שמואל דוד כתב:הנה ראיתי הערה מעניינת בשיח השדה ח"ג בענין בן סורר ומורה שכתב וז"ל יל"ע איך מיירי אם הבן סורר ומורה עשה ברכה א"כ הרי מצוה שיאכל כדי שלא יהא ברכה לבטלה (ועל דבר מצוה אינו חייב) ואם לא בירך א"כ הוא עבירה שאכל בלי ברכה (ועל דבר עבירה אינו חייב)
אשמח במקורות בענין זה.
שמואל דוד כתב:א"כ כל בן סורר ומורה אכל דבר שהוא עבירה
שמואל דוד כתב:א"כ כל בן סורר ומורה אכל דבר שהוא עבירה
שמואל דוד כתב:אין מיתה על דבר עבירה
ביליצר כתב:שמואל דוד כתב:אין מיתה על דבר עבירה
במחילת כבודו,לא נענעתי ,עשה למען הבנתי
שמואל דוד כתב:א"כ כל בן סורר ומורה אכל דבר שהוא עבירה
ביליצר כתב:שמואל דוד כתב:א"כ כל בן סורר ומורה אכל דבר שהוא עבירה
שאלתי ממתי הבשר נעשה נבלה?
שמואל דוד כתב:אין מיתה על דבר עבירה
שמואל דוד כתב:ייש"כ, אשמח אם תוכל להעתיק מש"כ שם
בפשטות יש עבירה, ולא הבנתי הצד שיש רק מצוה
ביליצר כתב:הבשר נעשה חפצא של איסור ?למה
שמואל דוד כתב:ביליצר כתב:הבשר נעשה חפצא של איסור ?למה
ואם אכל בתענית ציבור?
מיכאל1 כתב:שמואל דוד כתב:ייש"כ, אשמח אם תוכל להעתיק מש"כ שם
בפשטות יש עבירה, ולא הבנתי הצד שיש רק מצוה
מצ"ב
שמואל דוד כתב:תענית ציבור הוי דבר עבירה כמבואר בגמרא
כדכד כתב:בוצע ברך נאץ ה' והרי הוא מברך על הגנוב וגם אם יאכל עדיין ברכתו לבטלה ולק"מ
שמואל דוד כתב:א"כ כל בן סורר ומורה אכל דבר שהוא עבירה
שמואל דוד כתב:אז מה?
ביליצר כתב:שמואל דוד כתב:אז מה?
המאכל אינו חפץ של איסור כחזיר ונבלה אלא מאכל היתר לכול אלא שהיה אסור לו לאכלו ללא ברכה
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 191 אורחים