אליהו בן עמרם כתב:במוחם שתול רכיב ננומטרי הכולל את כל "אוצר החכמה" כולל יכולות סברא ויכוח וגם הכרעה.
...
ונפשם בשאלתם: מה העצה למציאות כזאת?
צופר הנעמתי כתב:אליהו בן עמרם כתב:במוחם שתול רכיב ננומטרי הכולל את כל "אוצר החכמה" כולל יכולות סברא ויכוח וגם הכרעה.
...
ונפשם בשאלתם: מה העצה למציאות כזאת?
עם כזה רכיב ננומטרי הם צריכים את העצות שלנו?
אליהו בן עמרם כתב:רוב רובו של העם היהודי השומר תורה ומצוות נוסע בשבת מכאן לשם.
הם לא עושים כלום. פשוט רוצים להיות באיזשהו מקום והנה הם שם. סוג של "קפיצת הדרך" אבל מבוססת על טכנולוגית על.
מלאכות נעשות (כלומר תוצאותיהן - ה"יצירות") - בשבת קודש ואין פוצה פה. אדם רוצה משהו וגלי המוח שלו מייצרים את מה שהוא רוצה.
אין שום סגירת מעגל חשמלי, אין "בונה" ואין "ממוות לחיים"...
אליהו בן עמרם כתב:כנ"ל אוכלים מכל הבא ליד. בבית של כל אחד יש "מדפסות" לייצור מזון מלאכותי שמרכיבים כל דבר, כולל מעדני חזיר שרצים ורמשים, בשר בחלב. הכל מיוצר מלאכותית מרצפים גנטיים והכלאותיהם.
אליהו בן עמרם כתב:אין תרומות, אין מעשרות ואין גם שביעית. כי בכלל אין עבודת קרקע. הכל מלאכותי.
אליהו בן עמרם כתב:העסקים נעשים שלא בדרך מקח וממכר, ולא עוברות סחורות מיד ליד, וגם לא כספים.
אליהו בן עמרם כתב:אפילו הגנבים "עובדים" אחרת. הם מנכסים לעצמם (בטרמינולוגיה של העתיד) קניינים רוחניים למיניהם (ואפילו מסתמכים על פוסקים מוסמכים מן העבר... ששללו כל איסור מגזילת "קניין רוחני")
אליהו בן עמרם כתב:האנשים כבר לא משננים כלום. במוחם שתול רכיב ננומטרי הכולל את כל "אוצר החכמה" כולל יכולות סברא ויכוח וגם הכרעה.
אליהו בן עמרם כתב:ונפשם בשאלתם: מה העצה למציאות כזאת?
אש משמים כתב:אליהו בן עמרם כתב:רוב רובו של העם היהודי השומר תורה ומצוות נוסע בשבת מכאן לשם.
הם לא עושים כלום. פשוט רוצים להיות באיזשהו מקום והנה הם שם. סוג של "קפיצת הדרך" אבל מבוססת על טכנולוגית על.
מלאכות נעשות (כלומר תוצאותיהן - ה"יצירות") - בשבת קודש ואין פוצה פה. אדם רוצה משהו וגלי המוח שלו מייצרים את מה שהוא רוצה.
אין שום סגירת מעגל חשמלי, אין "בונה" ואין "ממוות לחיים"...
כדאי לבאר יותר איך כן עובדת ה"טכנולוגית על" ולא איך היא לא עובדת כדי לדעת לענות ע"ז תשובה.אליהו בן עמרם כתב:כנ"ל אוכלים מכל הבא ליד. בבית של כל אחד יש "מדפסות" לייצור מזון מלאכותי שמרכיבים כל דבר, כולל מעדני חזיר שרצים ורמשים, בשר בחלב. הכל מיוצר מלאכותית מרצפים גנטיים והכלאותיהם.
דבר שאינו חזיר ואינו בשר בחלב אלא רק בטעם בשר וחלב או חזיר לכאורה אין איסור גמור אמנם יש מקום לגזור אטו בשר חזיר.אליהו בן עמרם כתב:אין תרומות, אין מעשרות ואין גם שביעית. כי בכלל אין עבודת קרקע. הכל מלאכותי.
כנ"לאליהו בן עמרם כתב:העסקים נעשים שלא בדרך מקח וממכר, ולא עוברות סחורות מיד ליד, וגם לא כספים.
מה כן?? אם צורת המקח וממכר משתנה וכולם נוהגים בה אז זה דרך מקח וממכר.אליהו בן עמרם כתב:אפילו הגנבים "עובדים" אחרת. הם מנכסים לעצמם (בטרמינולוגיה של העתיד) קניינים רוחניים למיניהם (ואפילו מסתמכים על פוסקים מוסמכים מן העבר... ששללו כל איסור מגזילת "קניין רוחני")
קניין רוחני הרי הוא נידון ועומד ואין סיבה שישתנה.(לא כ"כ ברור המשפט "מנכסים לעצמם (בטרמינולוגיה של העתיד) קניינים רוחניים למיניהם")אליהו בן עמרם כתב:האנשים כבר לא משננים כלום. במוחם שתול רכיב ננומטרי הכולל את כל "אוצר החכמה" כולל יכולות סברא ויכוח וגם הכרעה.
מה רע ??? הלוואי עלינו מהרה! כשלא צריך לשנן יש זמן לחשוב...
הפשטן כתב:אליהו בן עמרם כתב:ונפשם בשאלתם: מה העצה למציאות כזאת?
לא ברור לי מה הבעייה מעיקרא.
בן סורר ומורה, לא היה ולא עתיד להיות (לפחות למ"ד), ואעפ"כ דנים בשאלה האם מותר או אסור להורגו במקרה פלוני או פלמוני. כיו"ב נאמר על עיר הנידחת.
וגם דנים במצוות שהיו רק במדבר, כגון המצוות של שבעת ימי המילואים, וכן "אל תקרבו אל אשה", "סקל יסקל או ירה יירה", והאיסור שהוטל על בנות צלפחד להינשא לבני שבט אחר, וכדומה.
עד היום לומדים את סדר קדשים (לא רק מסכת חולין ופרק התכלת), ולא רק בגלל שלעתיד לבוא הכול יהיה הלכה למעשה כשיבנה ביהמ"ק, אלא בעיקר בגלל שהמצוות של התורה נצחיות, למרות שהמציאות החומרית עצמה אינה נצחית אלא משתנה כל הזמן, וגם עשויה להתבטל לגמרי, כגון אחרי האלף השביעי, ומה תגיד אז? האם יפסיקו ללמוד תורה? והרי התורה נצחית, ולומדים אותה גם בעולם הבא (לא כדי לקיים מצוות ת"ת אלא כי התורה נצחית).
אליהו בן עמרם כתב:השאלה היא כיצד נפסוק להלכה בשאלות מציאותיות מתחדשות, וכפי שניסיתי להציג ולבאר לעייל
הפשטן כתב:אותו דבר לגבי בשר מלאכותי: הגדר ההלכתי של בשר נופל תחת הכלל ההלכתי "היוצא מן הטהור טהור והיוצא מן הטמא טמא". לכן, אם את הבשר המלאכותי גידלו (במעבדה) מתוך בשר טבעי, אז גם הבשר המלאכותי הוא בשרי (טהור או טמא תלוי בבשר הטבעי שממנו גידלו את הבשר המלאכותי), אבל אם חומר הגלם שממנו גידלו (במעבדה) את הבשר המלאכותי הוא פרווה, אז גם הבשר המלאכותי הוא פרווה.
מהיכי תיתי לאסור את מה שאינו נופל תחת הגדר ההלכתי המקורי שאוסר?
ואפשר לפלפל עוד למה שחקר הגה"ק בעל דעת קדושים זי"ע בנוגע לפת שחרית אם אדם יוצא חובתו על ידי אמירת מזמורי תהלים אשר כמו חלב ודשן תשבע נפשי כאשר שפתי רננות יהלל פי [תהלים ס"ג ו'], ולפי זה במי ששבע נפשו מחידושי תורה יתכן שיוצא בזה גם מצות סעודה ושמחת יום טוב.
הפשטן כתב:אליהו בן עמרם כתב:השאלה היא כיצד נפסוק להלכה בשאלות מציאותיות מתחדשות, וכפי שניסיתי להציג ולבאר לעייל
נבדוק האם המציאות החדשה נופלת תחת הגדר ההלכתי של האיסור המקורי שבתורה. אם אינו נופל, אז אין לאסור.
למשל, בימינו אין ביהמ"ק, ולכן אין מה לאסור לפגל, וזה נובע מעצם הגדר ההלכתי של פיגול.
אותו דבר לגבי בשר מלאכותי: הגדר ההלכתי של בשר נופל תחת הכלל ההלכתי "היוצא מן הטהור טהור והיוצא מן הטמא טמא". לכן, אם את הבשר המלאכותי גידלו (במעבדה) מתוך בשר טבעי, אז גם הבשר המלאכותי הוא בשרי (טהור או טמא תלוי בבשר הטבעי שממנו גידלו את הבשר המלאכותי), אבל אם חומר הגלם שממנו גידלו (במעבדה) את הבשר המלאכותי הוא פרווה, אז גם הבשר המלאכותי הוא פרווה.
מהיכי תיתי לאסור את מה שאינו נופל תחת הגדר ההלכתי המקורי שאוסר?
אותו דבר לגבי דיני חושן משפט. למשל הזכרת "סחורות עתידיות": ברור שדנים בהן לפי הכלל ההלכתי "אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם".
וכך לגבי כל עניין ועניין ששאלת.
ואם תאמר שלא תמיד קל לברר מהו הגדר הההלכתי המקורי של התורה, א"כ אין בשאלתך כל חדש, כי כבר הגמ' מלאה דיונים על הגדר ההלכתי של כל מצוה ומצוה שבתרי"ג מצוות, וגם כל ספרי הפוסקים מלאים מזה. מה לי כאשר הגמ' מנסה לברר את גדר איסור פיגול, ומה לי אם מנסים לברר בימינו את הגדר ההלכתי של "בשר" או של "סחורה". אין כל חדש תחת השמש בכל הדיונים האלה ושכמותם, וכבר היו לעולמים, ולכן אינני מוצא מקום לכנותם "בידיוניים".
אליהו בן עמרם כתב:אך אם הפעולות שיומצאו יצאו מכלל סגירת מעגל חשמלי, ויבוססו על טכנולוגיות חדשניות שיהיה קשה לאסרן, כי אין בידינו לגזור גזירות חדשות.
אליהו בן עמרם כתב:א"כ חלילה נמצאת שבת נעשית כחול.
אליהו בן עמרם כתב:וא"כ יווצר חלילה מצב בו איש הישר בעיניו יעשה (ותלוי רק ב"מוסריות" האישית של כל אחד ואחד....שזה ממש לא דרכה של תורה), למרות שבעיני "בעל הבית פשוט" זהו גזל לכל דבריו, ומאי שנא זה מזה, ומ"מ רק בגלל שעל פי הגדרים המוכרים לנו לא נוכל לדמות מילתא למילתא, תשרור אנדרלומסיה חלילה.
אליהו בן עמרם כתב:א. זאת לא 'שמחה' גדולה...כלומר חלק ניכר מאבלות החורבן נעוץ בביטול המציאות ההלכתית הזאת. וא'כ לשם פנינו מועדות גם בענין שבת?
אליהו בן עמרם כתב:ב. קשה לי להתייחס למצב של 'חד חרוב' כבר השוואה לשאלות ששאלתי. ולו בגלל שאיני חושב שהצורך שלנו למצוות מעשיות בשית אלפי שנין דומה לחידוש המצב המיוחד של החד חרוב.
אליהו בן עמרם כתב:ג. דווקא מסיבת גזירת מוקצה חזינן שחז'ל חששו מהפיכת השבת לחול. ואולי (במודגש) זהו גם השורש להשתדל לאסור חשמל בשבת. ומכאן שרבותינו כן חששו מהפיכת השבת לחול והחמצת מטרתה כפי שהם קיבלוה.
אליהו בן עמרם כתב:ד. גם בדברי רבינו הרמבן על הפסוק ועשית הישר והטוב נראה שהוא לומד בתוה'ק יסוד כולל ומקיף בדיני ממונות. כמין 'רוח הדברים'. וזה אמור אולי להנחות אותנו כללית מה הכיוון על אף שיקשה עלינו לדמות מילתא למילתא בין המציאות המסחרית המתחדשת לבין אופן המסחר בחז'ל.
הפשטן כתב:אליהו בן עמרם כתב:א. זאת לא 'שמחה' גדולה...כלומר חלק ניכר מאבלות החורבן נעוץ בביטול המציאות ההלכתית הזאת. וא'כ לשם פנינו מועדות גם בענין שבת?
אה"נ, כשם שלא היתה 'שמחה' גדולה כשחרב ביהמ"ק והתבטלה המציאות המאפשרת את מצוות חטאת ואשם, כך אין 'שמחה' גדולה כאשר יהודים עושים פרוזבול שמבטל את המציאות המאפשרת את מצוות שמיטת כספים בשביעית, וכך אין 'שמחה' גדולה כאשר יהודים עוברים להתגורר בצפון סיביר ששם מתבטלת המציאות המאפשרת את מצוות השבת (כי שם השמש לא שוקעת בקיץ ולא זורחת בחורף), ולא תהיה 'שמחה' גדולה אם וכאשר יהודים יעברו להתגורר על הירח (ששם ודאי אין שבת), או כאשר בני אדם יתחילו לבצע את כל פעולותיהם בכוח המחשבה בלבד באופן שלא יאפשר לאוסרן בשבת (אפילו בארץ ישראל ולא רק על הירח או בסיביר).אליהו בן עמרם כתב:ב. קשה לי להתייחס למצב של 'חד חרוב' כבר השוואה לשאלות ששאלתי. ולו בגלל שאיני חושב שהצורך שלנו למצוות מעשיות בשית אלפי שנין דומה לחידוש המצב המיוחד של החד חרוב.
אבל אתה מתעלם מכך, שהמציאות העתידנית שאתה מתאר (למשל כשכל הפעולות תיעשנה בכוח המחשבה בלבד), צפויה להתרחש פחות או יותר כשנתקרב ממש אל קו הגבול שבין האלף השישי לאלף השביעי, ואולי זה חלק מהעניין (כלומר אולי זה חלק מהתכנית המקורית של בורא העולם).אליהו בן עמרם כתב:ג. דווקא מסיבת גזירת מוקצה חזינן שחז'ל חששו מהפיכת השבת לחול. ואולי (במודגש) זהו גם השורש להשתדל לאסור חשמל בשבת. ומכאן שרבותינו כן חששו מהפיכת השבת לחול והחמצת מטרתה כפי שהם קיבלוה.
מי שהיה מוסמך לגזור על מוקצה, הוא הסנהדרין, אבל בימינו חל הכלל (שהוזכר על ידיך), שאיננו גוזרים גזירות מדעתנו.
לגבי החשמל, לענ"ד החזו"א אסר את החשמל רק משום שהגיע למסקנה שזה חלק מהגדר ההלכתי המקורי של מלאכת בונה. אילולי הגיע למסקנה הזאת, לא היה מעלה על דעתו לאסור את החשמל מדאורייתא רק כדי לא להפוך את השבת לחול, כי זאת לא סיבה מספקת לאסור את החשמל מדאורייתא.אליהו בן עמרם כתב:ד. גם בדברי רבינו הרמבן על הפסוק ועשית הישר והטוב נראה שהוא לומד בתוה'ק יסוד כולל ומקיף בדיני ממונות. כמין 'רוח הדברים'. וזה אמור אולי להנחות אותנו כללית מה הכיוון על אף שיקשה עלינו לדמות מילתא למילתא בין המציאות המסחרית המתחדשת לבין אופן המסחר בחז'ל.
אני מסכים שדבריי (שההלכה דואגת רק לקיום רצונו יתברך שנשמור את מצוותיו לפי גידרן ההלכתי המקורי), לא נאמרו אליבא דדעת הרמב"ן אלא אליבא דדעת הרמב"ם.
אליהו בן עמרם כתב:א. אי אפשר לטעון בעת ועונה אחת שהתמעטות המצוות המעשיות הינה "חורבן" כחורבן בית מקדשנו יבנה במהירה, ומצד שני שזה אולי תחילת או אמצע תהליך אידילי של "החד חרוב". לפי מה שקניתי בעניותי, עידן ה"חד חרוב" הינו עליה והזדככות ולא ירידה חלילה.
אליהו בן עמרם כתב:ב. שונות הדוגמאות של שבת על הירח או בסיביר מנידון דידן. אתה מדבר על מקום שאין בו "יום" כזה שראוי להקרא שביעי או שבת - עפ"י ההגדרה ההלכתית, ואילו אני מדבר על מקום שיום השבת/השביעי נשאר כתחילה אלא שנתרוקן מכל תוכן מצוותי, ונעשה כחול לכל דבריו.
אליהו בן עמרם כתב:שעל זה כבר מצאנו שחז"ל "נלחמו בזה", כלומר אין זה כשורה.
אליהו בן עמרם כתב:ג. נכון ואין ספק, שרבינו החזו"א זצ"ל חידש את שחידש רק משום שחידש הבנה בקשר שבין "בונה" ל"חשמל".
אליהו בן עמרם כתב:אך האם אין זו סיבה "לחפש" מקור לאיסור? כמו שיש לפעמים סיבות "לחפש" מקור להיתר - כעגונות לדוגמא?
אליהו בן עמרם כתב:ד. לאיזה מקור ברמב"ם התכוון מר בדיוק בסוף דבריו?
אליהו בן עמרם כתב:ה. ועל כולנה - מה שמציק הוא שרק בגלל שחלילה "לא נמצא" לדמות מילתא למילתא ואין בידינו לגזור גזירות - נחמיץ חלילה את "רוח הדברים" שהתורה רצתה למנוע בדיני חו"מ "איש את רעהו חיים בל...", וכן על זה הדרך בשבת וכו' וכו' (ולא אטחן שוב קמח טחון)
יעקב_ב. כתב:אני לא יודע מה הנידון הגדול מה יעשו בכל מיני אופנים, החידושים הטכנולוגיים הם לא דבר חדש בכלל, והמהפכה המודרנית התחילה כבר לפני מאתיים שנה, ובכלל, כיום מי שרוצה לדעת הלכה למעשה בדברים טכניים, אין לו כמעט מה לפתוח שולחן ערוך ומשנה ברורה, שמדברים על אורח החיים הישן, ולא לחינם יש תפוצה היסטרית לספרים מסוג שש"כ, ארחות שבת, משנה ברורה דרשו, בגלל שבאמת רוב הלכות מלאכות שבת שבשולחן ערוך והמשנה ברורה, אינן נוגעות כלל לדורנו.
ומה שקורה בדרך כלל בשנים האחרונות בנידונים מעין אלו, הוא שה"גדולים" כותבים פסק בצורה של הלכה למשה מסיני, וכולם שומעים להם. וא"כ כך זה ימשיך, ואין שום סיבה לחשוב שזה ישתנה. כך זה לגבי 'היתר מכירה' שאיסור גמור לדון בו בכלל, כך זה לגבי מקררים בשבת, שיש תעמולה אדירה שצריך מקררים והתקנים דוקא של 'משמרת השבת', בגלל שיש כל מיני שינויים חשמליים, ואף אחד לא ידבר ח''ו על זה שבכל מקרה שפותחים מקרר או שנכנסים לחדר שיש בו מזגן, המנוע צורך יותר חשמל ויש בו שינויים חשמליים, כך זה גם לגבי התוכנית חסכון של הילדים, שיש שטיפת מח בקשר לכך שחייבים לעשות מסלול כשר, ואם לא, ילדינו הרכים בני השנה נמצאים עוברים רח"ל באיסור רבית מדאורייתא ושאר איסורים, וא"כ ודאי שצורת פסיקה זו תמשיך, וכל הצדדים יהנו.
יעקב_ב. כתב:אני לא יודע מה הנידון הגדול מה יעשו בכל מיני אופנים, החידושים הטכנולוגיים הם לא דבר חדש בכלל, והמהפכה המודרנית התחילה כבר לפני מאתיים שנה, ובכלל, כיום מי שרוצה לדעת הלכה למעשה בדברים טכניים, אין לו כמעט מה לפתוח שולחן ערוך ומשנה ברורה, שמדברים על אורח החיים הישן, ולא לחינם יש תפוצה היסטרית לספרים מסוג שש"כ, ארחות שבת, משנה ברורה דרשו, בגלל שבאמת רוב הלכות מלאכות שבת שבשולחן ערוך והמשנה ברורה, אינן נוגעות כלל לדורנו.
ומה שקורה בדרך כלל בשנים האחרונות בנידונים מעין אלו, הוא שה"גדולים" כותבים פסק בצורה של הלכה למשה מסיני, וכולם שומעים להם. וא"כ כך זה ימשיך, ואין שום סיבה לחשוב שזה ישתנה. כך זה לגבי 'היתר מכירה' שאיסור גמור לדון בו בכלל, כך זה לגבי מקררים בשבת, שיש תעמולה אדירה שצריך מקררים והתקנים דוקא של 'משמרת השבת', בגלל שיש כל מיני שינויים חשמליים, ואף אחד לא ידבר ח''ו על זה שבכל מקרה שפותחים מקרר או שנכנסים לחדר שיש בו מזגן, המנוע צורך יותר חשמל ויש בו שינויים חשמליים, כך זה גם לגבי התוכנית חסכון של הילדים, שיש שטיפת מח בקשר לכך שחייבים לעשות מסלול כשר, ואם לא, ילדינו הרכים בני השנה נמצאים עוברים רח"ל באיסור רבית מדאורייתא ושאר איסורים, וא"כ ודאי שצורת פסיקה זו תמשיך, וכל הצדדים יהנו.
אוצר החכמה כתב:יעקב_ב. כתב:אני לא יודע מה הנידון הגדול מה יעשו בכל מיני אופנים, החידושים הטכנולוגיים הם לא דבר חדש בכלל, והמהפכה המודרנית התחילה כבר לפני מאתיים שנה, ובכלל, כיום מי שרוצה לדעת הלכה למעשה בדברים טכניים, אין לו כמעט מה לפתוח שולחן ערוך ומשנה ברורה, שמדברים על אורח החיים הישן, ולא לחינם יש תפוצה היסטרית לספרים מסוג שש"כ, ארחות שבת, משנה ברורה דרשו, בגלל שבאמת רוב הלכות מלאכות שבת שבשולחן ערוך והמשנה ברורה, אינן נוגעות כלל לדורנו.
ומה שקורה בדרך כלל בשנים האחרונות בנידונים מעין אלו, הוא שה"גדולים" כותבים פסק בצורה של הלכה למשה מסיני, וכולם שומעים להם. וא"כ כך זה ימשיך, ואין שום סיבה לחשוב שזה ישתנה. כך זה לגבי 'היתר מכירה' שאיסור גמור לדון בו בכלל, כך זה לגבי מקררים בשבת, שיש תעמולה אדירה שצריך מקררים והתקנים דוקא של 'משמרת השבת', בגלל שיש כל מיני שינויים חשמליים, ואף אחד לא ידבר ח''ו על זה שבכל מקרה שפותחים מקרר או שנכנסים לחדר שיש בו מזגן, המנוע צורך יותר חשמל ויש בו שינויים חשמליים, כך זה גם לגבי התוכנית חסכון של הילדים, שיש שטיפת מח בקשר לכך שחייבים לעשות מסלול כשר, ואם לא, ילדינו הרכים בני השנה נמצאים עוברים רח"ל באיסור רבית מדאורייתא ושאר איסורים, וא"כ ודאי שצורת פסיקה זו תמשיך, וכל הצדדים יהנו.
פנו אלי בבקשה למחוק את ההודעה החצופה הזאת. והיא אכן כתובה בסגנון חצוף.
אבל אני חושב שאדרבה ראוי לומר שזה שקר וכזב.
יש דיון בנושאים הלכתיים כולל דיונים מפורשים על כל הנושאים שהעלה הכותב.
נכון שיש בציבור הרחב, כדרכו של כל ציבור, הצמדות לדעה אחת עיקרית כמעט בכל תחום ואלו שאינם יודעים חושבים תמיד שאין שום דעה אחרת. אבל בבית המדרש שהוא המקום הראוי לברר דברים עולים דיונים במאמרים שונים.
יתכן שיש מקום לשיפור בכל מיני פרטים בתרבות הדיון וקבלת סברת האחר אבל זה תמיד נכון.
כמו כן צריך לבדוק באיזה רמה של רב ובאיזה רמה של קונטרס הדיונים הללו כתובים, למה פעם החתם סופר ורבי עקיבא איגר יכלו לכתוב תשובה ארוכה ומנומקת, והיום רק דיינים סוג ג' צריכים לכתוב תשובות מסוג זה?
אליהו בן עמרם כתב:אגב אורחיה עלתה אחת מהנקודות הכואבות. שטמונות בנושא זה.
אם חלילה ירבו התמהים על מקורן של הלכות חדשות ויחושו שמא תלושות הנה ממקורן חלילה, עלולים אנו להתמודד עם תופעה נרחבת חדשה...וד'ל
אוצר החכמה כתב:הטענה של מגמתיות אין לה מקום. תמיד היתה תופעה שהמחמיר כתב בעיקר את סברותיו להחמיר והמיקל כתב להקל והדרך לראות את כל הצדדים היא לראות את דעת המחמיר ואת דעת המיקל.
לא ידוע לי על תופעה כזו, פוסק שרצה לפסוק הלכה ביושר, הביא את כל הצדדים לקולא ולחומרא, דחה את הטעמים להקל, וביסס את הטעמים להחמיר. מי שמביא רק את הטעמים להחמיר, כותבים עליו הפוסקים האחרונים 'ואישתמיטתיה גמרא פלונית שנאמר בה כך וכך, או פוסק פלוני שאמר כך וכך'.
לעצם הטענות.
בעניין היתר מכירה. היה דיון ארוך על זה והחזון איש האריך בסברתו להחמיר. כנראה שאין הרבה מה לדון על זה עתה מעבר לדיון הקדום אז מה העניין
יש כאלו שטוענים שבהחלט יש מה לדון על זה עתה, וההיתר הוא יותר מבוסס מאי פעם, האם קובץ מכובד יסכים להביא את דברי הטוען להקל, או שיש להוציא את ספריו מהבית?.משל למה הדבר דומה (קצת כמובן לא ממש) שתתלונן שאין היום מי שמתווכח על נושא שנחלקו בעל המאור והרמב"ן ואנחנו נוהגים כהרמב"ן. כי אין לנו מה להוסיף על הראשונים שדנו כבר בזה
ממש לא דומה, גם על מחלוקת הראשונים ישנם ראיות חדשות וכתבי יד שמתגלים שאפשר להביא מהם ראיה, אך זה לא יועיל כי הפוסקים במשך מאות שנים אמרו את דברם, אך אם החזו"א אומר עדיין אפשר לחלוק עליו ולדון בדבר [כמובן שיש כאלו שסוברים שאסור לחלוק עליו, אך אנו לא מבית מדרשם]..אבל הנה על קו התאריך עדיין יש מתדיינים ומתווכחים . לענ"ד הם לא צודקים ולא ברור מה הם רוצים אבל דיון יש
גם כאן השאלה האם דיון בפורום אוצר החכמה או בקובץ חצי גבורים נחשב דיון, ואם מי שינהג ביפן שלא כדעת החזו''א לא יחשב מחלל שבת.כמו כן צריך לבדוק באיזה רמה של רב ובאיזה רמה של קונטרס הדיונים הללו כתובים, למה פעם החתם סופר ורבי עקיבא איגר יכלו לכתוב תשובה ארוכה ומנומקת, והיום רק דיינים סוג ג' צריכים לכתוב תשובות מסוג זה?.לא ברור מה אתה רוצה בזה. גם היום הדרך העיקרית לכתוב היא תשובות מנומקות. ורוב הפוסקים מפרסמים ספריהם מי יותר ומי פחות כמו שהיה תמיד שהיו מרבים וממעיטים.
מלבד שני חריגים.
הגרח"ק שמלבד ספריו הרבים בהם נימק את טעמו לא מוכן להאריך בתשובותיו.
והשיטה שהולכים לרבנים כולם ואוספים מהם תשובות למעשה ומדפיסים אותם בספרים. זה שינוי שנובע בעיקרו מהתפתחות התחבורה והתקשורת. מה שמאפשר לכל אחד לרוץ לכל הרבנים ולאסוף תשובות ולהדפיס אותם. גם בעיני זה לא מוצא חן. אבל הקב"ה הוא זה שיצר את השינוי המציאותי ואולי עם הזמן אנשים יבינו שזה לא מתקבל על הדעת וישתנה
אני לא רואה שעם הזמן אנשים מבינים שזה לא מתקבל על הדעת, וכיום לא יוצא ספר הלכה ראוי לשמו בלי תשובות מגדולי הפוסקים. ואם רק היו משאירים את התשובות בספרים ניחא, אך אם ת"ח שבירר הלכה פלונית יצא לו אחרת, מיד כולם יקומו עליו 'חולק על גדולי הדור'.אולי במקום לטעון טענות כלליות כאלה תתן דוגמאות אמיתיות. לא נושאים אלא ספרי תשובות שדנין בדבר ויש לך תלונה עליהם ונראה הכצעקתה.
[
יעקב_ב. כתב:אוצר החכמה כתב:הטענה של מגמתיות אין לה מקום. תמיד היתה תופעה שהמחמיר כתב בעיקר את סברותיו להחמיר והמיקל כתב להקל והדרך לראות את כל הצדדים היא לראות את דעת המחמיר ואת דעת המיקל.
לא ידוע לי על תופעה כזו, פוסק שרצה לפסוק הלכה ביושר, הביא את כל הצדדים לקולא ולחומרא, דחה את הטעמים להקל, וביסס את הטעמים להחמיר. מי שמביא רק את הטעמים להחמיר, כותבים עליו הפוסקים האחרונים 'ואישתמיטתיה גמרא פלונית שנאמר בה כך וכך, או פוסק פלוני שאמר כך וכך'.
לעצם הטענות.
בעניין היתר מכירה. היה דיון ארוך על זה והחזון איש האריך בסברתו להחמיר. כנראה שאין הרבה מה לדון על זה עתה מעבר לדיון הקדום אז מה העניין
יש כאלו שטוענים שבהחלט יש מה לדון על זה עתה, וההיתר הוא יותר מבוסס מאי פעם, האם קובץ מכובד יסכים להביא את דברי הטוען להקל, או שיש להוציא את ספריו מהבית?.משל למה הדבר דומה (קצת כמובן לא ממש) שתתלונן שאין היום מי שמתווכח על נושא שנחלקו בעל המאור והרמב"ן ואנחנו נוהגים כהרמב"ן. כי אין לנו מה להוסיף על הראשונים שדנו כבר בזה
ממש לא דומה, גם על מחלוקת הראשונים ישנם ראיות חדשות וכתבי יד שמתגלים שאפשר להביא מהם ראיה, אך זה לא יועיל כי הפוסקים במשך מאות שנים אמרו את דברם, אך אם החזו"א אומר עדיין אפשר לחלוק עליו ולדון בדבר [כמובן שיש כאלו שסוברים שאסור לחלוק עליו, אך אנו לא מבית מדרשם]..אבל הנה על קו התאריך עדיין יש מתדיינים ומתווכחים . לענ"ד הם לא צודקים ולא ברור מה הם רוצים אבל דיון יש
גם כאן השאלה האם דיון בפורום אוצר החכמה או בקובץ חצי גבורים נחשב דיון, ואם מי שינהג ביפן שלא כדעת החזו''א לא יחשב מחלל שבת.כמו כן צריך לבדוק באיזה רמה של רב ובאיזה רמה של קונטרס הדיונים הללו כתובים, למה פעם החתם סופר ורבי עקיבא איגר יכלו לכתוב תשובה ארוכה ומנומקת, והיום רק דיינים סוג ג' צריכים לכתוב תשובות מסוג זה?.לא ברור מה אתה רוצה בזה. גם היום הדרך העיקרית לכתוב היא תשובות מנומקות. ורוב הפוסקים מפרסמים ספריהם מי יותר ומי פחות כמו שהיה תמיד שהיו מרבים וממעיטים.
מלבד שני חריגים.
הגרח"ק שמלבד ספריו הרבים בהם נימק את טעמו לא מוכן להאריך בתשובותיו.
והשיטה שהולכים לרבנים כולם ואוספים מהם תשובות למעשה ומדפיסים אותם בספרים. זה שינוי שנובע בעיקרו מהתפתחות התחבורה והתקשורת. מה שמאפשר לכל אחד לרוץ לכל הרבנים ולאסוף תשובות ולהדפיס אותם. גם בעיני זה לא מוצא חן. אבל הקב"ה הוא זה שיצר את השינוי המציאותי ואולי עם הזמן אנשים יבינו שזה לא מתקבל על הדעת וישתנה
אני לא רואה שעם הזמן אנשים מבינים שזה לא מתקבל על הדעת, וכיום לא יוצא ספר הלכה ראוי לשמו בלי תשובות מגדולי הפוסקים. ואם רק היו משאירים את התשובות בספרים ניחא, אך אם ת"ח שבירר הלכה פלונית יצא לו אחרת, מיד כולם יקומו עליו 'חולק על גדולי הדור'.אולי במקום לטעון טענות כלליות כאלה תתן דוגמאות אמיתיות. לא נושאים אלא ספרי תשובות שדנין בדבר ויש לך תלונה עליהם ונראה הכצעקתה.
[
אם כעת, שלא כתבתי שמות מסוימים שכתבו סברות מסוימות שלא מתקבלות על הדעת, רצו למחוק את דברי על החוצפה שבהם, עאכו"כ אם אביא שמות ואדון בהם...
לא ידוע לי על תופעה כזו, פוסק שרצה לפסוק הלכה ביושר, הביא את כל הצדדים לקולא ולחומרא, דחה את הטעמים להקל, וביסס את הטעמים להחמיר. מי שמביא רק את הטעמים להחמיר, כותבים עליו הפוסקים האחרונים 'ואישתמיטתיה גמרא פלונית שנאמר בה כך וכך, או פוסק פלוני שאמר כך וכך'.
הביא את כל הצדדים דחה את הסיבות להקל וביסס את הטעמים להחמיר.
אוצר החכמה כתב:אליהו בן עמרם כתב:אגב אורחיה עלתה אחת מהנקודות הכואבות. שטמונות בנושא זה.
אם חלילה ירבו התמהים על מקורן של הלכות חדשות ויחושו שמא תלושות הנה ממקורן חלילה, עלולים אנו להתמודד עם תופעה נרחבת חדשה...וד'ל
אני טמבל ולא הבנתי את הרמז אולי תוכל לבאר
אוצר החכמה כתב:אני חולק על דבריך מכל וכל. אין רשות לאף אחד מגדול ועד קטן לשנות דבר אחד מדברי תורה משיקולים זרים וכל שיקול שאינו הסיבה התורנית עצמה הוא שיקול זר.
החזון איש סבר שחשמל הוא באמת מלאכה והיה מסתבר לו באמת שזה בונה. וחס ושלום לומר שסבר שראוי לאסור את החשמל כדי שישמר צביון השבת ולכן המציא שזה בונה.
יכול מישהו אחר לסבור שאינו מלאכה דאורייתא אבל אסור משום עובדין דחול אבל גם זה לא מסיבות זרות אלא כי יש הגדרה שנקראת עובדין דחול ולדעתו חשמל בכלל זה.
יכולים גם חכמי ישראל לבא ולומר שהדבר מותר אבל הם גוזרים עליו כעין גזירת קטניות ואז נצטרך לדון אם יש אפשרות בדורינו לגזור. אבל לעולם לא לשנות אפילו דבר קטן מדברי סופרים משיקול זר.
(יש מקרים שאומרים לפי שעה שדבר אסור מטעם פלוני אע"פ שאינו כן ועל זה יש אריכות בפוסקים וגם כאן דנו בזה, אבל שם החכמים יודעים שאינו כן והעניין הוא רק לאפרושי מאיסורא את ע"ה שאינם פורשים מהטעם הנכון ואינוו שייך כלל לטענתך).
אליהו בן עמרם כתב:כי אני לא טוען חלילה ואפילו לא מהרהר שרבינו החזו'א 'המציא' משהו שלא יצא לו מתוך הבנתו בסוגיות.
אבל זה לא אומר שרצון לאסור כי להשקפתו אי אפשר להתיר זאת, זה דבר שכל כך מופקע מהמציאות.
אליהו בן עמרם כתב:דווקא לכנות את ה'השקפה' הזאת שהולכת יד ביד עם העיגון ההלכתי כ'שיקול זר' היא עלולה לענ'ד להוות פתח לפריצים שיחללוה. (ובמפורש אין כוונתי כלל וכלל אליך). כי הם עלולים לתלות טיעונם ב'השקפה' בלבד....
אליהו בן עמרם כתב:ולמה צריך לחפש היתרים? כדי לחזק את שומרי השמיטה. כלומר נכנס כאן גם גורם השקפתי.
אליהו בן עמרם כתב:וכן בעגונות שמחפשים היתרים.
אליהו בן עמרם כתב:עובדין דחול לדוגמא.
פרי יהושע כתב:אין שום ספק שהחזו"א בדברו על בונה בעניין חשמל, חיפש הנמקה הלכתית למה שכולם ראו כדבר מובן מאליו שחשמל אסור מהתורה אבל לא ידעו למה ובפרט כמובן מכשירים חשמלים, [והוא גם אמר כך מפורשות לתמידו הד"ר, כפי שסיפר הלה לבראון], וכן בשביעית הלא ברור כשמש שכל קולותיו לחקלאים והחמרתו לצרכנים הייתה כדי ליצור "שביעית" בזמנינו כדי שלא תשכח, ובזה ראה עצמו ממשיך לכל חכמי ישראל שבכל דור שהעמידו התורה לפי הכללים ההלכתיים כמו תקנת פרוזבול וכדו', ומי שלא מודה בבסיס הזה של החזו"א, אינו יודע במחילה מה שהוא שח!!
הפשטן כתב:פרי יהושע כתב:אין שום ספק שהחזו"א בדברו על בונה בעניין חשמל, חיפש הנמקה הלכתית למה שכולם ראו כדבר מובן מאליו שחשמל אסור מהתורה אבל לא ידעו למה ובפרט כמובן מכשירים חשמלים, [והוא גם אמר כך מפורשות לתמידו הד"ר, כפי שסיפר הלה לבראון], וכן בשביעית הלא ברור כשמש שכל קולותיו לחקלאים והחמרתו לצרכנים הייתה כדי ליצור "שביעית" בזמנינו כדי שלא תשכח, ובזה ראה עצמו ממשיך לכל חכמי ישראל שבכל דור שהעמידו התורה לפי הכללים ההלכתיים כמו תקנת פרוזבול וכדו', ומי שלא מודה בבסיס הזה של החזו"א, אינו יודע במחילה מה שהוא שח!!
מתוך דבריך לא ברור, לאיזו עמדה מתוך שתי אלה שהובאו כאן, אתה מתנגד.
עמדה אחת היא, שהחזו"א סבר, שאיסורו של החשמל בשבת קיים ועומד כבר מאז מעמד הר סיני.
עמדה שנייה היא, שהחזו"א סבר, שמי שהיה נצמד אך ורק לכללי ל"ט מלאכות שניתנו בסיני, לא היה יכול לאסור את החשמל. הטלת איסור על החשמל בשבת, נובעת מאיזושהי השקפה (מחוץ להלכה נטו) של החזו"א לגבי תפקיד השבת בעם ישראל, אלא שהחזו"א לא רצה לפרסם שהאיסור מבוסס על נימוק של השקפה, לכן באופן מאולץ אמר שהנימוק הוא מלאכת בונה, בעוד שהאמת היא, שאילו התעלמנו מההשקפה (החוץ-הלכתית) הנ"ל של החזו"א לגבי תפקיד השבת בעם ישראל אז לא היינו מצליחים לאסור את החשמל.
אגב, אותו הדבר לגבי פרוזבול.
עמדה אחת היא, שריב"ז סבר, שההיתר של "המוסר שטרותיו לבית דין" קיים ועומד מאז מעמד הר סיני (כי דין שמיטת כספים ניתן בסיני כדי לחול רק על אנשים פרטיים ולא על בתי דין).
עמדה שנייה היא, שריב"ז סבר, שמי שהיה נצמד אך ורק לכללי שמיטת כספים שניתנו בסיני, לא היה יכול לפטור את המוסר-שטרותיו לבית דין מלשמוט את חובו. הפטור של המוסר שטרותיו לבית דין, נובע מאיזושהי השקפה (מחוץ להלכה נטו) של ריב"ז לעודד את העשירים להלוות לעניים, אלא שריב"ז לא רצה לפרסם שהפטור מבוסס על נימוק של השקפה, לכן באופן מאולץ אמר שהנימוק הוא שמצוות שמיטת כספים חלה רק על אנשים פרטיים ולא על בתי דין, בעוד שהאמת היא, שאילו התעלמנו מההשקפה (החוץ-הלכתית) הנ"ל של ריב"ז לעידוד העשירים להלוות לעניים, אז לא היינו מצליחים לפטור את המוסר שטרותיו לבית דין מלשמוט את חובו.
הפשטן כתב:אליהו בן עמרם כתב:כי אני לא טוען חלילה ואפילו לא מהרהר שרבינו החזו'א 'המציא' משהו שלא יצא לו מתוך הבנתו בסוגיות.
אבל זה לא אומר שרצון לאסור כי להשקפתו אי אפשר להתיר זאת, זה דבר שכל כך מופקע מהמציאות.
התחלת טוב ("מתוך הבנתו בסוגיות"), אז למה לא המשכת באותו קו, אלא עברת במפתיע אל "השקפתו"?
במקומך, הייתי מנסח את הסיפא שלך כך: "זה לא אומר שרצון לאסור כי (להשקפתו) [תא"מ, וצ"ל: לפי הבנתו בסוגיות] אי אפשר להתיר זאת, זה דבר שכל כך מופקע מהמציאות".
אבל "השקפתו", מאן דבר שמיה? אין לערבב פיסקי הלכה עם ענייני השקפה. השקפת חב"ד איננה השקפת ליטא, וכיו"ב השקפת הרב עמרם בלוי אינה השקפת החזו"א, וכל כיוצא בכך, וממילא אם חלילה כל אחד יפסוק הלכה לפי "השקפתו" (במקום לפסוק מתוך ספרי הפוסקים הקודמים שגם הם פסקו אך ורק לפי ספרי פוסקים שקדמו להם וחוזר חלילה עד מה שניתן למשה בסיני מדאורייתא ועד מה שנתקן ע"י הסנהדרין מדרבנן), עלולה תורתנו להיעשות לכמה תורות ח"ו, ואז אנה אנו באים?אליהו בן עמרם כתב:דווקא לכנות את ה'השקפה' הזאת שהולכת יד ביד עם העיגון ההלכתי כ'שיקול זר' היא עלולה לענ'ד להוות פתח לפריצים שיחללוה. (ובמפורש אין כוונתי כלל וכלל אליך). כי הם עלולים לתלות טיעונם ב'השקפה' בלבד....
זה בדיוק העניין, שברגע שתולים את פיסקי ההלכה באיזושהי השקפה, אז זה פותח פתח לפריצי עמנו שעלולים גם הם לערוך פיסקי הלכה התלויים באיזושהי השקפה (כמובן לא השקפתנו אלא השקפתם שלהם, למשל "הומניזם, מצפון" וכדומה), ומכאן נפתח פתח להרס של ההלכה. לכן כל כך חשוב שההלכה תישאר טהורה ומזוקקת לפי גידרי מצוות התורה שניתנו למרע"ה בסיני (ולפי גדרי מצוות דרבנן שניתנו ע"י הסנהדרין), מבלי שנערב בזה שום ענייני השקפה, כדי לא לפתוח פתח, שאחריתו מי ישורנו.אליהו בן עמרם כתב:ולמה צריך לחפש היתרים? כדי לחזק את שומרי השמיטה. כלומר נכנס כאן גם גורם השקפתי.
אני לא מוצא כאן שום "גורם השקפתי": כשהחזו"א חיפש התרים לקיבוצים החרדיים, הוא חיפש אך ורק דרכי היתר כאלה שהיו קיימות מלכתחילה בתוך גידרי השמיטה שניתנו למשה בסיני, והרי ברור שגידרי השמיטה הללו שניתנו בסיני לא קשורים לשום ענייני השקפה. אם אני מחפש היתר לאכול פיצה, האם זה אומר שיש לי "השקפה" מיוחדת לאכול פיצה? לא, אלא יש לי אינטרס פרטי, גסטרונומי או קולינרי, לאכול פיצה (שים לב: לא השקפה אלא אינטרס), ואז בשביל לממש את האינטרס הפרטי הזה שלי, אני מחפש קולא בתוך גידרי דיני מאכלות אסורות, אבל הגדרים הללו עומדים וקיימים מאז מעמד הר סיני ולא קשורים לשום השקפה (ולשום אינטרס). אותו דברי לגבי הקיבוצים החרדים: היה להם אינטרס כלכלי להתפרנס מחקלאות ולא מהכולל (שים לב: לא השקפה אלא אינטרס), והחזו"א מצא להם פתח של היתר כדי לממש את האינטרס הכלכלי הזה שלהם, אבל את פתח ההיתר מצא החזו"א אך ורק בתוך גידרי השמיטה הקיימים ועומדים מאז מעמד הר סיני, והם הרי קיימים ועומדים מאז בלי קשר לשום השקפה (ולשום אינטרס).אליהו בן עמרם כתב:וכן בעגונות שמחפשים היתרים.
רצונה של העגונה שלא להישאר לבד, אינו נובע מתוך "השקפה", אלא מתוך אינטרס פרטי (בגמ' נקרא האינטרס הפרטי הזה "טב למיתב טן דו", ואגב הוא קיים גם אצל גויות ולא רק אצל יהודיות), אז העגונה פונה לדיין, אז הוא מוצא לה פתח של היתר לפי גידרי התורה שניתנו במעמד הר סיני (כגון גידרי ספק-ספיקא וחזקה ורוב ועדות וכדומה), והם הרי ניתנו בסיני בלי קשר לשום השקפה (ולשום אינטרס).
זה שהדיין נדרש לטרוח באופן מיוחד כדי למצוא קולא שתאפשר לאותה עגונה לממש את האינטרס הפרטי הנ"ל שלה (יותר משהדיין נדרש לטרוח למצוא קולא שתאפשר לי לאכול פיצה), לא אומר שאת הקולא לטובת העגונה הנ"ל אמור הדיין לחפש בתוך איזושהי השקפה, אלא הוא אמור לטרוח לחפש את הקולא אך ורק בתוך גידרי התורה שניתנו למשה בסיני (כגון גידרי ספק-ספיקא וחזקה ורוב ועדות וכדומה). אם ימצא קולא בתוך הגדרים שניתנו למשה בסיני, מה טוב, ואם גם אחרי טירחה והתאמצות מרובים הוא לא ימצא שום קולא בתוך הגדרים שניתנו למשה בסיני (כגון גידרי ספק-ספיקא וחזקה ורוב ועדות וכדומה), אז העגונה תישאר עגונה ל"ע, ולא תעזור כאן שום "השקפה". ואמנם, אותם גדרים יכולים להועיל גם כדי להקל לאכול פיצה, אלא שלא תמיד קל למצוא אותם, והדיין גם לא מחוייב לטרוח במיוחד למצוא אותם בשביל פיצה, כפי שהוא מחוייב לטרוח למצוא אותם בשביל התרת העגונה.
ואמנם מצינו שלעיתים "בעגונה הקלו", אבל אין הכוונה שהתירו את מה שנאסר למשה בסיני, אלא הכוונה שבמקרה של עגונה העמידו את הדין על מקומו הראשון המותר מן התורה, בעוד שבמקרים אחרים גזרו להחמיר מדרבנן. ומכ"מ רק הסנהדרין מוסמכים לגזור גזירות מדרבנן, ולא אנחנו, כי מוסכם על הכול שבימינו אין גוזרין גזירות מדעתנו.אליהו בן עמרם כתב:עובדין דחול לדוגמא.
עובדין דחול, זה גזירה של חז"ל (חברי הסנהדרין), והרי מוסכם שבימינו אין לגזור גזירות מדעתנו.
הפשטן כתב:פרי יהושע כתב:אין שום ספק שהחזו"א בדברו על בונה בעניין חשמל, חיפש הנמקה הלכתית למה שכולם ראו כדבר מובן מאליו שחשמל אסור מהתורה אבל לא ידעו למה ובפרט כמובן מכשירים חשמלים, [והוא גם אמר כך מפורשות לתמידו הד"ר, כפי שסיפר הלה לבראון], וכן בשביעית הלא ברור כשמש שכל קולותיו לחקלאים והחמרתו לצרכנים הייתה כדי ליצור "שביעית" בזמנינו כדי שלא תשכח, ובזה ראה עצמו ממשיך לכל חכמי ישראל שבכל דור שהעמידו התורה לפי הכללים ההלכתיים כמו תקנת פרוזבול וכדו', ומי שלא מודה בבסיס הזה של החזו"א, אינו יודע במחילה מה שהוא שח!!
מתוך דבריך לא ברור, לאיזו עמדה מתוך שתי אלה שהובאו כאן, אתה מתנגד.
עמדה אחת היא, שהחזו"א סבר, שאיסורו של החשמל בשבת קיים ועומד כבר מאז מעמד הר סיני.
עמדה שנייה היא, שהחזו"א סבר, שמי שהיה נצמד אך ורק לכללי ל"ט מלאכות שניתנו בסיני, לא היה יכול לאסור את החשמל. הטלת איסור על החשמל בשבת, נובעת מאיזושהי השקפה (מחוץ להלכה נטו) של החזו"א לגבי תפקיד השבת בעם ישראל, אלא שהחזו"א לא רצה לפרסם שהאיסור מבוסס על נימוק של השקפה, לכן באופן מאולץ אמר שהנימוק הוא מלאכת בונה, בעוד שהאמת היא, שאילו התעלמנו מההשקפה (החוץ-הלכתית) הנ"ל של החזו"א לגבי תפקיד השבת בעם ישראל אז לא היינו מצליחים לאסור את החשמל.
אליהו בן עמרם כתב:וזה כתוב למעשה באותו מקור לאותה קבלה...'מה שעתיד לחדש'.
אליהו בן עמרם כתב:למרות שהכל נמסר בסיני אך עדיין יש מקום לחידושי תורה.
אליהו בן עמרם כתב:והנה נתחדש להם חידוש אמיתי במלאכת בונה שנמסר בסיני וחיכה להם דורי דורות שיוציאוהו מן הכח אל הפועל...אך למה חצבו דווקא באותו סלע....ולמה חידוש אמיתי זה נתגלה רק להם...הנה זה בגלל שכך רצה הקב'ה שיקום גדול אחד מגדולי הדורות שיעמיק ויבין מה רצון הבורא שלא תהפוך השבת לחול...ומתוך כך יזכה לגלות את החידוש ההלכתי שרצה הקב'ה שיגלה לנו בדורנו...
לא אכפת לי כיצד נכנה את אותו דבר שהולך יד ביד עם ההלכה שקיבלנו מסיני....השקפה או אינטרס...מאי נפק'מ?
הלא כבודו בעצמו מאריך ומתאר כיצד הרב הבא להתיר את העגונה מתאמץ לחפש את היתרה. ומה יש להתאמץ כל כך? מאי שנא מדיון הלכתי בספקות אחרים?
אלא על כרחך שיש שיקול נוסף שיש להתחשב בו...)
הפשטן כתב:יתכן שאנחנו לא חולקים, ובלבד שיתברר שאתה מסכים לשלושת העקרונות הבאים:
א. החזו"א חושב כי, גם אלה שאין להם שום השקפה, ואינם יודעים כלל מהי "רוח הדברים" שמאחורי מצוות השבת, בהכרח יגיעו למסקנתו שהחשמל אסור משום בונה, אם הם יטרחו לבדוק טוב טוב את גידרי מלאכת בונה שניתנו בסיני.
ב. מי שיתרשלו מלטרוח לבדוק טוב טוב את גידרי מלאכת בונה שניתנו בסיני, עלולים שלא לשים לב שלפי הגדרים הנ"ל החשמל אסור משום בונה, וכך הם עלולים לחשוב בטעות שהחשמל מותר מדאורייתא.
ג. החזו"א טרח במיוחד לבדוק את גידרי מלאכת בונה שניתנו בסיני, משום שלחזו"א הייתה השקפה לגבי "רוח הדברים" של תפקיד השבת בעם ישראל (כגון "שלא תיראה כחול" וכדומה). אבל אלמלא הייתה לו ההשקפה הזאת, אז היה עלול שלא לטרוח במיוחד לבדוק היטב את גידרי מלאכת בונה שניתנו בסיני, וכך היה עלול שלא לשים לב שלפי הגדרים הנ"ל החשמל אסור משום בונה, וכך היה עלול לחשוב בטעות שהחשמל מותר מדאורייתא.
עד עכשיו אתה הידגשת במיוחד את סעיף ג, ואני הידגשתי במיוחד את סעיף א, אבל יתכן ששנינו מסכימים אם יתברר שגם אתה מסכים עם כל שלושת הסעיפים הנ"ל.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 74 אורחים