בסדר כתב:עזריאל ברגר כתב:אם יעשה זאת באופן שהכיבוי לא יהיה מיידי - יש מקום להתיר אפילו ע"י יהודי, וצ"ע.
ועכ"פ אינני רואה כאן שום איסור דאורייתא (אא"כ לשיטת החזו"א), ושבות דשבות הותרה לצורך הפסד מרובה.
ועכ"פ ראוי לשפר את כותרת האשכול.
למה זה יכנס בגדר 'הפסד מרובה'? ועי' מג"א סי' ש"ז שכ' דדוקא 'בהפסד גדול', והא"ר מפקפק אף באופן זה, עי' משנ"ב (סקכ"ב).
ואפי' באופן שהכיבוי הוא רק לאחר זמן לא ברור להיתר, כי באופן שהוא פסי"ר יש פוסקים שס"ל דלאו בגדר גרמא הוא.
מדוע שלא יכנס בגדר של הפסד מרובה? אם חושש לקלקול המזגן אינו הפסד מרובה? ובפרט שמסתבר שלאו דוקא "הפסד" מרובה בעינן, רק צורך גדול ובודאי שיש בזה צורך גדול שהרי עשה שעון שבת, וע"כ שלא נוח לו מזגן בלילה למשל, ובדואי שיש כאן צורך גדול למנוע אי נוחות ומניעת עונג יו"ט.
איברא דעוד יש לדון בזה,
דהלא
מוסכם אצל הפוסקים כמדומה ללא חולק,
דאמירה לנכרי בפסיק רישיה שרי. והוא נוגע מאד להלכה ולמעשה, כגון אם שכח לנתק את הנורה של המקרר או להעביר למצב שבת, שמותר לקרא לנכרי שיפתח את המקרר ואף שע"י זה תידלק המנורה מ"מ לא מכוון לזה, רק הוי פסי"ר דשרי ע"י גוי.
ויש לדון אם בכה"ג הנ"ל דשעון שבת אם מיקרי אינו מכוון, שהרי אינו יודע בדיוק מה עושה בהורדה של המתג, רק הוי פסי"ר שיעשה כיבוי. אמנם מסברא פשוטה חשיב מתכון שהרי כעת המזגן פועל ומה עושה בהורדת המתג אם לא כיבוי וי"ל.