מה הפשט במה שמביאה הגמ' לענין הרחקה מצואת גדול את הפסוק יוסיף דעת יוסיף מכאוב ופרש"י מכאוב-מסריח
מה הקשר?
מחפש ביאור ולא רעיונות עמוקים בסוד סרחון החטא וכדו'
הבו פשט
יחזקאל ר כתב:מה הפשט במה שמביאה הגמ' לענין הרחקה מצואת גדול את הפסוק יוסיף דעת יוסיף מכאוב ופרש"י מכאוב-מסריח
מה הקשר?
מחפש ביאור ולא רעיונות עמוקים בסוד סרחון החטא וכדו'
הבו פשט
אבק פורח כתב:אני לא יודע למה אתה קורא פשט אבל הדעת מהותה הפרדה בין רע לטוב וכאשר אדם מגיע לכלל דעת גם גופו מצליח לעשות הפרדה במאכל בין הטוב לרע והיוצא הוא חלק המסריח שבאוכל.
תני קטן שהוא יכול לאכול כזית דגן פורשים מצואתו וממימי רגליו ד' אמות ואם אינו יכול לאכול כזית דגן אין פורשים לא מצואתו ולא ממימי רגליו ד"א בעון קומי רבי אבוה מפני מה פורשים מצואתו וממימי רגליו ארבע אמות אמר לון מפני שמחשבותיו רעות אמרין ליה ולא קטן הוא אמר לון ולא כתיב כי יצר לב האדם רע מנעוריו א"ר יודן מנעריו כתיב משעה שהוא ננער ויוצא לעולם.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 37 אורחים