גאולה בקרוב כתב:כתוב ברא"ש "אמרו", והיא מילה ברורה ופשוטה שהרא"ש לא ראה דבר כזה, אלא רק שמע. הרא"ש מבין שאם מהר"ם לא נפגש עם אביו, כנראה סיבה הלכתית בדבר, חומרא בהלכות כיבוד אב ואם.
רבוש"ע, מה לא מובן?סופרים כתב:יש לך ראי' מחז"ל שהשתמשו באמרו וזה היה עדות אישית? אדרבא נא לציינם. (בקיצור, איני מבין מה תורם כאן ענין זה שבתלמוד זה מובא לשבח נא להאיר עיניי הטרוטות)
אדג כתב:באופן אחר מצינו מעשה כעי"ז אצל אדמו"ר הזקן בעל התניא, שלא רצה שאביו יעמוד מפניו. ואביו לא רצה לישב כשהוא עומד - לפיכך יצא לגלות.
(איברא שהוא כעין מעשה לסתור, שהרי לא אדה"ז הוא זה שמנע מאביו לראות פניו. ומ"מ גם אביו לא קטלא קניא היה).
.
איש_ספר כתב:גאולה בקרוב כתב:כתוב ברא"ש "אמרו", והיא מילה ברורה ופשוטה שהרא"ש לא ראה דבר כזה, אלא רק שמע. הרא"ש מבין שאם מהר"ם לא נפגש עם אביו, כנראה סיבה הלכתית בדבר, חומרא בהלכות כיבוד אב ואם.
לנכון העיר החכם ר' אליהוא כי לשון 'אמרו עליו', הוא מטבע לשון של חז"ל (אמרו עליו על ריב"ז שלא הקדימו אדם שלום מעולם, אמרו עליו על ר"ל שלא מלא פיו שחוק, אמרו עליו על ר"ח בן דוסא שהיה מתפלל על החולים וכו' וכו') וממילא הצדק איתו שאין כאן ראיה שלא ידע כן הרא"ש בעצמו.
חד וחלק כתב:נו באמת, מספיק עם הדקדוקים בלשון אמרו, שנותנים פתח לחשוב כאילו על זה יקום או יפול דבר. עיקר הטענה היא שלרא"ש זה לא היה מוזר, ומי אנו שנעמיד מולו את ראשנו הקטן. מתחילה לא הבנתי איך רוצה רבי עמיחי - שהבין בעצמו שיש לו בעיה עם העובדה שהרא"ש הביא את הדבר בפשטות - להתעקש ולפקפק במעשה שבעיני ראשונים היה מובן.
תוך כדי דיבור כתב:ג. לגבי מה שהזכירו כאן שאולי בכלל הכוונה לרמ"ה: ובכן איני זוכר אם אורבך או תא שמע, אבל כבר הוכח שרוב ככל "הרמ"ה" שברבינו ירוחם הוא שיבוש מלשון המעתיקים, והכוונה למהר"ם מרוטנבורג ולא לר' מאיר הלוי אבולעפיה. ולמשל בתולדות או"ח נתיב י"ח, "והרמ"ה כתב בהלכות אבילות שלו, כתב הרב רבי יצחק מוינה מורי..." (ומזה למד החיד"א בשם הגדולים שהרמ"ה הספרדי היה תלמיד של האור זרוע! וכאמור אין זה אלא שיבוש). וכך גם כאן, אפילו אם לא היה לנו הנוסח המפורש אצל הרא"ש, היה לנו לומר שמדובר במהר"ם.
גאולה בקרוב כתב:אני מנצל כאן את הבימה להגיב, קצת טיפה לפני שאחרי כל הדיבורים כאן פשוט יכריזו עלי כ"כופר בעיקר" רח"ל...
ואני על משמרתי אעמודה, שלשון "אמרו עליו" היינו כשמועה בעלמא. ופשוט כביעתא בכותחא שרבינו הרא"ש לא ראה דבר זה בעצמו, וגם לא שמע זאת מעדים נאמנים, שאז הוא ידיעה גמורה, "ע"פ שנים עדים יקום דבר".
גם אם צדקו בשמועה, לא ברור שזה נימוקו של מהר"ם. ואין למדים ממעשה רב.
ממילא אם המעשה ונימוקו תמוהים, לנהוג קולא רצינית בכיבוד הורים רק כדי "להמנע מספק", ופי שכבר טענו נגד זה הרדב"ז והיש"ש, בסך הכל רציתי לשאול האם זכותי לא להאמין לכזה סיפור או לכזה נימוק, לפי שגם הראשון שאמרו כתבו בדרך שמועה.
והנה אתם בעצמכם, רבותי ומכובדי, לא הייתם מעיזים לנהוג כך, לא בגלל שאין רצונכם להחמיר, אלא שאין רצונכם להקל-- וא"כ מדוע יש "הכרח" לחשוב ולהאמין בסיפור זה?
וייש"כ לסופרים, שמעז לסייעני קצת.
ועכ"פ כנראה "הגזמתי" בשאלתי, והנני מתפעל מהאמונת חכמים הגדולה שהנני רואה, שאין להעיז לחשוב אפילו על מעשה שאחד מהראשונים הביא כ"שמועה" שיתכן שלא היה.
ולגבי חשיבות אמונת חכמים תמימה, כבר הביאו ראיה יפה מהגמ' בפסחים לגבי מים שלנו, והדברים ידועים.
חד וחלק כתב:נו באמת, מספיק עם הדקדוקים בלשון אמרו, שנותנים פתח לחשוב כאילו על זה יקום או יפול דבר. עיקר הטענה היא שלרא"ש זה לא היה מוזר, ומי אנו שנעמיד מולו את ראשנו הקטן. מתחילה לא הבנתי איך רוצה רבי עמיחי - שהבין בעצמו שיש לו בעיה עם העובדה שהרא"ש הביא את הדבר בפשטות - להתעקש ולפקפק במעשה שבעיני ראשונים היה מובן.
איש_ספר כתב:פרי העץ, הדוגמאות שלך לא כ"כ מועילות. תיטיב אם תמצא ברא"ש לשון 'אמרו עליו' על דבר שיהיה לנו ראיה ממקו"א שידע הרא"ש בעצמו, הדגו' שהבאת הם כולם דברים שהרא"ש אכן לא יכל להעיד בעצמו (רי"ף ר"ת וכו') אלא רק לקבלם במסורה.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 682 אורחים