בספר כוכבי אור (של ברסלב) מובא בשם מדרש, שלהקב"ה יש צנצנת של משוגעים...
באמת!
מישהו יכול להפנות אותי למקום הענין בספר 'כוכבי אור' הנזכר?
את המדרש איני מחפש, הוא וודאי לא קיים!
חכם באשי כתב:בספר כוכבי אור (של ברסלב) מובא בשם מדרש, שלהקב"ה יש צנצנת של משוגעים...
באמת!
מישהו יכול להפנות אותי למקום הענין בספר 'כוכבי אור' הנזכר?
את המדרש איני מחפש, הוא וודאי לא קיים!
(יש באוצר בכלל?)'בברסלב היה איש אחד משוגע ודרכו היה לצעוק 'מיין זיידע האט גיהטא טוייזינט רענדלאך [לזקני היו אלף רענדליך (סוג מטבע)] ופעם אחת כשישב מוהרנ"ת בסעודה שלישית בא המשוגע הנ"ל, והתחיל לצעוק כדרכו הנ"ל, ומחמת זה נתבלבל השולחן. ואז התחיל לדבר מוהרנ"ת מהמדרש שהשם יתברך יש לו אוצר של משוגעים, והזכיר אז מאמר האר"י ז"ל שכל אחד מחמת העבירות שלו היה ראוי להיות משוגע וכמובא בתורה אשרי תמימי, ובהתורה כי מרחמם, אך נשארו בו ניצוצי הדעת. ואמר אז בזה הלשון די גאנצעאיזה משוגע "און איך אויך" נאר איך האב גיקאנט א קלארין [כל העולם משוגע, גם אני, רק הכרתי אחד שפוי]. לבסוף סיים , אז פון א משגינעס קטן ווערין אזא שמועס דארף מען משוגעים אויך. [אם ממשוגע יכולה לצאת שיחה כזו, צריך גם משוגעים].' - כוכבי אור, אבני"ה ברזל.
על מנת להטפיח כתב:(יש באוצר בכלל?)'בברסלב היה איש אחד משוגע ודרכו היה לצעוק 'מיין זיידע האט גיהטא טוייזינט רענדלאך [לזקני היו אלף רענדליך (סוג מטבע)] ופעם אחת כשישב מוהרנ"ת בסעודה שלישית בא המשוגע הנ"ל, והתחיל לצעוק כדרכו הנ"ל, ומחמת זה נתבלבל השולחן. ואז התחיל לדבר מוהרנ"ת מהמדרש שהשם יתברך יש לו אוצר של משוגעים, והזכיר אז מאמר האר"י ז"ל שכל אחד מחמת העבירות שלו היה ראוי להיות משוגע וכמובא בתורה אשרי תמימי, ובהתורה כי מרחמם, אך נשארו בו ניצוצי הדעת. ואמר אז בזה הלשון די גאנצעאיזה משוגע "און איך אויך" נאר איך האב גיקאנט א קלארין [כל העולם משוגע, גם אני, רק הכרתי אחד שפוי]. לבסוף סיים , אז פון א משגינעס קטן ווערין אזא שמועס דארף מען משוגעים אויך. [אם ממשוגע יכולה לצאת שיחה כזו, צריך גם משוגעים].' - כוכבי אור, אבני"ה ברזל.
חכם באשי כתב:בספר כוכבי אור (של ברסלב) מובא בשם מדרש, שלהקב"ה יש צנצנת של משוגעים...
באמת!
מישהו יכול להפנות אותי למקום הענין בספר 'כוכבי אור' הנזכר?
את המדרש איני מחפש, הוא וודאי לא קיים!
אדג כתב:אין כ"כ סתירה בין שני הגירסאות (אוצר או צנצנת), כי מהרנ"ת דיבר (מן הסתם, וראה באשכול סמוך) באידיש, ויתכן שאמר צנצנת [נראה מי יודע איך אומרים באידיש!] והכותב כתב לפי דרכו. וכעי"ז כתב בעל התניא בא' מאגרות הקודש שלו, ליישב קושיא בדברי צואת הריב"ש.
את הכל עשה יפה בעתו]. כל מה שעשה הקב"ה לעולמו עשה יפה, אמר דוד להקב"ה כל מה שעשית יפה עשית, [והחכמה יפה מן הכל, וכן הוא אומר מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית (תהלים קד כד), כל מה שעשית בחכמה יפה עשית], חוץ מן השטות הזה, אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם מה הנאה יש לעולם מן השטות הזו, שאדם מהלך בשוק ומקרע כסותו, והתינוקות רצין אחריו ומשחקין עליו, זה נאה לפניך, אמר ליה הקב"ה על שטות אתה קורא תגר, חייך שתצטרך לה וכן אמר שלמה בז לדבר יחבל לו (משלי יג יג), מה יחבל לו, והא יתמשכן לו, כענין שנאמר לא יחבל רחים ורכב (דברים כד ו), אמר לו הקב"ה תצטער ותתפלל עליה עד שאתן לך ממנה, לא עשה דוד עד שהלך אצל אכיש, וכן הוא אומר ויקם דוד ויברח [ביום ההוא] מפני שאול [ויבא אל אכיש מלך גת] (ש"א כא יא), אמר ליה הקב"ה דוד אצל אכיש אתה הולך, אתמול הרגת את גלית, והיום אתה הולך אצל אכיש וחרבו בידך, ואחיו של גלית שומר ראשו של מלך היה, ועדיין לא נסתפג דמו של גלית, ואתה הולך אצלו, כיון שראו אותו היה אגיסו בא ברגליו, אמר לו הרי דוד, שהרג אחיך בא אצל אכיש, אמרו לו נהרוג למי שהרג אחינו, אמר להן אכיש ולא במלחמה הרגו, ואילו אחיכם הרגו לא במלחמה היה הרגו, ועכשיו שהרג זה את אחיכם, לא כך התנה עמו, אם יוכל להלחם (אותי) [אתי] והכני (שם יז ט), אמרו לו אם כן עמוד מכסאך, שהמלכות לדוד, וכן הוא אומר הלוא [זה] דוד [עבד שאול] מלך ישראל (שם כט ג), ואנחנו [נהיה] עבדים לו, הכוהו בדברים, באותה שעה נתיירא דוד, ואמר יום אירא אני אליך אבטח (תהלים נו ד), התחיל מבקש דוד ומתפלל ואמר רבונו של עולם ענני באותה השעה, אמר ליה הקב"ה מה אתה מבקש, אמר לפניו תן לי מאותו השטות שבראת, אמר לו הקב"ה לא אמרתי לך בז לדבר יחבל לו, והשטות אתה מבקש, לכך נאמר לדוד בשנותו את טעמו. [לפני אבימלך]. וכי אבימלך היה שמו, והלא אכיש היה שמו, אלא שהיה צדיק כאבימלך, כיון ששמע כן נתיירא ונתבהל, ואמר שמא נתחייבתי כלייה, לכך נאמר וישם דוד את הדברים האלה בלבבו [וירא מאד מפני אכיש] (ש"א כא יג), עשה עצמו כשוטה ומשנה את טעמו, שנאמר וישנו את טעמו [בעיניהם ויתהולל בידם] ויתו על דלתות השער (שם יד), היה כותב על הדלתות ואמר אכיש מלך גת חייב לי מאה רבוא, ואשתו חמשים רבוא, ובתו של אכיש היתה היא ואמה שוטות, והיו צועקות ומשטות מבפנים, ודוד היה צועק ומשתטה בחוץ, אמר להם אכיש לעבדיו חסר משוגעים אני [כי הבאתם את זה להשתגע עלי] (שם טז), באותה שעה שמח דוד שמחה שיצא לו השטות מתוך השמחה, ועשה את השירה הזאת באלפ"א בית"א. אמר להקב"ה כמה טובה היא השטות, דכתיב אברכה את ה' בכל עת תמיד תהלתו בפי, בעת חכמה ובעת שטות.
אדג כתב:מה ראיה יש כאן? ודאי שה' ברא את השגעון, כשם שברא את הפכחות והפקחות. אך צנצנת (או אוצר) של משוגעים מצאת?
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 440 אורחים