ישא ברכה כתב:ברכות לא
תנו רבנן אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות, ולא מתוך עצלות, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך שיחה, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך שמחה של מצוה.
ואידך זיל גמור
גם אני ראיתי את הגמרא. תודה.
אני רק אומר שכובד ראש ושמחה הם בדרך כלל שני רגשות סותרים, לא ככה?
כובד ראש משמעותו להיות רציני וחושב, אני זוכר רבה מהחיידר שצעק פעם על חבר שלי באמצע שיעור מ"ב
"איך אתה יכול לדבר באמצע השיעור מול החפץ חיים?".
זה משהו שהייתי מגדיר ככובד ראש.
שמחה לעומת זאת נראית קצת שונה..
האם תפילה תהיה מתוך כובד ראש או מתוך שמחה?
(ד"א, הגמרא שם בבואה לבאר את המשנה מעלה כמה וכמה פירושים ל"כובד ראש", אמנה מי מהם שאני זוכר:
לימוד מחנה שהיתה מרירת נפש,
לימוד מדוד דהוה מצער נפשיה טובא,
השתחוו לה' בהדרת קודש - אל תקרי בהדרת אלא בחרדת,
עבדו את ה' ביראה גילו ברעדה - במקום גילה שם תהא רעדה - נראה לי מסקנת הגמרא שם.
לפי רוב הה"א בגמרא "כובד ראש" הוא רחוק מאוד גם משמחה של מצווה..)