלאו הכי. וטעם ההיתר דאם לא נעשה פעולות הצלה ימותו כולם. ועכ"פ כשאין ודאות ממש שיהרוג, מסתבר שמותר, ובפרט שיש לצרף לכך את שיטת ה"חזון איש" הסובר שאם חץ נופל לעבר קבוצת אנשים מותר להם להטות את החץ לעבר השני שיש בו פחות אנשים, משום שהטיית החץ נחשבת לפעולת הצלה שבמקרה כרוכה בהריגה.

http://www.medethics.org.il/website/ind ... 2-08-00-15

[פלוריש]

ובפרט שיש לצרף לכך את שיטת ה"חזון איש" הסובר שאם חץ נופל לעבר קבוצת אנשים מותר להם להטות את החץ לעבר השני שיש בו פחות אנשים, משום שהטיית החץ נחשבת לפעולת הצלה שבמקרה כרוכה בהריגה

צ"ל: "אחד הצדדים בספק של החזו"א, שאם חץ" וכו'.

[אוצר החכמה]

גם ידוע הניסים הנפלאות של הפני יהושע כשביתו בלבוב נשרף כליל, ומשפחתו ועוד 36 נפשות נהרגו, אבל הוא בדרך נס ניצל, אחר שקיבל עליו להתעמק בלימוד התורה, וזה מה שהביאו להוציא לאור את ספריו, עי' כאן שמתאר אותו באריכות בהקדמה לספרו

מביאים דבריו הלכה למעשה בנוגע להלכות הצלה:
ויעוין בהקדמת ה"פני יהושע", שכתב שם שנדר להשי"ת שילון בעמק העיון בתורה, כשנפל תחת מפולת בתים שנהרסו עד לעפר, ובאו הרבה להציל "ורבים אשר המיתו ברמיסתם, יותר מאשר בראשונה, אף דלא הוי סגי בלאו הכי, שכוונתם להציל ולפקוח הגל" עכ"ל. מלשונו משמע קצת שטוב עשו המצילים, מכיון דלא הוי סגי בלאו הכי. וטעם ההיתר דאם לא נעשה פעולות הצלה ימותו כולם. ועכ"פ כשאין ודאות ממש שיהרוג, מסתבר שמותר, ובפרט שיש לצרף לכך את שיטת ה"חזון איש" הסובר שאם חץ נופל לעבר קבוצת אנשים מותר להם להטות את החץ לעבר השני שיש בו פחות אנשים, משום שהטיית החץ נחשבת לפעולת הצלה שבמקרה כרוכה בהריגה.

http://www.medethics.org.il/website/ind ... 2-08-00-15

הראייה מלשון הפני יהושע תמוהה. שהרי להבנתם דבריו תמוהים שיהיה מותר גם באופן שהמיתו יותר בהצלתם מאשר בראשונה. ועל זה תירצו בדוחק גדול שהכוונה היא שאלה שהמיתו היו מתים בלאו הכי אבל לא על ידיהם ולא משמע כך כלל מלשונו.
והמסתבר הוא שלא ידעו שזה מה שיקרה כלומר שירמסו אנשים בחיפושם. והפנ"י רק המליץ שלא מיקרי הורג בשגגה כי היו עסוקים בהצלה.

[הא לחמא עניא]

אצל מי מהגדולים הקדמונים היה הסיפור שהוא הלך בראש הגג והתעמק במחשבות התורה ולא שם לב שהגיע לקצה והמשיך ללכת באויר עד שחזר אל הגג ????

[אש משמים]

אולי זה נחשב סיפור מופת
מספרים כי האדמו"ר ר’ מנחם מנדל מקוצק אמר פעם לחסידיו על חתנו הגאון רבי אברהם מסוכטשוב בעל האבני נזר, שפעם אירע ביום פורים, שכל העולם היו עוסקים בזמן אחד בסעודת פורים ושאר מצוות היום, ובדיוק באותה שעה ישב אביו של האבני נזר הרה"ג מביאלא ועסק בתורה, ונעשה רעש גדול בשמים מזה, כי אלמלא הוא היה כל העולם נמצא באותה שעה ללא תורה, ולכן נתנו לו מן השמים נשמה גדולה בדמותו של הגאון האבני נזר שהאיר את העולם בתורתו הקדושה. (חזו"ע פורים עמ’ קפ"א בהערה).

מה עם יושבי חו"ל?

[בערל]

המעשה הזה היה בחו"ל

[אש משמים]

המעשה הזה היה בחו"ל

לכל חו"ל יש חו"ל...

[בערל]

רבי אליהו האתמרי קרא לספרו אזור אליהו ע"ש הנס שקרהו כשחגר א"ע באזור ונתברר שהיה זה נחש וניצל ממנו.

[הרע במיעוטו]

הגה"מ כתב :
ב] היש"ש בב"ק ראה סימן מן השמים בבלבול השמחה בעת שרצה לתקן ברכת שהחיינו על סעודת שמחה של מצוה.

ג] כעי"ז אירע להגר"א ותלמידו הגר"ח כשניסו להתקין ברכת כהנים בכל יום בגולה (ראה שו"ת משיב דבר ח"ב סי' קד).


סיפורי מופת מטבעם הם זרים לפסיקת ההלכה -
אזכיר מעשה הפכי שמסופר על א' מגדולי האחרונים, שהגיע אליו בעל עגלה בעונת החורף שהיו נוסעים על הנהרות שקפאו,
וסיפר שחלם בלילה שלא יסע בדרך פלונית כי הקרח שם דק מאוד. ענה לו אותו גדול שלא יחוש למאומה, ואכן נסע העגלון באותה הדרך ונבקע הקרח וטבע שם.
אמר אותו גדול : לא זו בלבד שאין קשר בין החלום לאסון, אלא שאם יבוא כעת עוד עגלון עם חלום כזה, אורה גם לו שלא לחוש.
(והעירו לחלק בין חלום לשעבר לחלום לעתיד)

[הגהמ]

אותו גדול הוא לא אחר מהגר"ח מוואלזין הנזכר ושיטתו בענין חלומות שוא ידברו אינו ענין לכאן לכאורה.

[וונדרבר]

בשם הגדולים ערך מהר"ר שלמה לוריא, מביא שהמהרש"ל מזכיר בהקדמת ים של שלמה שבלילה אחד היה לו נר שהיה בו כשיעור שעה ונעשה לו נס והמשיך לדלוק עידן ועידנים.

[בסדר]

אצל מי מהגדולים הקדמונים היה הסיפור שהוא הלך בראש הגג והתעמק במחשבות התורה ולא שם לב שהגיע לקצה והמשיך ללכת באויר עד שחזר אל הגג ????

מסופר על הב"ח, אבל לא הובא בספרי שו"ת או פוסקים. סיפורי מופתים יש מיליונים, כאן נפתח האשכול בעיקר לסיפורי מופתים המובאים בספרי הפוסקים

[בסדר]

מביאים דבריו הלכה למעשה בנוגע להלכות הצלה:
ויעוין בהקדמת ה"פני יהושע", שכתב שם שנדר להשי"ת שילון בעמק העיון בתורה, כשנפל תחת מפולת בתים שנהרסו עד לעפר, ובאו הרבה להציל "ורבים אשר המיתו ברמיסתם, יותר מאשר בראשונה, אף דלא הוי סגי בלאו הכי, שכוונתם להציל ולפקוח הגל" עכ"ל. מלשונו משמע קצת שטוב עשו המצילים, מכיון דלא הוי סגי בלאו הכי. וטעם ההיתר דאם לא נעשה פעולות הצלה ימותו כולם. ועכ"פ כשאין ודאות ממש שיהרוג, מסתבר שמותר, ובפרט שיש לצרף לכך את שיטת ה"חזון איש" הסובר שאם חץ נופל לעבר קבוצת אנשים מותר להם להטות את החץ לעבר השני שיש בו פחות אנשים, משום שהטיית החץ נחשבת לפעולת הצלה שבמקרה כרוכה בהריגה.

http://www.medethics.org.il/website/ind ... 2-08-00-15

בשועה"ר סי' שכ"ט (סעי' ח') פסק דאם ספק שמא ימות בהצלת חבירו, אפי' אם חבירו ימות ודאי והמציל הוא רק ספק אם ימות אין לו לסכן עצמו. וכן פסק במשנ"ב (סקי"ט)

[קראקובער]

מחלוקת ידוע בין הפוסקים.

[פרנקל תאומים]

בשם הגדולים ערך מהר"ר שלמה לוריא, מביא שהמהרש"ל מזכיר בהקדמת ים של שלמה שבלילה אחד היה לו נר שהיה בו כשיעור שעה ונעשה לו נס והמשיך לדלוק עידן ועידנים.

רבינו הקה"י כתב שיר אודות האות והמופת על מידת הביטחון שאירעה לרבו הסבא מנובהרדוק זי"ע, כאשר בהיותו בפרישות באיזו בקתה מבודדת בעומק היער, אירע שכבה נרו באמצע הלילה, ועפ"י דרך הטבע לא היתה אפשרות הגיונית שיוכל להשיג נר אחר, ביער, באמצע הלילה. אלא שהצדיק הגביר חילו בבטחונו בקונו שיזמין בידו נר חדש כדי שיוכל להמשיך בעבודתו. והנה לפתע נפתחה הדלת ואיש זר ניגש אליו ונתן בידו נר, ויהי לפלא.
השיר הודפס בהקדמה ל"מדריגת האדם" לסבא זי"ע.

כותבי קורותיו של הסבא מציינים כי הסבא שמר את שיירי הנר הזה עוד רבות בשנים כאות ומופת לשיטתו בעניין מידת הביטחון. עד שהנר התכלה באיזו שריפה שפרצה. ואז אמר הסבא שכנראה אין צריך מופת על ביטחון בה'.

[חיימקה]

מחשבת נחום.jpeg (784.13 KiB) נצפה 407 פעמים

[גל של אגוזים]

לנושא האשכול אציין בקיצור כמה 'מופתים' שראיתי בשו"ת רבי עקיבה יוסף (שלזינגר)

או"ח ח"ב סי' ש"ה (מיתה משונה למלגלג על איסור כרת דחמץ, מעשה שהיה עם זקנו מהרצ"ד זצ"ל)
יו"ד ח"א סי' ק"ע (התגלות החת"ס אחר פטירתו עם נר נשמה)
יו"ד ח"ב סי' ג' (קפידת המנח"ח על שוחט שהתנגד למנות שוחט איטר יד, ונענש ונשבר ידו)