איתא במדרש מעשה ברשב"י שישב במערה י"ג שנה מאימת המלכות וכשיצא פעם אחת ראה צייד עומד וצד צפורים ופורש מצודתו וכששמע ר' שמעון בת קול אומרת 'דימוס' היתה הצפור ניצלת וכששמע בת קול אומרת ספקולא היתה נלכדת עיין במדרש המשך המעשה
אך מה שיש לעיין בזה המעשה מדוע שפת הבת קול אינה בלשון הקודש אלא בארמית דהרי בת קול זה דיבור מסוים של הקב"ה וחשבתי לומר דענין בת קול המופיע בהרבה מקומות באמת אין זה דיבור אלא שמיעה בלבד דהיינו שענין בת קול הוא שהאדם שומע קול בתוכו (אם הוא ראוי לכך) האומר את דבר ה' ומכיון שכך אין זה תימה שהתיאור במעשה הנ"ל הוא בשפתו של רבי שמעון
מה דעת החכמים בפשט זה?