אוצר החכמה כתב:ובאג"מ כתב לגבי גרב שהרגל נראית ממנה שמיקרי מכוסה וצ"ע בתורף כוונתו ויש להאריך בזה.
ו. אם יש טעם להקפיד שילכו הבנות באנפילאות כשאין מקפידין שלא יהו דקות כך שהבשר לא יראה מתוכן.
ובהא שיש אנשים שמקפידים שלא ילכו נשותיהן ובנותיהן בלא אנפילאות על רגליהן אבל אין מקפידין שיהיו האנפילאות באופן שא"א להראות שכתר"ה הקשה דאיזה חלוק יש דאם חשיבין לערוה גם למטה מהארכובה שקורין קני"א אין מועילין כלום דערוה בעששית אסור ואם כהמ"ב שאינו בדין ערוה אין צורך אנפילאות,
האמת הוא שהוא לצניעות יותר מחמת שלהלכה עד הקני"א אינו ערוה.
אבל איכא גם טעם להצניעות בזה משום שבעצם אין החוטים אף מהאנפילאות הדקין שייך שיראה בשר הרגלים והראיה שכשהן צבועין לבן ושחור לא נראה בשר הרגלים ורק מחמת שצבועין בצבע כמראה הבשר לכן נמצא שבעצם הם מכוסין ולא נראין כלל רק שנדמה לאינשי כנראין, שלכן אף במקום שהוא בדין ערוה ממש נמי הא איכא חלוק מאחר דעכ"פ הערוה מכוסה אך שיש לאסור משום דאיכא הרהור עכ"פ מזה שנראין כבשר וא"כ באם הוא מקום שאינו מביא לידי הרהור כהא דלמטה מארכובה אף אם היה עכ"פ בדין ערוה לא היה שום איסור, ונוגע לדינא ממש בקטנות שליכא הרהור אך שמ"מ הוא בדין ערוה שיהיה מותר באנפילאות כאלו, וזהו אולי טעמם.
לענין כתב:יש לי שאלה קצת מצחיקה.
לפי מה ששמעתי מנשים מצוי הדבר, וגם בנשים חשובות ומורות בסמינר, שיש להם חורים בגרבים, והמנהג שלא להקפיד ע''ז. אם כן, איך אפשר לומר שמקפידים על כיסוי הרגל בשעה שפעמים הרבה מתגלים ממנה חלקים שונים?
אם יש מנהג במקום א' ללכת רק עם גרב א', ולא משנה על איזה רגל, האם זה אכן מנהג המחייב בכיסוי רגל אחת?
אוצר החכמה כתב:לענ"ד פשוט שדין צניעות אינו נובע מלפני עוור אלא הוא דין בפנ"ע.
מלבד זאת בלפני עיוור הכלל הפוך שאם יש לתלות שלא יעשה איסור אין חשש כמבואר במשנה בשביעית.
אוצר החכמה כתב:לא הבנתי מה אתה כותב.
אתה חולק על העיקרון הנלמד משביעית?
או שאתה טוען שכאן זה אחרת. אם כן מדוע?
אוצר החכמה כתב:עכשיו הבנתי.
אבל גם מה שכתבת לגבי איסור מדינא צריך לעיין בו.
א. איזה איסור הוא.
אתה תלית את זה בהרהור ולא בראייה ולפי זה גם אם נאמר שהוא איסור ברור לכאורה אינו איסור דאורייתא כי לא הווה תרי עברי דנהרא כלל שהרי יכול להרהר גם בלי לראות את גילוי הבשר. וגם מצד מסייע צריך לעיין בזה מתי מיקרי מסייע ומתי לא.
ב. אבל לא ברור בכלל למה זה איסור אם אין לה איסור בלאו הכי לילך כך, כמו שאתה טוען שאין איסור מצד צניעות. כי אז צריך להבין למה יש בזה לפני עוור ואין כאן הלעיטהו לרשע וימות. כמו שאין איסור לאשה ההולכת בצניעות על פי דין ללכת משום שיש רשע שמהרהר בה בכל אופן.
לכן לענ"ד ההבנה הפשוטה היא להיפך. שכל מה שיש בו איסור בראייה בעלמא אותו איסור של ריחוק מעריות שגורם לאיסור הראיה הוא עצמו האיסור שתלך כך בשוק וזה עצם הגדרת איסור הראיה ולזה אנחנו קוראים צניעות. יוצא שזהו שורש האיסור (ואם הוא דאורייתא או דרבנן, לכאורה הוא תלוי בדין דאורייתא דופרע ובשאלה מה גדרי הדין שם ובגמרא בשבת לגבי כל קורבא אסרה תורה) ורק אחרי שאנו דנים שאסור ללכת כך מדין צניעות אז אפשר לשאול האם יש בזה גם איסור לפני עוור או לא.
אפשר לטעון אחרת. שאין מדובר כאן באיסור הרהור אלא באיסור ראייה בעלמא. ולא כדברי לעיל אלא איסור זה הוא רק על האיש ואין מצד זה דין על האשה ללכת בצניעות ולכן כל החשש הוא לפני עוור. אבל בזה נסתבך מאד משום דין נשים העומדות על הכביסה ומסתמא לכן תלית את זה בהרהור. לכן נ"ל פשוט שכמו שכתבתי.
אוצר החכמה כתב:לכאורה התשובה פשוטה.
אם סוברים כמו הפמ"ג שאינו שוק אז אין חיוב מעיקר הדין. אבל חייבים בזה מחמת המנהג שהוא כמו דת יהודית. וזה ההסבר לזה שנהגו בגרביים אע"פ שהרגל נראית ממנה כי בזה באמת הכל תלוי במנהג.
ואם סוברים שהוא שוק אז צריך באמת שיהיה מכוסה באופן שאינו נראית הרגל מתוכו. אבל מה שהקשית שאם כן נראה צורת הרגל ואסור זה אינו טענה כי ברגע שמכוסה הרי הוא מכוסה רק מה שנראה הצורה הוא עניין של צניעות ותלוי בעניין. והמנהג להקל בזה משום שבשוק התחתון אין בזה עניין צניעות להבדיל מן הירך שזה דבר פשוט ששייך בזה איסור בצורתה.
(ובאג"מ כתב לגבי גרב שהרגל נראית ממנה שמיקרי מכוסה וצ"ע בתורף כוונתו ויש להאריך בזה )
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 299 אורחים