להלן מויקיפדיה:
דרך לימודו, כפי שמשתקפת בספריו, מתאפיינת בשני פרטים עיקריים, הקיימים גם בכתבי בן-תקופתו הגאון הרוגצ'ובי:
מלאכת הליקוט - ר' יוסף בונה את חידושיו על יסוד מובאות תלמודיות רבות המשלימות זו את זו. מתוך מקורות אלו, שבדרך-כלל עוסקים בסוגיות שונות בתוכנן, מאתר הוא את היסוד המהותי המשותף להם. בשונה מכתבי הרוגצ'ובי שמפאת כתיבתם התמציתית (הכוללת לעתים ציון מראי-מקומות בלבד) זקוק המעיין להתייגע להבין את כוונת הדברים, היטיב ר' יוסף בכתיבתו הרהוטה להביע את ההגדרות, כאשר ללומד הדברים נותר רק הצורך להתאים את ההגדרה לנושאים השונים.
יש לציין, כי בדרך לימוד זו מתייחדים השניים מרוב הרבנים וראשי הישיבות בדורם שהעדיפו להתמקד בנושא בודד, על-פי רוב, ולדלות ממנו את ההגדרות (כאשר הבולט שבהם הוא ר' חיים מבריסק).
חקירות מחודשות - לדרך ה'חקירה' (דילמה) התלמודית שהתפתחה בעיקר במאתיים השנים האחרונות, תרם ר' יוסף באופן מיוחד בהתמקדו גם בתפיסות מופשטות יותר. דוגמה אופיינית לכך היא 'חקירתו' האם ריבוי הכמות גובר ומכריע ביחס לאיכות, דילמה שהשלכותיה מתפרסות על מגוון נושאים: האם עדיף לתת סכום גדול בבת אחת לצדקה או שמא לחלקו לסכומים קטנים בנתינות נפרדות; האם חומרתן המצטברת של עבירות קלות נחשבת יותר מחומרת עבירה גדולה בודדת ועוד.
ולעצם הענין - תורת רבינו יוסף ענגיל אי"צ לשום סעד בעולם, כי כל רואהו יאמר ברקאי, ויומתק לחיך הן ההגיון הישר שלו, והן ה"לשון" הצח שלו, ושמעתי שהיו אומרים שמכון "אוהבי תורה" [מונסי ניו יארק בראשות רצ"ז פרידמן מלקט ומו"ל "תפארת יוסף" עה"ת - נקרא ע"ש חברת אוהבי תורה בפולין] מתעתדים לההדיר את ספריו, ומצו"ב גליון "אברך" שהו"ל לקראת היאצ"ט שלו דהאי שתא,
וידוע שבהרבה דברים "כיוון" הגר"י ז"ל לראשי ישיבות ליטא, ולמשל היסוד של הקו"ש בביאור מסעתק בחלבים ועריות אי' באר היטב באתוון דאורייתא.