הודעהעל ידי דרומי » ה' יולי 13, 2017 10:25 pm
במענה למכתבה, בו מעוררת שאלת קבלת הכספים דשלומים ופיצוים מאשכנז העומדת אצלה על הפרק, ואין דעתה נוטה לקבלם, ומפרטת הטעמים בזה.
מובן ששונה בתכלית המצב עתה, מאשר הי' בעת הדיון לפני כמה זמן באם להסכים לקבלת פיצוים אלו או לא, כי כיון שכבר נמשך הדבר כמה שנים ובפרסום הכי גדול, מובן שאין ביחס יחיד להאמור (כוונתי באם יתבע המגיע לו או לא), לשנות אותו הרושם הבלתי רצוי שכותבת אודותו (הרמת קרנם, קירוב הדעת אליהם וכו').
כן במ"ש שכשהגזלן מחזיר הגזילה, מקילין בעונשו, משא"כ באם לא תקבל.
ידוע בכ"מ בתורתנו שצריך להוציא הגזילה מיד הגזלן גם עכו"ם, ובפרט שכשתשאר הגזילה בידו, ה"ז מחזק מעמדו וענינו, ובפרט בנדון דידן שהגזלן נשאר גזלן גם עתה, הרי חיזוק כחו, אינו מחזק צד הטוב שבעולם.
ומובן ג"כ שאין בהאמור מענין קבלת צדקה מן העכו"ם, שהרי הפיצוים הם בין לעניים ובין לעשירים בשוה, ואין בזה ענין של צדקה.
ולדעתי תעשה את התלוי בה, לתבוע סכום הכי גדול המגיע להם, אלא שבהמשך למכתבה, יפרישו חומש מזה לצדקה, ומובן וגם פשוט שאין בצדקה זו, כל זכות לאלו ששלמו הפיצוים, שהרי הם החזירו הגזילה לבעלי', והבעל עושה כפי רצונו הוא.
(אגרות קודש - ליובאוויטש - חי"ז ע' שמט)
נערך לאחרונה על ידי
דרומי ב ב' מאי 13, 2019 12:00 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.