במשנה מעילה (ג, ו) למדנו שאין מועלים במה שנכנס לחצר הקדש. לדעת הרשב"ם והתוספות ועוד ראשונים (ב"ב עט, א) זה משום שחצרו של הקדש אינה קונה. לדעת ראשונים אחרים הסיבה היא אחרת - אין מעילה אלא במה שהוקדש על ידי קדושת פה.
הרשב"ם (ד"ה הכי קאמר) מבאר שלהקדש אין חצר משום דחצר איתרבאי מהפסוק "אם המצא תמצא בידו", אך בהקדש לא מצינו ריבוי כזה. לעומת זאת התוספות כתבו שלהקדש אין חצר משום שחצר אתרבאי מ"יד" ואין יד להקדש. לכאורה התוספות אינם מקבלים את הנחתו הסמויה של הרשב"ם שאין ללמוד הקדש מהדיוט, אך מבארים שיש עיכוב מהותי יותר, שאין כלל להקדש "יד". ואכן, התוספות רי"ד (בעמוד ב, וע"ש הערת הר"נ זקש) סובר שיש חצר להקדש "דלא גרע מהדיוט", ומוכח שלא סובר כרשב"ם שאין ללמוד הקדש מהדיוט, ומאידך סובר כנראה שיש "יד" להקדש.
שאלתי לחכמי הפורום, מהו מושג של "יד" להקדש. מניין לתוספות שאין יד להקדש ומניין לרי"ד (ואולי אף לרשב"ם) שיש יד?