תנו רבנן ללמוד תורה ולישא אשה ילמוד תורה ואח"כ ישא אשה, ואם א"א לו בלא אשה ישא אשה ואח"כ ילמוד תורה. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה נושא אשה ואח"כ ילמוד תורה, רבי יוחנן אמר ריחיים בצוארו ויעסוק בתורה, ולא פליגי הא לן והא להו.
והנה כבר התעוררו האחרונים על מה שפסק הרמב"ם בהל' תלמוד תורה (א:ה) דברי הברייתא מבלי לחלק בין המקומות, וז"ל:
לעולם ילמוד אדם תורה ואחר כך ישא אשה שאם נשא אשה תחלה אין דעתו פנויה ללמוד ואם היה יצרו מתגבר עליו עד שנמצא שאין לבו פנוי ישא ואחר כך ילמוד תורה.
הראשון שהתייחס לזה הוא ניהו ר"א מן ההר בפירושו לקידושין שם הנדפס על הדף תחת הכותרת "תוס' ר"י הזקן", וציין לדבריו ר"מ קרקובסקי בספרו 'עבודת המלך' על הרמב"ם שם:
ומסתברא דהכי פירושא הא לן שיצרנו מתגבר עלינו, הא להו שמתוך שהם חפצים בתורה אין יצרם מתגבר עליהם. והשתא לא פליגי שמואל ורבי יוחנן עם הברייתא, וכן נראה מפירוש הר"ם פרק א
והנה ראיתי לשני מחברים בני זמנינו (הלא המה הר"ב הירשפלד מקליבלנד בספרו 'משנת הראשונים' על הרמב"ם שם, והר"י פרידמן בן-שלום במאמרו ב'אסופות' א עמ' 162) שהבינו בכוונתו שחילוק זה הוא בעצם ההבדל שבין בני בבל ובני אר"י, אבל אין להכחיש שמשמעותם הפשוטה של דברי ר"א מן ההר היא שלפי הבנת הרמב"ם מעולם לא חילק הגמ' בין המקומות ורק חילק בין אנשים כערכנו שאין ביכולתם ללמוד תורה מבלי לישא אשה לאנשים שאליהם דיברו חז"ל בברייתא שאין יצרם מתגבר עליהם והם יכולים ללמוד תחילה מבלי לישא אשה. ואמנם כמה מן החידוש יש בביאור זה לביטוי השגור 'הא לן והא להו', ואשמח לשמוע אם יש להראות על תקדים לפירוש כזה.