איש פלוני כתב:מנהג כל ישראל לומר בימים נוראים חזן וקהל תיבות אלו "ואתה קדוש יושב תהילות ישראל א:ל נא"
אע"פ שלכאורה אין כל קשר בין תיבות "א:ל נא" לתיבות "ואתה קדוש".
בקובץ חצי גיבורים האחרון (מאמר הר' יעקב לויפר) נחשף מקור המשפט לאחר תיבות "ואתה קדוש יושב תהילות ישראל" מתחיל פיוט חדש (ללא קשר לפסוק ואתה קדוש) המתחיל במילים "א:ל נא לעולם תוערץ ולעולם תוקדש". וכאשר הושמטו הפיוטים נותרו בטעות שתי התיבות הראשונות של הפיוט שחוברו בטעות לפסוק הקודם להם ללא כל קשר, ונוצר העגל הזה.
משמעות הטענה היא כי כל עם ישראל נכשל באמירת שם ה' (א:ל) לבטלה בר"ה.
לא ראיתי את המאמר בחיצי גבורים, אך אינני מבין את הטענה:
בחזרת הש"ץ שחרית של שלושת הימים הנוראים, ההמשך של "ואתה קדוש יושב תהילות ישראל א-ל נא" הינו "אתה הוא אלוקינו בשמים ובארץ" וכו', כשמיד לאחריו מתחילות הבקשות; בר"ה: "תעיר תריע" וכו', וביו"כ" אנא סלח נא" וכו'.
וכשהמדובר הוא על מוסף ליום ראשון של ראש השנה "א-ל נא" מתייחס לבקשות הסמוכות לה "א-ל אמונה בערכך דין" והלאה. או במוסף דיו"כ "נחשב כצג באיתון"
וכן כיו"ב במנחה דיו"כ, ובנעילה.
כלומר, משמעות ה"א-ל נא" היא מילות פתיחה ותחינה לבקשות הסמוכות לה, שכולם אומרים אותם.
לפי זה הפיוט הנעלם הנזכ"ל, לא מעלה ולא מוריד. אדרבא, הוא בא בעקבות ה"א-ל נא" העיקרי, והפיוט הינו תוספת בלבד.
בל נא נעשה את עם ישראל כחוטא חטא מתוך בורות. וכי אף אחד לא מבין פירוש המילות?