כדכד כתב:סברתי שמצות ישוב ארץ ישראל מתקיימת בטיול בארץ ישראל וכששאל הרב אור החכמה מי אמר עניתי: הקב"ה.
על כך כתב הרב אוצר החכמה כתב:
איפה?
עניתי
בהלכות חול המועד יש הבדל בין השב ממדינת הים כשהלך לטיול לבין השב מטיול בא"י. למה זה?
בסוכה מצינו ש"מטייל בסוכה" זו אחת הפונקציות של "בסוכות תשבו" ואין שום סיבה לחלק בין א"י לסוכה בענין זה.
גם פשוט שישוב א"י כולל הן לדור בה והן לשהות בה כך שטיול נכלל בזה
חוץ מה אמר הקב"ה לאברהם אבינו "קום התהלך בארץ"וזאת כדי שתהא נוחה ליכבש לבניו וזה שייך גם היום לבניו אלא אם נתעקש לומר שרק א"א היה צריך וקידשה לעתיד לוא וכהיום אין נפק"מ בזה.
יש גם את ההמדרש לילך ד' אמות בא"י
ועל כך ענה הרב מה שנכון נכון:
בחוה"מ הטעם הוא שטיול הוא רשות והיתר, וגם מטייל מחו"ל לחו"ל מותר לו לגלח, ורק מי שיצא מא"י לחו"ל אסור לו לגלח כיון שלא יצא ברשות.
על משמעות טיול בסוכה ראה כאן.0
אשמח אם יביאו ראיות לכאן או לכאן האם יש מצוה בטיול בארץ ישראל או לא
אוצר החכמה כתב:אני לא מבין.
חשבת שהטענה שלי היא שכשהוא מטייל שם הוא מפסיד את המצווה שמקיים כשיושב בביתו?
על כל פנים אני מבין שהגענו לעמק השווה.
?[אבל אני לא בטוח במה שאמרתי אני העליתי את זה כשאלה וכהסבר לדבריו.
כלומר כמו שכתבתי נראה לי שאם יש בזה תוספת יישוב לארץ כלומר שהעובדה שאנשים באים למקום מחזקת את אחיזת ישראל במקום יש בזה מצוות יישוב.
אבל אם לא אלא סתם האדם מטייל ומכיר יותר את הארץ אני שואל אם יש ראייה על זה לעניין יישוב הארץ לכאן או לכאן
אוצר החכמה כתב:2. האם המצאות במקום שמיישב יותר את הארץ (מונע ביאת אויבים) יש בה עניין. הרב נויבירט הבין שכן ואכן כן מסתבר. יש בזה שני צדדים או בגלל שיש מעלה מיוחדת במקום כזה או בכלל שיישוב פירושו להיות במקומות שונים ונפ"מ בסכנה שאין לה קשר לאויבים וכדומה.
אוצר החכמה כתב:אם הישיבה בארץ כישיבה בסוכה אז אין בה שום הגדרה מלבד העובדה של ההימצאות בארץ.
צריך לשים לב שאין דין לטייל בסוכה (לפי איזה פירוש שתרצה לומר) הדין הוא שכשמטייל יעשה את זה בסוכה ולא בביתו אבל אם הוא נמצא בסוכה אין דין שיטייל בסוכה. במילים אחרות המצווה היא להמצא בסוכה בכל פעולה שדרכו להמצא בה בבית (לאפוקי כשיוצא לעבודתו בשדה למשל). מצד שני בארץ ישראל ההגדרה הרבה יותר פשוטה שהאדם יימצא בה כל הזמן.
כאמור אפשר לשאול מספר שאלות
1. האם המצאות זמנית יש בה משום ישיבת הארץ. כעין דוגמת הרי"ד שהביא קו ירוק.
2. האם המצאות במקום שמיישב יותר את הארץ (מונע ביאת אויבים) יש בה עניין. הרב נויבירט הבין שכן ואכן כן מסתבר. יש בזה שני צדדים או בגלל שיש מעלה מיוחדת במקום כזה או בכלל שיישוב פירושו להיות במקומות שונים ונפ"מ בסכנה שאין לה קשר לאויבים וכדומה.
(וכאן הקושיה על הבנת כדכד כי אם נתייחס לדוגמה של סוכה ברור שמי שיכול לבנות סוכה במקום שאין בו סכנה לא יכול לבנות דווקא במקום סכנה ולסמוך על המצווה)
3. האם אדם שמטייל בארץ יש בזה יותר יישוב הארץ משהותו בביתו בארץ ישראל ועל זה כתבתי לעיל.
קו ירוק כתב:דברי הגר"ח קניבסקי פשוטים, וכמו שנכתב לעיל באשכול
ולא זו בלבד, אלא שגם הגרי"ח זוננפלד עשה כן משום חיבוב א"י, וזו מצוה למי שהגיע למעלה זו כמו לנשק א"י, אך אינה מצוה בעצם.
ומי שלא הגיע למעלה זו זה מעשה קוף בעלמא. וכמו שאין מצוה לנשק ארבעת המינים, אבל מי שמחבבם מנשקם.
ורבנן הלכו לאכול מפירותיה אבל לא עצם הטיול בה. וגם זה משום שהגיעו למעלת חיבוב הארץ ולא מעשה קוף דנימא שהתחייבנו עליו ונעשהו אף בלא הרגש.
(ומי שחביבים עליו נופים סתם, אפי' שזה בא"י, אין זה מצוה וענין כלל, חוץ מעת לעשות לה' הפרו תורתך, או שמתבונן ומכיר את מי שאמר והיה העולם..)
קו ירוק כתב:לענ"ד קיים הבדל. ישנם דברים המחויבים בהלכה, או שהתקבלו להלכה, וראוי לכל איש ישראל המדקדק לעשות כן, כמו נישוק הציצית והתפילין והספר תורה, שאף שזה רק משום חיבוב מצוה, זה נקבע בהלכה, ונהגו כך ישראל (ופשוט שלכל בר ישראל יש רגש בהני מצוות, כ"א לפום דרגה דיליה).
אך ישנם דברים שהם חיבוב מצוה שהיא מעלה באדם, אך מי שלא הגיע עדיה, לא רק שאינו מחויב לנהוג כך אלא שהוא מן המתמיהים. ואמנם מי משרגיש בנפשו חיבוב המצווה מנשק גם ד' מינים ודופני הסוכה ומצות ונרות חנוכה וכיו"ב, ומהם שהגיעו למעלה של חיבוב הארץ עד כדי שנשקו עפרה, אבל שזה יהיה דרך לרבים - לא שמענו. ממילא מי שיוצא לטייל כי רוצה להרגיע נפשו או מכל סיבה שלא תהא (ואפי' אם רוצה להתפעל מיפי הבריאה), ואינו חש בנפשו קשר וחביבות עם הקרקע המקודשת - אז זה לא קיים אצלו, והטיול שלו אינו חיבוב הארץ. ומה טעם שייסע ויכפה על עצמו הרגש שלא קיים אצלו.
ושאלתי את מרן שליט"א האם כשהיהודי בכל מקרה מטייל כעת, לצורך בריאות גופו ונפשו, האם ישנה מעלה שיכוין במהלך טיולו בארץ ישראל לשם חביבות ארץ ישראל והודאה להקב"ה בראיית פלאי ארץ חמדה ורחבה.
השיב לי הגר"ח במכתב שאין ענין וצורך לכוין כך, כי צריך לכוין לשם מצות ישוב ארץ ישראל בכניסתו לארץ או בתחילת עומדו על דעתו ויודע שנמצא בארץ הקודש, ואין ענין לכוין לשם מצוה זו בכל הליכה או סיור באתריה, עריה והריה.
קו ירוק כתב:זה מצווה דאו', ומצוות אינן צריכות כוונה.
כדכד כתב:בהלכות חול המועד יש הבדל בין השב ממדינת הים כשהלך לטיול לבין השב מטיול בא"י. למה זה?
שולחן ערוך אורח חיים הלכות חול המועד סימן תקלא סעיף ד
ואלו מגלחין במועד... וכן הבא ממדינת הים בחול המועד, או שבא בערב הרגל ולא היה שהות ביום לגלח, (יד) והוא שלא יצא מארץ ישראל לחוצה לארץ לטייל.
משנה ברורה סימן תקלא ס"ק יד
והוא שלא יצא וכו' - פי' דמארץ ישראל לארץ ישראל או מחו"ל לחו"ל אף ביצא לטייל שאינו דבר מצוה אפ"ה מותר לו לגלח כשלא היה פנאי לגלח מבעוד יום כיון שיציאתו ברשות היתה שלא עשה איסור בזה אבל מא"י לחו"ל אינו מותר אלא ביצא להרויח או לראות פני חבירו דהוא חשיב דבר מצוה שמותר לצאת מא"י בשביל זה משא"כ לטייל בעלמא דבכה"ג אסור לצאת מא"י לחו"ל לא התירו לו לגלח:
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 283 אורחים