הודעהעל ידי מבי מדרשא » ו' יוני 11, 2010 7:59 am
הרב י.ל. מימון ז"ל, בהקדמתו לספר כוזרי שני בהוצאת מוסד הרב קוק (נכנס לאוצר?) עמ' 13 כותב בזה"ל: "ומרשה אני לי להגיד, שגם המנהג של סעודת מלוה מלכה במוצאי שבת, כסעודתא של דוד מלכא משיחא, גם מנהג זה שרבי יוסף קארוהקדיש לו סימן מיוחד בשו"ע, גם הוא הונהג עוד בימי הגאונים והיה מכוון בעיקר נגד הקראים, שלפי אמונתם בתורה שבכתב בלבד, הרי היתה השבת גורמת להם צער וייסורי נפש, שהרי לפי התורה הכתובה אסור להם לצאת מביתם ביום השביעי ועליהם לשבת בחשל ולא להנות לאור הנר של יום קדושה ומנוחה זה. ומשום זה היו הקראים נחפזים להיפטר מיום השבת. אבל אנחנו המאמינים בתושבע"פ שע"פ פאושיה וביאוריה למצוות שבת, היה לנו יום זה לעונג ומשיבת נפש, קשה עלינו הפרידה מיום עונג זה ואנו נוהגים ללוות את שבת מלכתא תןך כדי סעודה, להבליט את הגעגועים שלנו ליום שב"ק שאנו נפרדים ממנו". ראה שם בארוכה, מה שהאריך בענינו דל דוד המלך, ומגילת רות שקריאתה בשבועות גם היא הונהגה בעיקר בכדי להוציא מלבם של קראים.
עכ"פ שאלתי ההיא מישהו מהחכמים יודעי הספרים, נתקבל בהשערה או הסבר כגון זה לענינה של סעודת מלוה מלכה?