כתב הרמב"ם (הל' נחלות ספ"ו): "צוו חכמים שלא ישנה אדם בן בין הבנים בחייו, אפילו בדבר מועט, כדי שלא יבואו לידי תחרות וקנאה, כאחי יוסף עם יוסף".
ויש לדון, האם ציווי זה מוטל על האב והאם בלבד, או שגם הבנים צריכים לעזור להם בזה?...
כלומר, אם בן מרגיש שהוריו מפלים אותו לטובה, האם עליו לומר להם זאת או אפילו לסרב לקבל מהם?
דוגמא מעשית: אם פלונית אוהבת במיוחד את בנה פלוני ומזמינה אותו ואת משפחתו אליה לעתים תכופות, בשונה מאחיו. האם ראוי לו לומר לאמו, למה את מזמינה אותי הרבה, הרבה זמן כבר לא הזמנת את אח אלמוני?