המקור הוא במהר"י ויל, ז"ל "הר"ר שמעון ז"ק שאל אותי מי שמתענה בר"ה אם יכול לאפות ולבשל לאחרים והשבתי לו דאסור כיון דאינו יכול לאפות ולבשל לעצמו אינו יכול לבשל לאחרים ואין להתיר מטעם הואיל ויכול לשאל על נדרו דלא אשכחנ' דמותר מטע' הואיל אלא היכא דמותר לבשל לעצמו בלא הואיל כגון לאפות חלה היכא דאיכא כהן קטן בעיר, וכן האופה מי"ט לחול. ועוד אומר אני מי שמתענה בר"ה צריך ללמוד כל היום או לומר תחינות כיון דהאי גברא אינו מקיים חציו להשם וחציו לכם צריך לקיים כולו להשם דבהא מודה רבי יהושע לרבי אליעזר". מה פשר הדבר?עושה חדשות כתב:רמ"א סי' תקכז - ומי שמתענה בי"ט, אסור לבשל לאחרים אפילו לצורך בו ביום, דהוי כמי שלא הניח עירוב שאינו מבשל לאחרים.
שבלי הלקט סי' רמו כתב:כתב בעל הדברות ז"ל מסתברא מי שלא הניח עירובי תבשילין אופה ומבשל למי שהניחו ששלוחו של אדם כמותו ואינו נראה לי דבהדיא אמרינן תא שמע מי שלא הניח עירובי תבשילין הרי זה לא יבשל ולא יאפה ולא יטמין לא לו ולא לאחרים. ואין לומר לא יאפה ולא יבשל משלו לאחרים אבל משל עצמו אופה ומבשל להן אחרי שיערבו הן לעצמן דהא אסקינא דהוא נאסר וקמחו נאסר ומסתמא הוא דומיא דקמחו מה קמחו נאסר בין לו בין לאחרים אף הוא נאסר בין לו בין לאחרים.
אור זרוע פס' ב"ק כתב:מיהו נראה בעיני. שאם קבלו עליהם את דייני (ישראל) (ו)עכומ"ז שניהם התובע והנתבע מרצונם ודנו אותם כדין ישראל דיניהם דין. דאיכא למידק דדוקא היכא שדנו אותם בעל כרחם לא הוי דיניהם דין אפי' בדיעבד. דומיא דעישוי גט שמעשין אותו בעל כרחו ליתן את הגט. וכדאמרי' אביי אשכחיה לרב יוסף דיתיב וקא מעשה אגיטי ואותבי' מההיא דר' טרפון דלפניהם ולא לפני עכומ"ז. אבל היכא שקבלו מרצונם. אף על גב דעברו אלפניהם ולא לפני עכומ"ז אעפ"כ הואיל וישנם בתורת דיינים. כדת"ר בפרק ארבע מיתות (ב"ד) שבע מצות נצטוו בני נח דינין וברכת השם וכו' דיניהם דין בדיעבד. וראיה אני מביא דתנן בפ"ק דגיטין כל השטרות העולין בערכאות של עכומ"ז. פי' שנעשו השטרות על ידי ב"ד העכומ"ז אעפ"י שחותמיהן עכומ"ז כשרין חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים וא"ר בגמ' קא פסיק ותני כל השטרות שחותמין בהן עכומ"ז כשרין לא שנא שטרי מכר לא שנא שטרי מתנה בשלמא שטרי מכר מכי יהיב זוזי קמייהו קנה ושטרא ראיה בעלמא הוא. אי דלא יהיב זוזי קמייהו לא הוו מרעי נפשייהו וכתבי ליה שטרא. אלא מתנה דעל ידי השטר קונה אותה שכתב לו שדי נתונה לך ובלא שום קנין וחליפין הוא קונה אותה במסירת השטר. היכי מיקניא ליה בהאי שטרא חספא בעלמא הוא א"ר שמואל דינא דמלכותא דינא... דינא. הא למדת דהיכא שקיבלו אותם מרצונם דדיניהם דין כדהכא שהנותן והמקבל מתנה קיבלו אותם לעדות מרצונם. וא"ר שמואל דינא דמלכותא דינא. ובמתני' פי' רבינו שלמה זצ"ל די"ל חוץ מגיטי נשים דלאו בני כריתות נינהו הואיל ולא שייך בתורת גיטין וקדושין. אבל על הדין נצטוו בני נח. עכ"ל וכסתם מתני' קיימא לן ולית לתנא דבי מנשה דאפיק דינים וברכת השם. ומעייל סירוס וכלאים. אלא קיי"ל שב"נ נצטוו על הדינים ואיתנהו בתור' דינים:
חתם סופר ח"ד סי' צ כתב:והנראה לע"ד בזה דהפוסקים מצות צריכות כוונה ע"כ צריכי' לתרץ ק' האור זרוע הביאו הג"א פ' ראוהו ב"ד מהא דקיי"ל כרב נדה שנאנסה וטבלה טהורה לביתה וע"כ היינו טעמא משום דהוא הכשר מצוה ונהי דאין לה שכר טבילה כמקיים מ"ע של טבילה מ"מ אותו המעשה הצריך להעביר הטומאה זהו נעשה כדינו אלא שלא קיימה מ"ע והרי זה כשוחט וכסהו הרוח שאעפ"י שלא קיים מ"מ הדם הוא מכוסה ומה לי אם נעשה ע"י קיום מ"ע או לא וה"נ דכוותי' ועיין בטוש"ע י"ד סס"י ק"כ גבי טבילת כלים ויעיין שם סי' רס"ח ובט"ז שם סק"ח וק"ל וה"נ דכוותי' לא הוי אלא הכשר בעלמא להתירה לשוק ונהי שאם אינו מכוין לשם מצוה הרי קפח שכרו מ"מ ההכשר נעשה ממילא.
עושה חדשות כתב:עוד משהו.
כידוע יש דברים שהם אסורים מה"ת כעיקר האיסור, אבל יש להם פטור ממלקות וכד'. האחרו' השוו את זה לחצי שיעור, שאסור מה"ת אבל פטור עליו. וראוי לדון בכל מקום האם זאת רק דוג' לאיסור בלי העונש, או דהמכוון הוא דהוי חצי שיעור באיכות האיסור, דוג' חצי שיעור בכמותו. אם כן, יש לנו עוד השוואה, חצי שיעור בכמות / חצי שיעור באיכות.
עי' רמב"ם מאכ"א פ"ג ה"ו, (בפשטות כוונתו רק לדוג' בעלמא), מגיד משנה שם ח-טז, (נוטה יותר שזה חצי שיעור באיכות). ועוד...
המהרש"ל בשבועות פ"ב לכאו' השתמש בהשוואה הזו לנפק"מ, דלר"ש דמחייב מלקות על כ"ש ולא בעי כזית, ה"ה דמחייב על 'שלא כדרך'.
ובאחיעזר ח"ג סי' לא כתב: הרי נתבאר דמצד דין דם שבשלו אין היתר בדבר דלבד ד' הראשונים דיש בזה איסור תורה יש בזה ג"כ איסור נבילה, וחשש יוצא מן החי בדם הנפש, ומש"כ מעכ"ת לדון דהוה חצי שעור באיכות וכו' חידוש דין זה דחצי שעור באיכות לא שמענו, והשעור הוא רק בכמות".
ועין באנצ"ת טז ערך חצי שיעור בסופו "כעין חצי שיעור", שהביאו מקורות רבים לענין זה.
עושה חדשות כתב:המקור הוא במהר"י ויל, ז"ל "הר"ר שמעון ז"ק שאל אותי מי שמתענה בר"ה אם יכול לאפות ולבשל לאחרים והשבתי לו דאסור כיון דאינו יכול לאפות ולבשל לעצמו אינו יכול לבשל לאחרים ואין להתיר מטעם הואיל ויכול לשאל על נדרו דלא אשכחנ' דמותר מטע' הואיל אלא היכא דמותר לבשל לעצמו בלא הואיל כגון לאפות חלה היכא דאיכא כהן קטן בעיר, וכן האופה מי"ט לחול. ועוד אומר אני מי שמתענה בר"ה צריך ללמוד כל היום או לומר תחינות כיון דהאי גברא אינו מקיים חציו להשם וחציו לכם צריך לקיים כולו להשם דבהא מודה רבי יהושע לרבי אליעזר". מה פשר הדבר?עושה חדשות כתב:רמ"א סי' תקכז - ומי שמתענה בי"ט, אסור לבשל לאחרים אפילו לצורך בו ביום, דהוי כמי שלא הניח עירוב שאינו מבשל לאחרים.
עושה חדשות כתב:שבלי הלקט חנוכה סי' קפה -וכן מצאתי מה שאסור להרצות [מעות] כנגד נר חנוכה אומר רבינו הוא הדין דאסור לבדוק קערות כוסות וצלוחיות לאורה או כל דבר הצריך עיון ונראה דוקא דרך בזיון הוא שאסור ולא נקט הרציית מעות אלא משום שהיא מלאכת חול אבל לקרות לאורה מותר דליכא בזויי מצוה. מיהו בשבת יהא בדל ממנה כמו משאר נרות. ועוד דעתו לומר דמינה שמעינן לשאר מצות כמו מעקה או ציצית וסוכה שאסור להשתמש בהן דרך בזיון לדרוס עליהן
עושה חדשות כתב:עושה חדשות כתב:שבלי הלקט חנוכה סי' קפה -וכן מצאתי מה שאסור להרצות [מעות] כנגד נר חנוכה אומר רבינו הוא הדין דאסור לבדוק קערות כוסות וצלוחיות לאורה או כל דבר הצריך עיון ונראה דוקא דרך בזיון הוא שאסור ולא נקט הרציית מעות אלא משום שהיא מלאכת חול אבל לקרות לאורה מותר דליכא בזויי מצוה. מיהו בשבת יהא בדל ממנה כמו משאר נרות. ועוד דעתו לומר דמינה שמעינן לשאר מצות כמו מעקה או ציצית וסוכה שאסור להשתמש בהן דרך בזיון לדרוס עליהן
האם מעקה מועיל לנקיטת חפץ דשבועה?
עושה חדשות כתב:מחנה ישראל פרק לא בהערה, אהבת חסד פ"ז הערה ב,
דמיון גדול בין הנידון של ריבוי בשיעורים, ובין העלאת מצודה עם דגים ותינוק, וסגירת דלת בבית כשצבי בתוכו, ולא אפשר ולא מיכוין, עי"ש דברים נפלאים.
עושה חדשות כתב:לענ"ד הענין הכי פלאי הוא ההבנה הזו שההיתר של הרשב"א לסגור דלת הבית כשצבי בתוכו שייך לדין ריבוי בשיעורים. ובס' אהבת חסד שם הביא ראיה מאיסורא ד"לא אפשר ומיכוין" לאסור את סגירת הדלת על הצבי, ובס' משנ"ב סי' שיח סקי"ג כ' על הנידון האם ריבוי בשיעורים אסור, וציין שבספרו אהב"ח כבר הוכיח מד' הגמ' לאסור, וכוונתו לדמיון הנ"ל לדין לא אפשר ומיכוין.עושה חדשות כתב:מחנה ישראל פרק לא בהערה, אהבת חסד פ"ז הערה ב,
דמיון גדול בין הנידון של ריבוי בשיעורים, ובין העלאת מצודה עם דגים ותינוק, וסגירת דלת בבית כשצבי בתוכו, ולא אפשר ולא מיכוין, עי"ש דברים נפלאים.
והדברים פלאיים ממש.
(וצ"ע האם סבר הח"ח שפלוג' הרשב"א והר"ן על צידת צבי, היא בדיוק כפלוגתתם על ריבוי בשיעורים, ובדיוק כהפלוג' בגמ' בדין לא אפשר ומיכוין, ולא טרחו לרמוז לנו דברים אלו).
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 115 אורחים