הגהמ כתב: במיוחד שוה קריאה תיאור פגישתו עם ר' איציל'ה מוואלאזין (וחתנו ר' ליביל'ה) עם שיש מפקפקים על מהימנותו המלאה (בפרט בזה שלדבריו אמר לו ר' איציל'ה שהוא נוהג לתבל שיעורי חומש שלו עם פרפראות שאובות מחומשי רמ"ד).
ר' יצחק גם נתן את הסכמתו להדפסת הביאור של מנדלסון בהוצאת בן יעקב ולונזון
לייטנר כתב:הגהמ כתב: במיוחד שוה קריאה תיאור פגישתו עם ר' איציל'ה מוואלאזין (וחתנו ר' ליביל'ה) עם שיש מפקפקים על מהימנותו המלאה (בפרט בזה שלדבריו אמר לו ר' איציל'ה שהוא נוהג לתבל שיעורי חומש שלו עם פרפראות שאובות מחומשי רמ"ד).
ש' ביאלובלוצקי, יהדות ליטא א, נ' גורן ועוד – עורכים, ת"א 1959, עמ' 191:ר' יצחק גם נתן את הסכמתו להדפסת הביאור של מנדלסון בהוצאת בן יעקב ולונזון
הגהמ כתב:לבד מבעיית האמינות של הספר, הרבה גדולים וטובים נהנו רבות מהספר והחשיבו אותו במידת מה. ברור שהוא לא נכתב בסגנון שאר ספרי סיפורי צדיקים של ימינו אבל בכל זאת יש שם הרבה חומר מלא הערצה וגעגועים לתורה ולומדיה. על מחבר הספר עצמו צורם לי לשמוע אנשים מבזים אותו כא' הריקים. נאמן עלי עדותם של אלו שהכירו אותו כמו הסטייפלער (כמובא בדרך שיחה) ור' הלל זיידמן (בספרו אישים שהכרתי) שהוא היה ת"ח חשוב ודמות מוסרית מובהקת.
בשיחה אחרת דיברנו באריכות על הספר הידוע "מקור ברוך" מאת רבי ברוך הלוי עפשטיין, בעל ה"תורה תמימה". בשנת תשמ"ח תרגמה הוצ' ארטסקרול חלקים מן הספר והוציאתם לאור תחת השם "הדוד שלי: הנצי"ב". תלמוד-תורה ליקווד שלח את הספר כמחווה לתורמים, אלא שחודשים ספורים לאחר מכן שלחה הנהלת הת"ת מכתב התנצלות, בו היא ממליצה שלא לעיין בספר בשל דברים המופיעים בו שאינם מתאימים להשקפותיו של הנצי"ב.
בין הדברים שהוצגו כבעייתיים בספר, הוא המסופר בו, שהנצי"ב נהג לקרוא עיתונים בשבת. שאלתי את ר' זליג מה דעתו על כך. תחילה אמר ר' זליג שה"תורה תמימה" היה ירא-שמים, ושהוא מוצא את רוב הדברים שמביא ה"תורה תמימה" בשם ועל הנצי"ב כמתאימים מאוד לנצי"ב וניכרים דברי אמת (אגב, ר' זליג היה 'חסיד' גדול של הנצי"ב, וכפי שסיפר לי בשיחה אחרת - עוד גדלה הערצתו לנצי"ב לאחר שלמד בעיון את "קדמת העמק" שבראש חיבורו הגדול של הנצי"ב "העמק שאלה").
ר' זליג סיפר שהספר "מקור ברוך" יצא לאור לראשונה כאשר למד בישיבת מיר, ומספר חברים התארגנו יחד לקנות את הספר במשותף. ר' זליג הוסיף שהספר יצא לאור בימיו של ר' חיים עוזר, ואילו הייתה טענה של ממש על אמינות הספר מן הסתם היה ר' חיים עוזר נזקק לזה.
הגהמ כתב:ר' זליג סיפר שהספר "מקור ברוך" יצא לאור לראשונה כאשר למד בישיבת מיר, ומספר חברים התארגנו יחד לקנות את הספר במשותף. ר' זליג הוסיף שהספר יצא לאור בימיו של ר' חיים עוזר, ואילו הייתה טענה של ממש על אמינות הספר מן הסתם היה ר' חיים עוזר נזקק לזה.
הגהמ כתב:שהספר יצא לאור בימיו של ר' חיים עוזר, ואילו הייתה טענה של ממש על אמינות הספר מן הסתם היה ר' חיים עוזר נזקק לזה.
דמשק כתב:הגהמ כתב:שהספר יצא לאור בימיו של ר' חיים עוזר, ואילו הייתה טענה של ממש על אמינות הספר מן הסתם היה ר' חיים עוזר נזקק לזה.
ומכאן ראיה על אמיתת סיפורי 'נפלאות המהר"ל' ואולי גם הגניזה החרסונית...
ההוא גברא כתב:הספר תורה תמימה התקבל בעם ישראל ובכל בתי הכנסיות, וכל המפקפק על מחברו הרי הוא מפקפק בהם.
היו בדורות קודמים מי שביקרו חכמים גדולים מדורות קודמים, ואין זה עושה את הרב המחבר זצ"ל כופר. אינך יכול לפסול מחבר ספר שנתקבל בעם ישראל בגלל שהשקפותיו לא התאימו לכל ההשקפות המקובלות היום בחוגך. אם כבר להיפך.
ההוא גברא כתב:(והרי מרן הקה"י נתן לו סנדקאות)
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 267 אורחים