מיכאל1 כתב:אדרבה
יפתחו נא אשכול צמוד שכותרתו תהיה "בשביל עבודת הצדקה אני מאחר את זמן תפילה" שכידוע זה היה הסברו של ר' אהרון קדוש ה' מבעלזא על איחור זמן התפילה,
בערל כתב:מיכאל1 כתב:אדרבה
יפתחו נא אשכול צמוד שכותרתו תהיה "בשביל עבודת הצדקה אני מאחר את זמן תפילה" שכידוע זה היה הסברו של ר' אהרון קדוש ה' מבעלזא על איחור זמן התפילה,
הבל הבלים
דברים שלא נאמרו מעולם זוכים להיות "דברים ידועים"
שש ושמח כתב:אני מציע שכל מי שבאמצע דיון באשכול בביהמ"ד מרגיש שהוא ממש חייב לדחוף את תובנותיו המעמיקות על היחס בין החזו"א לאדמורי"ם וכדו', יתכבד לפתוח ע"ז אשכול נפרד בפורום חסידות ומתנגדות [ואם זה ממש דחוף לו, יוכל להכניס כאן קישור] וישאיר את השפויים במנוחה. הרי מרגע שזבובי כו' אלו נכנסים לענין אפסו הסיכויים להמשיך לדון כאן דיון נורמלי.
דרומי כתב:כבר כתבתי לעיל שזו בדיוק הנקודה - על כך שכאשר דנים במנהג של צדיק אחר הוא מיד יכנס ל'אסקפלריא' ולא ישאירו אותו במנוחה ב'בית המדרש'.
פלתי כתב:דרומי כתב:כבר כתבתי לעיל שזו בדיוק הנקודה - על כך שכאשר דנים במנהג של צדיק אחר הוא מיד יכנס ל'אסקפלריא' ולא ישאירו אותו במנוחה ב'בית המדרש'.
לגבי החזו"א אנחנו מנסים למצוא כל מיני הסברים על הנהגתו. וברור לכולם שהנהגה זו היתה שייכת לו בלבד. משא"כ לגבי שינה בסוכה ולגבי תפילה לאחר זמן, אם נמצא הסבר להנהגתו של האדמו"ר בפרט, איך זה אמור ליישב את הנהגת הכלל? כלומר, ברגע שהנהגות הצדיקים הפרטיות הופכות לנחלת הכלל, כבר אין לייחס להנהגה זו קדושה יתירה גבוה מעל כולם, וממילא מקומו באספקלריה.
כדכד כתב:פלתי כתב:דרומי כתב:כבר כתבתי לעיל שזו בדיוק הנקודה - על כך שכאשר דנים במנהג של צדיק אחר הוא מיד יכנס ל'אסקפלריא' ולא ישאירו אותו במנוחה ב'בית המדרש'.
לגבי החזו"א אנחנו מנסים למצוא כל מיני הסברים על הנהגתו. וברור לכולם שהנהגה זו היתה שייכת לו בלבד. משא"כ לגבי שינה בסוכה ולגבי תפילה לאחר זמן, אם נמצא הסבר להנהגתו של האדמו"ר בפרט, איך זה אמור ליישב את הנהגת הכלל? כלומר, ברגע שהנהגות הצדיקים הפרטיות הופכות לנחלת הכלל, כבר אין לייחס להנהגה זו קדושה יתירה גבוה מעל כולם, וממילא מקומו באספקלריה.
דברי מר תמוהים בעיני
א. רוב ההנהגות המיוחדות של הצדיקים החסידיים נשארו נחלתם בלבד ולא הפכו לנחלת הכלל
ב. אם הנהגות מסוימות כן הופכות לנחלת הכלל אזי יותר מתבקש לדון בהם בבית המדרש מאשר בהנהגות של צדיק פרטי שף אחד לא מתיימר לחקות ואדרבה הנהגות אלו מקומן במשפחות סופרים ולא בבית המדרש
ג. אם מר כן צודק (בנגוד למה שכתבתי בא) שהנהגות האדמו"רים הפכו להנהגת כלל החסידים ולא כהחזו"א הרי שהדבר נובע מההבדל ביחס בין הרבי לחסידיו אצל החסידים לעומת המתנגדים
חיימשה כתב:שש ושמח כתב:אני מציע שכל מי שבאמצע דיון באשכול בביהמ"ד מרגיש שהוא ממש חייב לדחוף את תובנותיו המעמיקות על היחס בין החזו"א לאדמורי"ם וכדו', יתכבד לפתוח ע"ז אשכול נפרד בפורום חסידות ומתנגדות [ואם זה ממש דחוף לו, יוכל להכניס כאן קישור] וישאיר את השפויים במנוחה. הרי מרגע שזבובי כו' אלו נכנסים לענין אפסו הסיכויים להמשיך לדון כאן דיון נורמלי.
אין כאן נושא של הבדל בין היחס לחזו"א לאדמורי"ם.
הנושא הוא סטיה מההלכה והיחס לזה, אצל "השפויים". אם יש לך תשובה כהלכה הנך מוזמן להשיב. אם אין לך אתה לא חייב להגיב.
אוצר החכמה כתב:הזכירו כאן: כמו שאנחנו עושים.
ורציתי להביא את שיטת ר' מנשה מאיליא תלמיד הגר"א בספרו אלפי מנשה (יש אשכול עליו כאן) שמי שאינו מכוון את פירוש המילות המינימלי כאדם האומר לחבירו איזה דבר, (לענ"ד הכוונה היא לכללות העניין ולא לדקדוק כל מילה ומילה כמו שביאר שם בעניין ההבדל בין פשט לפלפול) לא יצא כלל ולא עשה מאומה והרי הוא כמתעסק. ומה שחייבים בשמונה עשרה ומעכב בברכה ראשונה הוא שלא יחשוב בשום עניין אחר באותו זמן.
אבל לנושא האשכול זה לא יכול להיות הסבר על החזון איש.
בהא דמצוות צריכות כוונה מבואר דסגי במה שמתכוין בתחלת עשיית המצוה דאמרי' שעל דעת הראשונה הוא עושה ויוצא ידי מצוה אף על גב שאינו מתכוין כל הזמן למצוה, ודבר זה לכאורה נוהג גם בקריאת שמע ותפלה וכדומה.
אך צ"ע דהתינח לענין כוונת מצוה אבל במי שקורא ק"ש או מתפלל י"ח ולבו בל עמו באופן שבמקצתם הוא טרוד במחשבותיו ואינו יודע ולא מרגיש כלל שהשפתיים נעות והפה ממשיך בק"ש ובתפלה עדיין צ"ע. כי לכאו' נראה דמתעסק גרע טפי וכמו"ש לענין שחיטה דלא בעי כוונה מ"מ מתעסק חשיב כחסרון בכח גברא וגרע טפי, וכן לענין שבת דבעינן מלאכת מחשבת מתעסק לאו כלום הוא, וכיון שכן אפשר דגם כאן ה"ז חשיב כאילו לא קרא כלל פסוק זה של קריאת שמע או אותה ברכה שבתפלה ולא מהני כלל בכה"ג מה שנתכוין בתחלה למצוה כיון דלגבי הקריאה של פסוק זה יש לנו לחושבו בההיא שעתא כהגיע לשכרותו של לוט הואיל ולא ידע כלל שהוא מדבר וכאילו דילג לגמרי פסוק זה, ועי' בחדושי רבנו חיים הלוי בפ"ד מתפלה שכתב דצריך כל אדם לכוין בתפלתו שהוא עומד לפני ד' ואם אינו רואה את עצמו שהוא עומד לפני ד' ומתפלל אין זה מעשה תפלה אלא הרי הוא בכלל מתעסק דאין בו דין מעשה וכאילו דילג לגמרי מלות אלה, ועיי"ש דסובר דהא דבעינן שידע שהוא עומד בתפלה מעכב בכל התפלה כולה ולא רק באבות, וגם מבואר בדבריו שם דאף מפני הטעם שמצוות צריכות כוונה ג"כ צריך שיכוין בכל הברכות שבתפלה ולא מהני מה שנתכוין בתחלת התפלה שכל התפלה כולה תהא למצוה, אפי' אם נתכוין כראוי בברכה ראשונה דאבות (וראה השגות החזו"א בגליונות לחדושי הגר"ח), וא"כ מי יאמר זכיתי.
והנה התוס' במס' ר"ה ט"ז ע"ב בד"ה ועיון, הביאו מהירושלמי ברכות פ"ב ה"ד א"ר חייא רבא מן יומא לא כוונית אלא חד זמן בעית מכוונת וכו' שמואל אמר אנא מנית פרחייא ר' בון בר חייא אמר אנא מנית דומסיא וכו' עיין שם, ונראה דצריכים לומר לפ"ז שאין הדברים כפשוטם, או רק חשבו מחשבות אלה ולא אמרו כלום באותה שעה.
אבל צ"ע ממה שאמרו בגמ' ובשו"ע /או"ח/ סי' ס"ד סעיף ד' היה עומד בוכתבתם שבפרשה שניה דאם התחיל למען ירבו ימיכם א"צ לחזור דסירכיה נקט ואתא, ותלינן דמסתמא אמר כפי הרגל לשונו לומר למען ירבו אחר וכתבתם שבשניה, וכמדומה דהאי דינא לא משכחת אלא במי שקורא ולא ידע כלל שהוא קורא דחשיב כמתעסק ואפי"ה יצא ידי קריאת שמע, ומשמע מזה שגם לענין מתעסק מועיל מה שנתכוין בתחלה וצ"ע. ומ"מ נראה דכ"ז דוקא למי שעושה מעשה ומדבר בפיו דשפיר אמרינן דכמו דמהני לענין כוונה מהני נמי להחלק שמדבר ואינו יודע כלל שמדבר, אבל מי ששומע מאחרים ונתכוין לצאת אם באמצע לא שמע חלק מהדברים שמעכבים גם בדיעבד וכ"ש בסוף הברכה דבכה"ג אפילו אם שמע את קול המדבר אך לא נתן כלל אל לבו לשמוע את התיבות מסתבר דאף להסוברים דיצא אף על פי שאינו מבין מ"מ בכגון דא לא יצא.
מעט דבש כתב:שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן א , אות ג
אוצר החכמה כתב:דודי צח כתב:משהו מה'ריח' דלעיל:
לא מובן בכלל מה הדמיון. כאן באמת כך עיקר הדין שאסור לאכול לפני שמתפלל. ופשוט שעדיף להתפלל ביחידות. להיפך זה היה חידוש אם היה עושה להיפך. (וסומך על כל מיני קולות)
אוצר החכמה כתב:יש איסור לאכול סעודה לפני מנחה.
אתה נותן עצות לחזון איש מי אמר שהיה יכול לעשות אותם. בדיוק לכן אמרו חז"ל שאין למדים הלכה מפי מעשה, וודאי וודאי שאין מסיקים מפי מעשה שכנראה מישהו נהג שלא כהלכה ומחדשים מזה מסקנות.
דאפי' מי שסובר דמצות אינן צריכות כוונה ה"מ בדבר שיש בו מעשה שהמעשה הוא במקום כוונה כגון נטילת לולב (סוכה ד' מב א) דאמרי' מדאגבהו נפק ביה וכן כל כיוצא בזה אבל במצות שתלויה באמירה בלבד ודאי צריכה כוונה שהאמירה היא בלב וכשאינו מכוין באמירה ואינו עושה מעשה נמצא כמי שלא עשה שום דבר מהמצות
קו ירוק כתב:מענינת תגובתו של הגר"ד פוברסקי שאמר שהוא הכיר את החזו"א אבל לא עד כדי כך!
בערל כתב:מיכאל1 כתב:אדרבה
יפתחו נא אשכול צמוד שכותרתו תהיה "בשביל עבודת הצדקה אני מאחר את זמן תפילה" שכידוע זה היה הסברו של ר' אהרון קדוש ה' מבעלזא על איחור זמן התפילה,
הבל הבלים
דברים שלא נאמרו מעולם זוכים להיות "דברים ידועים"
הגיון ליבי כתב:אשמח מאוד אם 'מיכאל' יעלה לנו מקורם של דברים ידועים אלו
מיכאל1 כתב:בערל כתב:מיכאל1 כתב:אדרבה
יפתחו נא אשכול צמוד שכותרתו תהיה "בשביל עבודת הצדקה אני מאחר את זמן תפילה" שכידוע זה היה הסברו של ר' אהרון קדוש ה' מבעלזא על איחור זמן התפילה,
הבל הבלים
דברים שלא נאמרו מעולם זוכים להיות "דברים ידועים"הגיון ליבי כתב:אשמח מאוד אם 'מיכאל' יעלה לנו מקורם של דברים ידועים אלו
סליחה על איחור התשובה שנמנע מחמת דברים שהיו קודמים במעלה.
עושה חדשות כתב:לגבי המובא לעיל מ'אלפי מנשה', והזכירו שיש כעי"ז ברבינו יונה בברכות, אבל אם הכוונה לקטע המצוטט להלן, לכאו' אינו דומה.דאפי' מי שסובר דמצות אינן צריכות כוונה ה"מ בדבר שיש בו מעשה שהמעשה הוא במקום כוונה כגון נטילת לולב (סוכה ד' מב א) דאמרי' מדאגבהו נפק ביה וכן כל כיוצא בזה אבל במצות שתלויה באמירה בלבד ודאי צריכה כוונה שהאמירה היא בלב וכשאינו מכוין באמירה ואינו עושה מעשה נמצא כמי שלא עשה שום דבר מהמצות
רמב"ן פ' תולדות כתב:גשה נא ואמשך בני - לשון רש"י, אמר בלבו אין דרך עשו להיות שם שמים שגור בפיו. וכן בבראשית רבה. ואני תמה, כי לא היה עשו רשע בעיני אביו, ואולי היה חושב בלבו כי בעבור היותו איש שדה ולבו על הציד, איננו מזכיר שם שמים מפחדו שלא יזכירנו במקום שאינו טהור ומבלי כוונה, ונחשב לו זה בעיני אביו ליראת שמים
אוצר החכמה כתב:הזכירו כאן: כמו שאנחנו עושים. ורציתי להביא את שיטת ר' מנשה מאיליא תלמיד הגר"א בספרו אלפי מנשה (יש אשכול עליו כאן) שמי שאינו מכוון את פירוש המילות המינימלי כאדם האומר לחבירו איזה דבר, (לענ"ד הכוונה היא לכללות העניין ולא לדקדוק כל מילה ומילה כמו שביאר שם בעניין ההבדל בין פשט לפלפול) לא יצא כלל ולא עשה מאומה והרי הוא כמתעסק. ומה שחייבים בשמונה עשרה ומעכב בברכה ראשונה הוא שלא יחשוב בשום עניין אחר באותו זמן.
אבל לנושא האשכול זה לא יכול להיות הסבר על החזון איש.
עושה חדשות כתב:לגבי המובא לעיל מ'אלפי מנשה', והזכירו שיש כעי"ז ברבינו יונה בברכות, אבל אם הכוונה לקטע המצוטט להלן, לכאו' אינו דומה.דאפי' מי שסובר דמצות אינן צריכות כוונה ה"מ בדבר שיש בו מעשה שהמעשה הוא במקום כוונה כגון נטילת לולב (סוכה ד' מב א) דאמרי' מדאגבהו נפק ביה וכן כל כיוצא בזה אבל במצות שתלויה באמירה בלבד ודאי צריכה כוונה שהאמירה היא בלב וכשאינו מכוין באמירה ואינו עושה מעשה נמצא כמי שלא עשה שום דבר מהמצות
יניק וחכים כתב:קצת פלא על כל........... חברי הפורום כאן ששכחו דברי מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שהובאו בספר "פניני תפלה" (לרב"צ קוק)
שנאמר לו סיפור זה על החזו"א (בספר כתוב גאון אחד כמדומני) ואמר לו מרן שאינו מאמין לסיפור.
אולי נצטרף לחוסר אמונתו של הגרי"ש ססיפור, ונחסוך את זה
עושה חדשות כתב:על שינוי בדרגת הכוונה הנצרכת, כל אחד לפי דרגתו הוא, ראיתי כעת בדברי היעב"ץ, ז"ל -
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 433 אורחים