יעקובי כתב:לכ' אינה ראיה, דמה נפשך אם בקי כבר יצא בתפלתו, ואם אינו בקי קשה לומר דכל התפלה אינו יודע ודוקא מודים דרבנן יודע. ואפילו תמצי לומר רק זה יודע, מ"מ מסתברא אין לו לענות משום הפסק הנ"ל. ויעויין קכד ס"א ומשנ"ב ס"ק ג, דמשמע קצת אף מודים דרבנן אינו עונה, מלבד אמן על כל ברכה וברכה.
לומד_בישיבה כתב:פשוט הוא שאינך צודק כוונתי למה שכתבו לעיל שאינו יוצא שומע כעונה אם עושה הפסקה.
יעקובי כתב:לומד_בישיבה כתב:פשוט הוא שאינך צודק כוונתי למה שכתבו לעיל שאינו יוצא שומע כעונה אם עושה הפסקה.
ואת זה כתבו לעיל בשם המ"ב (בשעה"צ).
אישי כתב:יעקובי כתב:לכ' אינה ראיה, דמה נפשך אם בקי כבר יצא בתפלתו, ואם אינו בקי קשה לומר דכל התפלה אינו יודע ודוקא מודים דרבנן יודע. ואפילו תמצי לומר רק זה יודע, מ"מ מסתברא אין לו לענות משום הפסק הנ"ל. ויעויין קכד ס"א ומשנ"ב ס"ק ג, דמשמע קצת אף מודים דרבנן אינו עונה, מלבד אמן על כל ברכה וברכה.
כן מפורש במ"ב ס' קכ"ד סקמ"א שהיוצא מהש"צ אינו אומר מודים דרבנן.
עושה חדשות כתב:אם הוכרע לנו שאפשר לצאת בשומע כעונה גם כאשר השומע קורא בפיו,
אזי להסבורים דמהני שומע כעונה לגבי קריאת שמו"ת, א"כ השומע מן הבעל-קורא וגם קורא בפיו, יוצא בזה ידי חובת "שניים מקרא". האמנם כך? (ועי' פרישה סי' רפה ודו"ק).
או המחוייב בתפילת תשלומין, ועומד ומתפלל יחד עם הש"ץ, שומע באוזנו וקורא בפיו, יוצא בזה יד"ח שני התפילות?
לא משמע. אבל למה?
ומיהו נראה דהיינו דוקא בשעה שהמברך שותק מעט בין ברכה לברכה אבל בשעה שהוא מברך אם היה מדבר אפילו בדיעבד לא יצא
עושה חדשות כתב:עושה חדשות כתב:אם הוכרע לנו שאפשר לצאת בשומע כעונה גם כאשר השומע קורא בפיו,
אזי להסבורים דמהני שומע כעונה לגבי קריאת שמו"ת, א"כ השומע מן הבעל-קורא וגם קורא בפיו, יוצא בזה ידי חובת "שניים מקרא". האמנם כך? (ועי' פרישה סי' רפה ודו"ק).
או המחוייב בתפילת תשלומין, ועומד ומתפלל יחד עם הש"ץ, שומע באוזנו וקורא בפיו, יוצא בזה יד"ח שני התפילות?
לא משמע. אבל למה?
צ"ל, שבאופן שנעשות ב' הקריאות בבת אחת, אין כאן אלא קריאה אחת, וא"א למנות את זה כשניים נפרדים.
אישי כתב:במ"ב ס' תר"צ סקי"ג הביא די"א שהשומע מגילה מאחר יכול לקרות עמו בפיו מתוך חומש, ויש חולקים משום שלא יתן לבו לשמוע. וצ"ע איך יוצא בשמיעה תוך כדי שקורא בפיו, הרי אם לא יהיה באותו קצב ממש של החזן נמצא שהוא אומר ב' תיבות שונות בעת ובעונה אחת?
ולכאורה מוכח, שמועיל שומע כעונה גם אם באותו זמן הוא אומר דבר אחר, וצ"ע.
האם יש מקורות וראיות לנידון זה?
וקשה, תפשוט להו מקריאת המגילה דשמיעה כענייה, דהרי במגילה לית בה ענייה אלא שמיעה? אלא לאו ש"מ דבקריאת המגילה בלאו טעמא דשומע כעונה יוצא ידי חובה, וליכא למפשט מינה לקריאת ההלל.בָּעוּ מִנֵּהּ מֵרַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, שָׁמַע וְלֹא עָנָה מַהוּ. אָמַר לְהוּ, חַכִּימַיָּא וְסָפְרַיָּא וְרֵישֵׁי עַמָּא וְדָרְשַׁיָּא אָמְרוּ, שָׁמַע וְלֹא עָנָה - יָצָא. אִתְּמַר נַמֵּי, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא, מִנַּיִן לְשׁוֹמֵעַ כְּעוֹנֶה, דִּכְתִיב 'אֵת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר קָרָא יֹאשִׁיָּהוּ'; וְכִי יֹאשִׁיָּהוּ קְרָאָן, וַהֲלֹא שָׁפָן קְרָאָן, אֶלָּא מִכָּאן לְשׁוֹמֵעַ כְּעוֹנֶה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 13 אורחים