אוצרניק כתב:השופר כשהוא מחובר לאיל, הוא מחובר בצד הרחב שלו.
בשו"ע סי' תקפ"ו סי"ב פסק שאם תקע דרך הצד הרחב לא יצא. ובמ"ב ס"ק ס' כתב, שהטעם דכתיב והעברת שופר תרועה - דרך העברה בעינן, דהיינו כדרך שהאיל מעבירו בראשו מחיים.
ולא הבנתי, הרי להיפך, האיל מעבירו מהצד הרחב אל הצד הקצר.
ואילו היה דין לנענע בשופר, איך היינו צריכים להחזיקו, לא עם הצד הקצר למעלה ?
ובתקיעות הצד הרחב הוא כלפי מעלה.
(נשאלתי).
אוצרניק כתב:אבל שמעתי עוד רעיון נפלא, עם דיוק חזק בלשון רש"י וז"ל (ר"ה כ"ח ע"ב, ד"ה והעברת) דרך העברתו, כדרך שהאיל מעבירו בראשו בבהמה מחיים. עכ"ל. וצריך להבין כוונתו "שהאיל מעבירו בראשו בבהמה מחיים", מה הכוונה בבהמה. ושמעתי לפרש שהכוונה כדרך שהאיל כשהוא מנגח בהמה הוא מעביר ותוקע את הקרן שלו באותה בהמה, עם צד השפיץ המחודד, ודרך אותו שפיץ צריך לתקוע.
אמנם מלשון הפוסקים לא כ"כ משמע כן, שהם השמיטו את התיבה 'בבהמה', אבל מלשון רש"י כן משמע. ודפח"ח.
אפרקסתא דעניא כתב:הכוונה שהצד הצר הוא יצא ראשון מראש האיל, (וכמו שצמרת העץ יצאה ראשונה מן האדמה), וא"כ גם התקיעה צריכה להתחיל בו ולהסתיים בצד הרחב שיצא אחרון מראש האיל (והוא מש"כ דניאל למעלה).
עם_הארץ כתב:אפרקסתא דעניא כתב:הכוונה שהצד הצר הוא יצא ראשון מראש האיל, (וכמו שצמרת העץ יצאה ראשונה מן האדמה), וא"כ גם התקיעה צריכה להתחיל בו ולהסתיים בצד הרחב שיצא אחרון מראש האיל (והוא מש"כ דניאל למעלה).
הדבר נכון עובדתית?
לי נראה שבקצה הענף יש כח-הצמיחה ושם נוסף תמיד עוד ועוד.
אדרבה, יבואו חכמי הצמחים ויגידו.
בגמ' נזיר יש נידון לגבי השיער מנין הוא גדל.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 11 אורחים