דוד הלוי כהן כתב:כידוע, היו גדולי תורה שהתנגדו לשינויים בנוסח של "נחם" בתשעה באב, מתוך טענה שכל עוד לא נבנה המקדש, עדיין אפשר לקרוא לירושלים חרבה ובזויה. לפי שיטה זו, אין שום בעיה גם להמשיך לומר את נוסח רבנו גרשום בפיוט "זכור ברית": "העיר הקודש והמחוזות היו לחרפה ולביזות", או את רוב האזכורים האחרים של ירושלים החרבה שנמצאים בסליחות.
אבל נראה לי לע"ד שאף לפי שיטה זו, ועל אחת כמה וכמה לפי השיטה שלפיה יש לשנות בימינו את הנוסח של "נחם", קשה לומר בדור שלנו את הבית דלהלן בפזמון שנאמר מחר ובתפילת נעילה:
אֶזְכְּרָה אֱלֹקִים וְאֶהֱמָיָה
בִּרְאוֹתִי כָּל עִיר עַל תִּלָּהּ בְּנוּיָה
וְעִיר הָאֱלֹקִים מֻשְׁפֶּלֶת עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּיָּה
וּבְכָל זֹאת אָנוּ לְיָ-הּ וְעֵינֵינוּ לְיָ-הּ
הנקודה הייחודית כאן היא שהפייטן (ר' אמתי ב"ר שפטיה) מקונן על כך שהוא רואה ערים אחרות בנויות על תילן, וזה מזכיר לו שירושלים עדיין חרבה. נראה לי שההשוואה לערים אחרות, שמעולם לא היה בהם בית מקדש שבו הקב"ה שיכן את שמו, מורה על כך שכאן מדובר דווקא בחורבן הפיזי של ירושלים. הפייטן אמנם חי באיטליה, אבל ייתכן שהוא היה מודע לכך שבאותה תקופה -- תקופת השלטון העבאסי -- ירושלים היתה באמת ממש במצב של חורבן פיזי, מאחר שהשליטים התעלמו מהעיר ולא שיפצו את מבניה (למעט מסגד אל-אקצא וכיפת הסלע) אחרי רעידת האדמה שפגעה בה בשנת ד'תק"ח, כמאה שנים לפני כן.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7 ... 7%99%D7%AA
אז אם כן, כשזכינו בימינו לראות את עיר האלוקים בנויה ומשגשגת -- לפחות בקנה המידה שבו מודדים ערים אחרות, קנה המידה הפיזי -- לע"ד קשה לומר את הבית הזה בנוסחו המקורי.
נקדש את שמך בעולם כתב:מעניין לעניין בנושא כותרת האשכול, אשמח לקבל הפניה לדיון בנושא הפיוטים שיש בהם פניה למתים או למידותיו של הקב''ה, וההצעות לשינויי נוסח בזה.
מעט דבש כתב:נקדש את שמך בעולם כתב:מעניין לעניין בנושא כותרת האשכול, אשמח לקבל הפניה לדיון בנושא הפיוטים שיש בהם פניה למתים או למידותיו של הקב''ה, וההצעות לשינויי נוסח בזה.
מעניין, חיפשתי ולע"ע לא מצאתי אשכול. אולי יפתח מר אשכול על הענין (או שנמתין, אולי יזכר מישהו באשכול קיים).
אוצר החכמה כתב:אבל נדמה לי שיש קושי לבנות טיעון משכנע למחילה על חטאים של מי שנולד לפני עשרים שלושים או ארבעים שנה על סמך זה ש"מאז ועד עתה אנחנו נדחים, נהרגים נשחטים ונטבחים"
אני חושב שמיתת ששה מליון בני אדם שרבים מהם סבינו או אבות סבינו ממלאת לצערנו את הטיעון הזה בהרבה מאד.
באופן כללי איני מבין כאן את הדיון.
יש הבדל מהותי בין אמירת בקשות שאדם מנסח לעצמו שאז הוא אמור לבטא את רגשותיו הוא בהתאם למצבו וצרכיו לבין אמירת נוסחים קבועים.
בכל אמירת נוסחים קבועים הן אם מדברי דהמע"ה או מדברי פייטנים מאוחרים אדם יודע שאין הוא המנסח ואין הכוונה רק על עצמו אלא על כלל ישראל כולו הן לטוב והן למוטב ובזה האופן באה הכוונה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 15 אורחים