כתב הרמב"ם (לולב, ז ז):
כמה נוטל מהן? לולב אחד ואתרוג אחד, ושני בדי ערבה, ושלשה בדי הדס. ואם רצה להוסיף בהדס כדי שתהיה אגודה גדולה - מוסיף, ונויי מצוה הוא, אבל שאר המינין אין מוסיפין על מנינם ואין גורעין מהן, ואם הוסיף או גרע - פסל.
בנוגע לסופה של ההלכה, ידוע לנו בוודאות שהרמב"ם חזר מפסיקתו הראשונית, ובאמת אין האגד פסול, והוא תיקן בעותק שלו: "ואם הוסיף או גרע - לא פסל". העיד על כך בנו בשני מקומות, ועל כך נסובה, כנראה, אחת מתשובותיו של הרמב"ם.
אמנם היתה שמועה שהרמב"ם גם תיקן את אמצעה של ההלכה: "ואם רצה להוסיף בהדס ובערבה (או: "בהדס או בערבה") כדי שתהיה אגודה גדולה - מוסיף".
דרושים לי מקורות המציינים את ההגהה האחרונה, בין אם שוללים אותה ובין אם מקיימים אותה.
אציין את המקורות הידועים לי: ספר המנוחה (שולל), ר' לוי ב"ר אברהם (מקיים), ר"ן על הרי"ף, ואולי גם ריא"ז. ועי' גם שינויי נוסחאות ברמב"ם מהדורת פרנקל.
כל הפנייה נוספת תתקבל בתודה מרובה!